הפליטה לובשת פראדה

כשמ.י.ה פרצה לראשונה, לפני יותר מעשור, הפליטה הטמילית מסרי לנקה שעברה לאנגליה כילדה היתה בדיוק מה שעולם הפופ היה זקוק לו. היא היתה כוכבת הפופ של עידן ההגירה והגלובליזציה. היא הביאה למערב צלילים של מוזיקת מועדונים מהעולם השלישי, שכמובן מושפעים בעצמם ממוזיקה מערבית. מ.י.ה התגאתה במוצא הטמילי שלה, אבל לא היה לה שום קשר לתפיסה המקובלת לגבי מוזיקת עולם. היא לא היתה "אותנטית", והרפרנסים התרבותיים שלה לא נשאבו מהרים ושדות אלא משדות הקרב וממועדונים בערים הגדולות של אזורים מוכי קונפליקט.

עתה היא מוציאה את אלבומה החמישי, "AIM" (הליקון), שעליו היא הכריזה כי הוא עומד להיות האלבום האחרון שלה. בין היתר היא עבדה על האלבום עם שלושה מפיקים אמריקאים אופנתיים: דיפלו (האקס שלה), סקרילקס (שביחד עם דיפלו יצר לג'סטין ביבר את אחד הלהיטים הכי חמים שלו) ובלאקסטאר. ובשיר "Freedun" היא מארחת את זיין מאליק, "הילד הרע המוסלמי", אקס להקת הבנים הבריטית וואן דיירקשן. כמו תמיד, מ.י.ה משלבת מוזיקה אלקטרונית עם היפ הופ ומוזיקת עולם, ובעוד היא משחקת על ההיסטוריה האישית והמשפחתית שלה, ומוכרת לעולם "מוזיקת פליטים" בעלת חשיבות בשיח הסוציו־פוליטי העולמי, היא עצמה חיה טוב. היא עשתה ילד עם בן ברונפמן — נצר לשושלת המיליארדרים המפורסמת — ואחר כך נפרדה ממנו.

צילום: יח"צ

האלבום החדש נפתח בסינגל "Borders". מה הקטע עם גבולות? מה הקטע עם פוליטיקה? מה הקטע עם המלכה? מה הקטע עם חופש? מה הקטע עם לעשות כסף? אלה חלק מאינספור שאלות שמ.י.ה מעלה בשיר. לשיר יש גרוב דאנסהולי מידבק ואפקטיבי, אבל בעוד הטקסט מתגלגל בנעימים על הלשון, הוא פשטני ביחס לנושא הכבד שבו הוא עוסק. הקליפ שמלווה את השיר עוסק במשבר ההגירה האירופי. היא עצמה ביימה אותו וכמובן שהוא עורר סערה. מצד אחד, מ.י.ה הואשמה בשימוש באנשים שחורים כבאביזרים, ומצד שני, קבוצות ניאו־נאציות האשימו אותה בקידום הגירה למערב במטרה למגר את האדם הלבן. העובדה שהקליפ שוחרר בשיתוף עם אפל היא כמובן אירונית. כפי שמבקריה ציינו — קשה לצאת חתרני כשלוגו של חברת הענק מרחף מעליך. אבל אם מתעלמים לרגע מזוטות כמו גזענות ופוליטיקה, זה כאמור באמת שיר טוב.

עוד שיר מצוין הוא "Bird Song" שמסמפל מפסקול של סרט טמילי. ברקע מצפצפים צלילי קאזו מורטי עצבים וממכרים כאחד, כשמ.י.ה מדברת על מל"טים, אר קלי ויענים. הוא קיים בגרסה להאזנה באוטו שהפיק לאקסטאר ובגרסה דאנסית יותר שהפיק דיפלו.

אבל מלבד שני השירים האלה, "AIM" הוא לא אלבום טוב. יש בו הבלחות נעימות לאוזן, כמו "Finally" — השיר הכי רגוע שהיא הוציאה אי פעם — אבל הרוב משמש תזכורת כואבת ליצירה המרגשת, החדשנית והמלהיבה שמ.י.ה הנפיקה פעם. האלבום עוסק בנושאים פוליטיים חשובים, אבל מוזיקלית מרבית השירים נעים בין שעמום לכאב ראש. גם טקסטואלית האלבום מפוספס ונשמע כמו חיקוי חיוור של הז'אנר שהיא עצמה המציאה בתחילת דרכה.

שורה תחתונה >> שירת הברבור של כוכבת ללא גבולות