להוציא את העמותות מבית הספר

בבתי הספר הסיפור מסתבך. תהליך ההפרטה שעברה מערכת החינוך בשנים האחרונות פתח את דלתות בתי הספר בפני עמותות וקרנות, השולחות את נציגיהן לבתי ספר שמעבירים שיעורים או פעילויות אחרות.

על אף שמדובר בעדות עצובה לחולשה שהמדינה מפגינה בתחומים רבים - ניתן לקבל פעילות כזו, כל עוד אינה בעלת גוון אידיאולוגי כלשהו, ונועדה, למשל, לסייע לתלמידים ברשויות חלשות. ואולם כאשר מדובר בעמותות בעלות גוון דתי הפועלות בתחום הערכים והמורשת - התמונה שונה.

צילום: אלעד גרשגורן

אותן עמותות - שפועלות גם בבתי ספר ברשויות מקומיות בעלות גוון חילוני מובהק - מציגות תכנים שבמבט ראשון נראים מתונים; אבל לעתים, מתחת לשכבות ההסוואה, מסתתר המסר האמיתי אותו הן רוצות להעביר. והמסר הזה, ברוב המקרים, הוא דתי למהדרין.

אז מה זאת "שבת ישראלית" אמיתית?

כך למשל, באירוע שערכה אחת העמותות האלה בבית ספר יסודי, הוצגה הגרסה שלה ל"שבת ישראלית" - שבת שכ-ו-ל-ם אמורים להתחבר אליה - דתיים, מסורתיים וחילונים. בין השאר, הוצג סרטון וידאו שכלל ראיונות רחוב עם אנשים שסיפרו על השבת שלהם; מיעוט קטן מביניהם אמר משהו על נסיעה לטיולים או למקומות אחרים, ואילו הרוב המוחלט דיבר על פעילויות בגוון מסורתי שאינן מצריכות חלילה נסיעה ברכב. גם השבת של מנחה הפעילות (איש חביב ורהוט, חובש כיפה כמובן) היתה שבת דתית-אורתודוקסית - שהוצגה כ"שבת ישראלית" שאמורה להיות משותפת לכולם.

"מה אכפת לכם שהילדים לומדים קצת מסורת ומורשת", שואלים הורים, חלקם חילונים גמורים. התשובה היא שאכן אין בעיה שהילדים ילמדו על מורשת ומסורת ישראל - אבל הדבר צריך להיעשות על ידי המורים עצמם, תוך הצגה של מגוון הזרמים בעם היהודי.

וכאן הגענו לנקודה כואבת נוספת - המורים; אלה ממילא סובלים מירידה מתמשכת במעמדם בעיני התלמידים וההורים. ובמקום לחזקם - מערכת החינוך מדירה אותם מהכיתה, ו"מוסרת את המפתחות" לאנשים מבחוץ.

המסר הוא שהמורים רשאים ללמד את הילדים עברית, חשבון, גיאוגרפיה וכו'; אבל ערכים, מסורת ומורשת? זה לא. את זה משאירים ל"מקצועני המורשת". ולהם יש גרסה מאוד מסוימת של המושגים האלה.

אגב, באותה מידה אין לאפשר לעמותות בעלות, למשל, תפישה רפורמית להיכנס לבתי ספר. שהרי גם הן, סביר להניח, יציגו תמונה מעוותת של המציאות.