זבל לבן

כשסנסציית הראפ־רייב של קייפטאון, Die Antwoord, פרצה לחיינו לראשונה, נותרנו פעורי פה. הלהקה שהורכבה מאם.סי רזה, לבן ומקועקע בשם נינג'ה, לוליטה מהגהנום בשם יולנדי ומפיק בשם די.ג'יי הייטק, נשמעה כמו גירסת הגנגסטה־ראפ של טו־אנלימיטד. שני הראשונים כיכבו בשורה של קליפים שגרמו לנו לשמוט לסתות; קליפים שהתחילו כמו סרט של הרמוני קורין המופק בדרום אפריקה והפכו לפנטזיות גרוטסקיות נוצצות ומופלאות. אם פופ הוא שיקוף של ההווה — כלומר של שילוב בין המציאות המחורבנת ושל הפנטזיות שההווה הזה מוליד — אז די אנטוורד היא להקת הפופ המושלמת. או לפחות היתה להקת הפופ המושלמת. הם הוציאו את אלבום הבכורה שלהם כבר לפני שבע שנים — קשה להחזיק את ההווה בביצים במשך כל כך הרבה זמן.

אצלנו הם הדגישו לא מזמן את הדו־קיום הביזארי בין מציאות לפנטזיה כשהם הופיעו בארץ בערב בו התרחש הפיגוע בשרונה. אבל בעוד ההופעות שלהם עדיין מספקות את הסחורה, באולפן המצב שונה. עתה יוצא אלבום האולפן הרביעי שלהם, " Mount Ninji and Da Nice Time Kid" (לב גרופ מדיה). יש בו שני קטעים מבריקים כמו פעם. הראשון הוא "Gucci Coochie” — המנון לשרמוטות עם טעם יקר ומוסר ירוד, בו מתארחת כוכבת הבורלסק המודרנית ואישתו לשעבר של מרלין מנסון, דיטה פון טיז, בליהוק מופתי וביצוע מעולה. השני הוא “Banana Brain”, שמציע דפיקות פטישים של רייב תחילת־ניינטיז מפמפם ואגרסיבי, ראפ דרום אפריקאי גברי ואת הקולות המתיילדים החמודים של יולנדי. אם לדבר על זה במונחים נרקוטיים, מדובר בשילוב של MDMA, גראס וסוכריה על מקל בטעם תות.

אבל יתר האלבום מאכזב. חלק משירים סתם קטעי היפ הופ לא מוצלחים או מקוריים במיוחד. למשל, "Shit Just Got Real" שנשמע כמו שילוב בין "Insane in the Brain" של סייפרס היל (די.ג'יי מאגס מסייפרס היל עבד עם די אנטוורד על האלבום, והראפר סן דוג מאותו הרכב מתארח בו) לבין "קלינט איסטווד" של הגורילאז. חוץ מזה יש הרבה יותר מדי קטעי הומור נטו, כמו "U Like Boobies?", שמתארח בו ילד קטן, המכונה ליטל טומי טרור, אותו משחיתה יולנדי בעזרת ציצים, אקדחים, חיזרים, נינג'ות, כושים, הומואים ועכברושים. חלק מהמהות של די אנטוורד מאז ומעולם היתה שאלת האותנטיות — האם הם באמת ווייט טראש משוגעים או שהם צוחקים? היה כיף להשתעשע במחשבה שיש איזושהו גרעין של אמת מאחורי הסאטירה. הפעם הם הרסו את הכיף של משחק הניחושים כשנכנסו סופית לטריטוריית הקומדי־רוק עם "Rats Rule" הקברטי בו מתארח לא אחר מאשר הקומיקאי ג'ק בלאק. מבאס ולא מצחיק.