אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
יעקב חולם צילום: אוראל כהן

יעקב חולם

יזם הנדל"ן יעקב גורסד הוא גם אספן אמנות. בראיון הוא מספר על החלל שהוא נותן לאמנים בחינם, מסביר למה (כמעט) הסכים להצטלם בשבוע שעבר בעירום עבור ספנסר טוניק ומדוע מעל מיטתו תלוי צילום של מיידי אבנים

26.09.2016, 08:31 | אלעד בילו

"אמרתי: 'למה לא, מה יכול לקרות, זאת אמנות'", אמר לי לפני שבועיים האספן ויזם הנדל"ן יעקב גורסד. הפגישה בינינו התקיימה כמה ימים לפני שאיש העסקים הצבעוני אמור היה לפשוט את בגדיו, עד האחרון, ולעמוד בחליפת הולדתו מול עדשתו של האמן ספנסר טוניק — המפורסם בצילומי העירום שלו. "די כבר ללכת לעבוד בתשע ולחזור בתשע, אז נעשה משהו שיעצבן קצת את האנשים, הכי כיף", הבטיח גורסד. אולי זו ההתעסקות הרבה בסרטי ותמונות העירום שלא מפסיקים לדלוף שגרמו לו בסופו של דבר לפיק ברכיים, ואולי אלה סתם לוחות זמנים שלא הסתדרו, כפי שהוא טוען, שבגללם בסופו של דבר בוטל צילום העירום המיוחל.

סשן הצילומים שבוטל אמור היה להתקיים בגלריה שבמתחם רבעיית פלורנטין בתל אביב, שבה מוצגת עד יום רביעי הקרוב, 28 בספטמבר, תערוכתו של טוניק Salt & Sand ובה מבחר מצילומיו.

הגלריה היא למעשה אחד החללים בחלק המסחרי של רביעיית פלורנטין — פרויקט הדגל של חברת הנדל”ן שבבעלותו של גורסד, וואי בוקס. כבר חצי שנה שהוא לא משכיר את החלל ומאפשר לאמנים שונים להציג בו בחינם. רשימת ההמתנה של אלו המבקשים להציג פה מתארכת מדי יום. זה אולי לא הדבר הכי הנאצל בעולם אבל בתרבות שמקדשת את הרווח — זה לא המהלך הכי מובן מאליו. "אמן, בשבילי, המשימה שלו היא משימת חיים. הוא מוכן להקריב את החיים שלו בשביל התשוקה שלו. אז אמרתי שבינתיים אתרום את המקום בכיף", הוא מסביר.

 

צילום עירום של טוניק, צילום: ספנסר טוניק צילום עירום של טוניק | צילום: ספנסר טוניק צילום עירום של טוניק, צילום: ספנסר טוניק

 

גורסד (45) בא ממשפחה חרדית. בישראל הוא כבר שש שנים, עלה מצרפת בעקבות אחיו. את הונו עשה בעשר אצבעותיו. זה התחיל בחברת מחשבים בצרפת כשהיה בן 23. "הייתי חרדי בישיבה", הוא נזכר, "ואמרתי לחבר שלי שאני רוצה לצאת מהעולם הזה. הוא אמר לי, 'יש לי חברת מחשבים, אתה תהיה נהג'. אז הייתי הסבל שלו שנתיים וראיתי איך החברה מתנהלת ואמרתי לו, 'יצחק, החברה מתנהלת דפוק, בוא נעשה דיל, אני אנהל את החברה'”.

 

מכאן הסיפור כבר כותב את עצמו. כשהיה בן 25 הנפיק את החברה בבורסה ("הכי צעיר שהנפיק חברה בבורסה"). היו לו 500 עובדים כשהעסק נמכר לחברה סינית, ואז החל לעסוק בנדל"ן. תחילה בצרפת ומאז שעלה, גם כאן בארץ. היום הוא על הקו, שבוע וחצי בצרפת ושבוע וחצי פה.

כיום הוא בונה מגדל בן 48 קומות בבת ים ועוד מגדל משרדים ברמת החייל. יש לו 1,000 יחידות דיור בחדרה, וישנו גם פרויקט נווה אביבים בנתניה בשותפות עם חברת נווה גד, על שטח אצטדיון הכדורגל הישן של העיר, הקופסה ז"ל.

גורסד עם ספנסר טוניק ורון חולדאי בפתיחת תערוכתו של טוניק.  "אוהב אמנות דרמטית", צילום: ענת מוסברג גורסד עם ספנסר טוניק ורון חולדאי בפתיחת תערוכתו של טוניק. "אוהב אמנות דרמטית" | צילום: ענת מוסברג גורסד עם ספנסר טוניק ורון חולדאי בפתיחת תערוכתו של טוניק.  "אוהב אמנות דרמטית", צילום: ענת מוסברג

לא ראובן עטר

כשאני אומר לו שהשיער הפרוע יחד עם הקול שלו הם אחד לאחד ראובן עטר, שאימן את מכבי נתניה באותו אצטדיון מיתולוגי, הוא לא יודע על מי אני מדבר. אבל בסדר, בכדורגל הוא אוהב "רק את הקבוצות הגדולות. בשבילי משחק יפה זה לצפות בברצלונה, פריז סן ז'רמן, ריאל מדריד".

כך גם עם אמנות, התחביב האהוב עליו, "אני נמנע מלקנות דברים קטנים, אני אוהב דברים גדולים". לא מזמן קנה עבודה של עילית אזולאי, שבעה וחצי מטר על מטר וחצי.

רוב האוסף שלו נמצא בצרפת. במשרדי החברה בישראל יש לו רק עבודה אחת, מאחורי שולחן המזכירה שבכניסה. זה ציור של אבנר בן גל ששווה 40 אלף דולר. מעל המיטה בביתו יש צילום ענק של פבל וולברג ובו פלסטינים שזורקים אבנים. עוד אצלו בבית, בין היתר, ציור של ראובן רובין. "אם מתחשק לי ויש לי מזומנים פנויים, אני mקונה", הוא מסביר. "היו זמנים שהייתי שואל חבר מומחה אם זה טוב או לא, היום אני לא שואל אף אחד. ואם יבוא יום וזה לא יהיה שווה שום דבר, אז מה זה משנה? נהניתי מזה? זהו".

אנסלם קיפר הוא האמן האהוב עליו. בכלל, האמנות הגרמנית היא המשובחת ביותר בעיניו. הוא טוען ש"כל האמנים שהמחירים שלהם בשמים כמו ג'ף קונס, זה נראה לי צעצוע, בשבילי אמנות צריכה להיות דרמטית, אני לא מתחבר לאמנות צבעונית מדי. אני יותר מתחבר ללוסיאן פרויד כאלה".

טוב השקר מהאמת

ואם באמנות הוא אוהב לראות את האמת בפניהם של המצולמים, בכל הנוגע לתווי פניו וגופו שלו המצב אחר. לכן אולי בסופו של יום לא הצטלם, לכן אולי המשרד שלו כל כך חשוך. "כולם אומרים לי מה זה החושך הזה", הוא מספר. "אני לא מסתכל על עצמי במראה. חופף את השיער, רואה שהכל בסדר פלוס מינוס והולך. אם הייתי יפה כמו בראד פיט, אז אני מבין, אבל אני צריך שיראו את כל הדיטייליס הלא נכונים? לא צריך לראות את הכל. לפעמים גם השקר הרבה יותר טוב מהאמת".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות