מייסד אוקולוס תורם לארגון גזעני ומוחרם

המבוכה הלא צפויה של אוקולוס

אוקולוס היא חברה שהמעריצים שלה מקיימים איתה יחסי אהבה-שנאה, שהחלו כאשר החברה – שהתחילה כמיזם קיקסטארטר – מכרה את עצמה לשטן הגדול, פייסבוק. אחד ממייסדי החברה, לאקי פאלמר (זה כמסתבר שמו האמיתי), גרף מהדיל הזה 700 מיליון דולר ושנאה יוקדת של המעריצים. העובדה שאוקולוס לא עמדה ביעדים שלה למרות שקיבלה את כל המימון שביקשה לא תרמה למצב היח"צ שלה. בסוף השבוע סיבך פאלמר את החברה בבלגן לחלוטין לא צפוי.

חשיפה של "הדיילי ביסט" גילתה שפאלמר תמך תחת שם בדוי בקבוצה ימנית גזענית, Nimble America, שמקדמת את דונלד טראמפ על ידי פניה לתומכי עליונות לבנה בשורה של ממים, שמציפים בעיקר את רדיט. פאלמר היה פעיל בקבוצה ותרם לה 10,000 דולרים.

פאלמר הכחיש תחילה, אחר כך הודה למחצה, ואחר כך מחק את חשבונות הרדיט שלו. החלה סערה, כי לרוע מזלה של אוקולוס היא תלויה במפתחים. והמפתחים הם בדרך כלל אנשים דעתניים עם נטיה מובהקת לכיוון הליברלי.

התוצאה היתה מרד של מפתחים, שהודיעו שהם מחרימים את אוקולוס. המרד עדיין בהיקף קטן, אבל הוא הפחיד מאוד את החברה. פאלמר יצא בחצי התנצלות, ומנהלי החברה הנוכחיים יצאו בהצהרות פומביות. אחד מהם טען שפאלמר פעל כאדם פרטי ולא ייצג את החברה בשום צורה, מה שכנראה נכון אבל בספק אם יעזור מול המפתחים הזועמים, ואחר טען שאוקולוס מחויבת לעולם טוב יותר באמצעות פיתוח משחקים. המממ.

כאן המקום להזכיר שבקהילה אחרת שנשענת על המפתחים שלה, מוזילה, המנכ"ל ברנדן אייך נאלץ להתפטר לאחר שנחשפה העובדה שהוא תמך בתיקון לחוקה של קליפורניה שיאסור על נישואי גאים, והמשבר הזה גרם למוזילה לשם רע שדרש הרבה זמן עד שנשכח. נעדכן.

ניסויים שאי אפשר לשחזר, וגם לא כדאי

פרסי איגנובל, שמוענקים מדי שנה, מוענקים למחקרים המשונים ביותר, לעתים הנלעגים ביותר, שנרשמו על ידי מדענים. על פי המיתולוגיה של הפרס, הוא לא רק משחק מילים על המילה ignoble ("לא ראוי לכבוד") אלא נקרא על שמו של הממציא איגנטיוס נובל, קרוב של אלפרד נובל.

הזוכים בפרס השנה כוללים את החוקרים שניסו לברר האם דברים נראים באותו הגודל כאשר אתה מתכופף ומביט בהם דרך הרגליים (התשובה היא לא). פרס איגנובל לשלום הוענק לחוקרים שכתבו את המחקר המצוין "על קבלה וזיהוי של בולשיט פסוודו-מדעי", והדגימו את הטכניקה שלהם על ידי ציוץ של גורו הניו אייג' דיפק צ'ופרה: הם הוכיחו שאם מסדרים את המילים בציוץ באופן רנדומלי, הוא לא מקבל יותר משמעות.

פרס איגנובל לכימיה הוענק לחברת פולקסווגן, על מנוע הפלאים שלה שמעלים ראיות על הרעלים שהוא פולט. מסיבות שלא הובררו עד תומן, אף נציג של החברה לא התייצב לקבל את הפרס. פרס איגנובל לכלכלה הוענק למחקר שבחן את השאלה האם לסלעים יש תכונות של מותגים. מסתבר שיש תיאוריה כלכלית שטוענת שלמותגים יש תכונות אישיות כמו לבני אדם; החוקרים הראו שעל פי אותה השיטה, אפשר לייחס אישיות לסלעים.

פרס איגנובל לרפואה הוענק למחקר שמצא שאם הגוף שלך מגרד במקום אחד ואתה מגרד במקום אחר, הגירוד עדיין נעלם. הפרס לביולוגיה הוענק, בין השאר, לאדם שבנה פרוטזות שאיפשרו לו לנוע כמו עז, עד לרמה של שהיה בין עזים. ויש עוד.

כשכתובת IP היא סיבה לפשיטה

בפברואר האחרון, העלה מישהו תמונות פורנו ילדים לפורום פורצ'אן. שם עשו לשם שינוי את הדבר המתבקש, שמרו את כתובת ה-IP ועדכנו את הרשויות. זמן קצר לאחר מכן, פשטו שוטרים חמושים על ביתו של זוג המום מסיאטל, כשהם מנופפים בצו חיפוש שמבוסס על כתובת ה-IP. הם לא מצאו כלום, כי זו לא היתה הכתובת הנכונה, אבל שני אנשים עברו חוויה מאד לא נעימה בגלל העובדה שהם הפעילו נקודת יציאה של כלי האנונימיזציה טור. הם הפסיקו אחרי האירוע הזה, כי אף אחד לא רוצה להתעורר בבוקר עם שוטר חמוש בחדר המיטות שלו.

דו"ח חדש של ארגון EFF מציין למרות ששוטרים משתמשים שוב ושוב בכתובת IP כאילו היא ראיה קבילה ומשכנעים שופטים להוציא צווים, זה לא המצב. קל מאד לגרום לכתובת IP להיראות אחרת מזו של המשתמש עצמו. כמובן, יש מצבים שבהם כתובת IP, אם מצליבים אותה עם מידע מספק רשת למשל, יכולה לשמש כראיה; אבל בפני עצמה היא לא מספקת.

ואף על פי כן, שוטרים ושופטים מאפשרים פשיטות בהסתמך רק עליה. העובדה שכתובת IP אומרת מעט מאד לא בדיוק חדשה. פיירטביי, בזמן שהופעל על ידי הכנופיה השוודית המקורית, נהג דרך קבע לערבב כתובות IP של אנשים תמימים כדי להקשות על זיהוי כתובות ה-IP על ידי הפללה המונית של משתמשים לא קשורים. אולי עכשיו יתחיל המנהג הזה להשתנות אט אט.

קצרצרים

1. ליאהו אין מזל: עד שהיא הצליחה למצוא קונה, היא נאלצה להודות בסוף השבוע שהיא ספגה את גניבת המידע הגדולה ביותר בהיסטוריה, של כחצי מיליארד משתמשים. אם המשתמשים היו צריכים עוד סיבה לברוח משירותי החברה הגוועת – ובשנה האחרונה הם עושים את זה גם כך – אז הם קיבלו אותה. כעת, כמובן, מגיע שלב התביעות: יש כבר תביעה נגד יאהו שבית המשפט התבקש לאשר כתביעה ייצוגית. התובעים מציינים עובדה קריטית: שיאהו לא הבחינה בגניבה הענקית במשך שנתיים. כנראה שהיו דברים שהעסיקו את הנהלת החברה יותר מאשר הגנה על מידע המשתמשים שלהם. יאהו לא לבד בהתנהלות הזו: כמה וכמה מהפריצות הגדולות שהתפרסמו לאחרונה בוצעו ב-2012. אבל היא בשלב שבו אף אחד כבר לא מגלה כלפיה סובלנות או סלחנות.

 

2. אני מניח שזה היה צפוי: ענף הפורנו משתלב עם ענף זיהוי הפנים. חברה בשם Megacams מציעה פתרון ייחודי לבעיה שאף אחד לא חשב עליה או על כל פנים לא העז לדבר עליה, קודם. אתה צופה בפורנו? היית רוצה לקיים יחסי מין עם הכוכבת, אבל זה לא יקרה בחיים? יש (סוג של) פתרון! העלה את התמונה שלה לשרתים של מגהקאמס והיא תחפש עבורך – באמצעות מנוע זיהוי הפנים של מיקרוסופט – משתמשת מצלמות רשת שנראית כמוה, או בערך כמוה. כרוניקה של הטרדה מינית? בהחלט, אבל בטק-קראנץ' מדווחים ששרתי החברה לא עומדים בעומס, נקווה שרק בגלל עיתונאים שמנסים להבין מה לעזאזל.

3. האתר של בריאן קרבס, חוקר האבטחה שחשף את הנוכלים הישראלים שהפעילו את שירות ה-DDoS בתשלום vDOS, הופל למשך כיממה עקב התקפת DDoS מסיבית, כנראה מגולשים שלא אהבו את החשיפות שלו. DDoS הוא הצורה האפקטיבית ביותר של צנזורה, אומר קרבס, כי אם אתה קורבן להתקפות רציניות, אף חברה לא תרצה לארח את השרת שלך. זו גם צנזורה שאיננה משאירה חותם: קשה מאוד לזהות את התוקף. באופן מעניין, עיקר ההתקפות על האתר של קרבס הגיעו ממוצרי "האינטרנט של החפצים", שחוסר האבטחה שלהם ידוע לשמצה. נו, לפחות הפושעים מוצאים בהם תועלת.

4. מדינת קליפורניה העבירה חוק מסוג "הזכות להישכח": הוא קובע שעל פי דרישה, אתרים שעוסקים בסרטים וקולנוע יצטרכו לצנזר את גילם של השחקנים. כלומר, אם אתה רוצה לברר באיזו שנה הביאו חוצנים לכדור הארץ את טום קרוז, והוא מתנגד לכך, אי אפשר יהיה להציג את המידע הזה במדינת קליפורניה. הסיבה, לדברי המחוקקים, היא ההטיה הגילאית העזה בתחום. שחקן מבוגר, ועוד יותר מכך שחקנית מבוגרת, יתקשו לקבל תפקידים. בהנחה שאדם שרוצה לשכור שחקן יכול לברר את המידע הזה בקלות יחסית, לא ברור למה החוק הזה טוב פרט להפגנת הכוח של הלובי של הוליווד בקליפורניה.

 

5. רק בשביל הסיפור הזה היה שווה להיות כתב טכנולוגיה: נוכלים סינים מצאו דרך ייחודית לעקוץ את אובר (ובדרך, לרוע המזל, לדפוק את הלקוח הקטן). הם שמים בתמונת הפרופיל שלהם תמונה של זומבי, בתקווה שהנוסע שהזמין אותם סובל מההטיה התרבותית הנפוצה בסין נגד כל מה שקשור למתים ויבטל את הנסיעה. כשזה קורה, הם מקבלים מאובר עמלה על הביטול. היה והנוסע יחליט שלא לבטל נסיעה ברכב אובר שהנהג שלו מתחזה למת, הנהג יודיע שהלקוח נכנס לרכב ויבטל את הנסיעה זמן קצר לאחר מכן, ושוב יגרוף את העמלה שלו. לא יכול היה לקרות לחברה ראויה יותר.