פלורליזם? השפלת נשים

עד להודעה על ביטול האירוע בכיכר רבין שהדיר נשים, אסף אמדורסקי אמור היה לנהל ולהפיק מופע מוזיקלי, שיורשו לשיר בו גברים בלבד. "לא אני קבעתי מי יופיע, אני שמח לתת את השירותים הטובים שלי לכל מי שמבקש אותם", אמר אמדורסקי לאילן ליאור מ"הארץ", והוסיף: "מי שמממן את האירוע הוא אדם דתי שהולך לפי שולחן ערוך... על פי הדת הוא מנוע מלהקשיב לאשה שרה והוא רוצה להיות באירוע. פלורליזם צריך לבוא לכל הכיוונים — אתה מבקש פלורליזם ולא נותן פלורליזם? קיימת בי היכולת להכיל גם את הציבור הדתי. אין בי רצון לשנות".

אמדורסקי, מתברר, בחר לתמוך בהדרת נשים בשם הפלורליזם. לא שיקולים כספיים, לא מימוש שאיפות אמנותיות, פשוט רב־גוניות רעיונית. קודם כל צריך לומר ש"הדרת נשים" הוא ביטוי מכובס, עם ארומה תלמודית, כמעט מלטף את האוזן. כשלא נותנים לנשים לשיר זה יותר השפלת נשים, או השתקת נשים או פשוט אפליית נשים, מהסוג שמנוגד לכל הרעיון של הפלורליזם הדמוקרטי.

אמדורסקי | צילום: תומי הרפז

אדם ללא תפיסת עולם

אבל זה עדיין לא המקום שבו הטרמינולגיה הכי מרתיחה. פלורליזם, זה שאמדורסקי מתעטף בו, הוא תולדה של מגוון דעות ועמדות. הוא נגזרת של חופש ביטוי ותפיסות עולם שונות שמחזיקים בהם אנשים שונים. אמדורסקי אינו מקדם פלורליזם, הוא פשוט מוותר על תפיסת העולם שלו. למעשה אין לו תפיסת עולם, לפחות לא כזאת שהוא מוכן לעמוד מאחוריה. הוא נותן שירותים טובים, זה הכל. וכך יוצא שהפלורליזם שהוא מקדם הוא של קול אחד, גברי, חובש כיפה ומתנגד לפלורליזם.

אמדורסקי הוא המייצג המובהק, הרהוט והעדכני, של אידיאולוגיית ה"אין אידיאולוגיה", שקונה אחיזה בקרב קהלים רחבים והולכים. בשם איזה פוליטיקלי קורקט מעוות, קידוש של קבלת האחר ובעיקר רצון לא להכעיס אותו, נדמה לאנשי ה"אין אידיאולוגיה" שהם מקדמים מגוון תרבותי. אבל שתיקתם, אי עמידתם על איזשהו עיקרון מוסרי, עושה בדיוק ההיפך. והיא מולידה בסופו של דבר מופע מוזיקלי שבו לנשים אסור לעלות על הבמה, ועוד בכיכר המרכזית של העיר הכי חילונית בישראל.

שום רצון לשנות

הלוואי שאמדורסקי היה מתרץ את מעורבותו במחסור כלכלי, באילוץ של אמן מתבגר להישאר רלבנטי, אפילו בנימוקים דתיים. זה היה אנושי ומאפשר בסיס לוויכוח. אבל עם אנשים בלי אידיאולוגיה אי אפשר להתווכח. לכן אנשים בלי תפיסת עולם הם סכנה גדולה. בעיני עצמם הם אינם מוותרים על כלום, כך שאי אפשר לבוא אליהם בטענות. הם כל כך בסדר עד שהם מסוגלים להכיל את האחר, כל אחר - אפילו כשהאחר לא בעניין של להכיל אותם. או את בנות הזוג שלהם, במקרה הזה.

"אצבע בתחת ושיר בגרון, כי טוב מסריח וחם", כתב חנוך לוין על אנשי הבסדר. גם אמדורסקי הוא מאוד בסדר. אין בו רצון לשנות, רק להכיל. לשבת בחדר האינטימי שלו, ולהרגיש לגמרי בסדר.