מפקחי הבטיחות מדברים: "הפיקוח הוא בדיחה"

בערב שבת לפני כמה חודשים הוזעק אחד המפקחים במינהל הבטיחות התעסוקתית אל אתר בנייה שבו נהרג עובד שנפל מגובה רב. "אם אתה מתעכב, המעורבים יכולים להעלים ראיות ואף פעם לא תדע מה באמת גרם למוות", מסביר המפקח מדוע זינק מביתו אל האתר. חודש לאחר כן, מנהלו של המפקח פנה אליו וביקש שלא ידווח על אירוע בתור יום עבודה. "הם משלמים לנו שעות נוספות עד גבול מסוים, ועבודה ביום שישי דורשת אישור חריג", אומר המפקח שמסביר מדוע נאלץ לוותר על שכר שהגיע לו.

זאת הפעם הראשונה שמפקחי בטיחות במינהל הבטיחות, האנשים שהמדינה שולחת לאכוף את חוקי הבטיחות באתרי הבנייה, מתראיינים על המציאות שהם פוגשים בכל יום. הם ביקשו להישאר בעילום שם מחשש שיאבדו את עבודתם, ואף נזהרו מכל סימן מזהה: בשל מספרם המועט כל פרט עלול לחשוף אותם. מסיפוריהם עולה שהוויתור על שכר ביום שישי אינו חריג: הוא מאפיין את מאבקם היום־יומי לבצע את מלאכתם בתנאים שהם מגדירים כבלתי אפשריים. "הפיקוח הוא בדיחה, סתם עלה תאנה", אומר אחד מהם.

בישראל רק 17 מפקחי בטיחות ולצדם שישה חוקרי תאונות, כולם מהנדסים או הנדסאים, שאמורים לעקוב אחר המתרחש באלפי אתרי בנייה. הפיקוח הרופף עולה בשלומם של עובדי הבניין. על פי נתונים שאספה הקואליציה למאבק בתאונות בניין - התארגנות אזרחית שהעלתה בשנים האחרונות את המודעות למספר הגבוה של ההרוגים והפצועים בענף - מתחילת השנה נהרגו 35 עובדים ו־169 נפצעו באורח קשה־בינוני בתאונות עבודה בבניין.

הנתונים הרשמיים של מינהל הבטיחות אינם חופפים: לפי פרסום מהחודש שעבר, במחצית הראשונה של השנה נהרגו 16 עובדי בניין. המינהל פעל ב־13 השנים האחרונות במשרד הכלכלה, אך לפני חודש עבר למשרד הרווחה.

לעג באתרי הבנייה

בעלי תואר הנדסאי מתקבלים לתפקיד מפקח רק לאחר שלוש שנות ניסיון מוכח, אולם השכר שממתין להם הוא כ־6,000–7,000 שקל נטו בחודש. “למה שבן אדם כזה יבוא לעבוד כאן? כמנהל עבודה באתר בנייה הוא יכול להרוויח 12 אלף שקל בחודש”, אומר אחד מהמפקחים שהתראיינו לכתבה.

בעלי תואר מהנדס חותמים על חוזה אישי שמאפשר להם להשתכר קצת יותר, אך עדיין פחות מבשוק החופשי. הם מספרים שמהנדסים שפוגשים אותם במסגרת העבודה לועגים להם על שכרם וטורחים לציין שהם מרוויחים כפול מהם ואף יותר מכך.

קריסת החניון ברמת החייל | צילום: רויטרס

חלק מהמפקחים במינהל הם גמלאי צה”ל שמקבלים פנסיה מהצבא ולכן יכולים להרשות לעצמם לעבוד בשכר שלדבריהם הוא כמעט התנדבותי. “במקום לספק פרנסה לעוד משק בית, המדינה משלמת שכר לאנשים שכבר נהנים מהכנסה גבוהה. זה פשוט אבסורד”, אומר מפקח.

התוצאה של השכר הנמוך היא שעל אף המחסור החמור במפקחים, לא כל התקנים מאוישים. הם מספרים על שבעה מועמדים שהתקבלו לעבודה בשנה וחצי האחרונה לאחר תהליך מיון ממושך, אך החליטו לוותר על התענוג כשהתברר להם איזו משכורת מציעים להם. אחד המפקחים מספר: "כשאנחנו מבקשים מנציבות שירות המדינה תקנים נוספים הם אומרים, ובצדק: ‘קודם תאיישו את התקנים שכבר נתנו לכם’".

המחסור במפקחים מותיר את הפיקוח על הנייר. מפקח אחר מספר שבאחריותו כ־4,000 אתרי בנייה פעילים, אך הוא מצליח לפקוד רק כ־100–150 בשנה. "סקירה של אתר לא גדול במיוחד אורכת כשלוש שעות, אז כמה אתרים כבר אפשר לראות ביום אחד?" הוא אומר. בגלל המחסור בחוקרים, המפקחים ממלאים גם את תפקידם.

חקירה דחופה באוטובוס

מי שכבר הסכים לעבוד בשכר שמציע לו מינהל הבטיחות, נתקל בקושי למלא את תפקידו בגלל מחסור בכלי רכב. לדבריהם, המדינה הקצתה רכב אחד המשמש במשותף מפקחים בתחום הבנייה ובתחומים אחרים. במחוז תל אביב שני רכבים משמשים 30 מפקחים בתחומי הבנייה והתעשייה. בממוצע, רכב אחד משמש כשבעה מפקחים.

אחד המפקחים מספר כי הוא יוצא לשטח שלוש פעמים בשבוע ממוצע, פעמיים מהן ברכבו הפרטי. מעבר למחסור, גם תקנון שירות המדינה מגביל אותם להשתמש ברכב המדינה רק חמש פעמים בחודש, אחרת לא יקבלו החזר על הוצאות הנסיעה ברכב הפרטי, שמחושבות על פי תעריף האוטובוס.

“אפילו כרטיס רכבת לא מוכנים לממן לנו והם דורשים שנרשום את כרטיס האוטובוס הזול ביותר למקום האירוע”, אומר מפקח. “אנחנו עוסקים בשמירה על חיי אדם ובודקים מקרים סבוכים לא פחות מהמשטרה - אתה יכול לדמיין חוקר משטרה שמגיע לזירת האירוע ברכבו הפרטי ומקבל תשלום כמו על אוטובוס?"

המפקחים גם אחראים להענקת אישורים לקבלנים להפעיל כלים כבדים או להשתמש בחומרי נפץ לכרייה, אך אחד המפקחים מודה שהעומס מונע ממנו להגיע לכל הבקשות, ובעלי חברות שאיבדו סבלנות החלו לפעול ללא האישור החוקי.

אם לא די בקשיים הבירוקרטיים, המפקחים שמגיעים מכמה וכמה מחוזות מספרים בזהירות שהחוק שמתוקפו הם פועלים הוא חסר שיניים. היה להם קשה להעלות את הטענה הזאת, משום שחששו שהיא תחליש אותם מול הקבלנים. אך בסופו של דבר כולם הסכימו להציג את המצב בתקווה שהדבר יגרום למחוקקים להחמיר את החוק.

הבעיה המרכזית היא שהענישה המותרת בחוק על עבירות בטיחות לא מרתיעה אף אחד: העונש המרבי הוא קנס של 14 אלף שקל, וברוב המקרים מוטל על הקבלן עונש נמוך בהרבה.

בשנה האחרונה הוחלט שחקירת מקרי מוות תנוהל בשיתוף המשטרה שמרתיעה יותר כי היא יכולה לבנות תיק פלילי של גרימת מוות ברשלנות. אלא שאיסוף ראיות המוכיחות רשלנות וכוונה פלילית הוא מטלה מסובכת וממושכת, ולא פעם תיקים שמגיעים לפרקליטות המדינה נסגרים בעסקת טיעון של כמה עשרות אלפי שקלים - ואלו המקרים החמורים יותר.

בתאונות שלא הסתיימו בפציעה לא מטפלת הפרקליטות אלא תובע בלשכה המשפטית של מינהל הבטיחות. "סוגרים עם הקבלן על קנס של 4,000 שקלים והוא לומד שיותר זול לפעול ברשלנות מאשר להשקיע את הסכום הדרוש להקפדה על חוקי הבטיחות. זה מייאש ומוציא את הרוח מהמפרשים”, אומר מפקח. “אתה יכול לעבוד קשה כדי להביא חומר למחלקה המשפטית ובסוף לא יוצא מזה דבר. מאוד נדיר שינקטו הליכים משפטיים כי הם מפחדים להתבזות בבתי המשפט".

מיהר לגן

הגורם העיקרי למקרי המוות באתרי בנייה הוא עבודה בגובה, במיוחד על פיגומים, ובלי הדרכה מתאימה. המפקחים מדגישים שאפשר היה למנוע רבים מהמקרים בהקפדה על כללים פשוטים הדורשים להתקין גדר או לרתום את העובד לרצועה מעוגנת.

מניסיונם, האתרים המסוכנים הם אלה שבהם עובדים קבלנים קטנים, שאוספים את העובדים מהצמתים. “אין להם מושג מה הם עושים והם לא מקבלים שום הדרכה. אלה אנשים שאף אחד לא ידאג להם".

תאונות העבודה שהם חקרו לא מרפות מהם. אחד נזכר בפעם הראשונה שנשלח לתאונה שבה מת אדם בעקבות נפילה. "אף אחד לא מכין אותך לזה. היו שם בני משפחה ומכרים של האיש, שהתחילו לצעוק עלי וציפו שאסגור את האתר". אחר מספר על פועל שמיהר להוציא את בתו מגן הילדים, וכדי לחסוך בזמן טיפס בלי רתמה - ונפל אל מותו. "אני לא יכול להפסיק לחשוב על מה שעבר לו בראש עד שפגע בקרקע ומת", אומר הפקח.

"אנחנו לא באים בטענות לאף אחד במינהל הבטיחות”, מסכם אחד המפקחים, “הממשלה היא האשמה במצב. זה פשוט לא מעניין אותה. אנחנו מרגישים שאלה אנשים שקופים שלא מעניינים אף אחד".

על אף פניית “כלכליסט”, לא נמסרה תגובת משרד הרווחה לדברים.