ת'שמעו סיפור על ערבי נקודתיים
כבר כמה חודשים קהל גדול גומע בשקיקה סיפורים אישיים של זרים ומפורסמים בערבי "נקודתיים", שמארגנים הסופרים אשכול נבו ואורית גידלי. במרכז כל אירוע, המבוסס על פורמט אמריקאי מצליח, עומדת מילת מפתח (למשל שקרים). נבו: "לסיפור בעל פה יש יכולת לחלץ אותך מבדידותך"
בחורף הקודם עמדה המשוררת אורית גידלי בשלג ובקור המצמית של ניו יורק בתקווה שיתמזל מזלה ותצליח להיכנס לערב מספרי הסיפורים The Moth, פורמט אמריקאי מצליח של ערבים ספרותיים (בעריכת שרי שביט) שהסיכוי להשתתף בהם בלי להזמין מקום מראש אפסי. "נתקעתי בניו יורק בגלל השלג, ולכן גם לא הזמנתי כרטיס מראש, אבל בכל זאת הגעתי שעה וחצי לפני הזמן, כי לפעמים נשארים מקומות", מספרת גידלי. "הנהגתי שם מרד קולקטיבי וניסיתי לנהל משא ומתן עם השומר, והוא איבד עשתונות, ובצדק, זו התנהגות מאוד לא אמריקאית. אבל הסיפורים האלה הם חלק מרקמת החיים שלי והייתי חייבת להיכנס".
הדלת נסגרה בפניה וגידלי חשבה שאפסו הסיכויים. אלא שאז נפתחה שוב הדלת והשומר יצא והגיש לה כרטיס בודד שמישהי לא הגיעה לאסוף. "חזרתי לארץ נרעשת במחשבה להקים כזה פורמט אצלנו".
כשסיפרה על כך לשותפה לבית הספר לכתיבה סדנאות הבית, הסופר אשכול נבו, הוא יצא איתה לדרך ויחד הם ייסדו את "נקודתיים: ערב סיפורים אמיתיים". מאז הם הרימו שלושה ערבים כאלה, כולם התקיימו באולם מלא עד אפס מקום. כמו הפורמט האמריקאי, גם כאן בלב כל אירוע עומדת מילת מפתח שנבחרה מראש. תודה, חופש ומשפחה הן המילים שנבחרו עד כה. בערב הבא, 21 בנובמבר, הנושא יהיה שקרים.
"עם השנים למדתי להכיר בכוחו של הסיפור בעל פה. גם כשאני מגיע להרצאות על ספרים שלי ומספר סיפור אישי או סיפור על תהליך הכתיבה, אנשים לוקחים את זה איתם הביתה", אומר נבו.
הקונספט הייחודי האמריקאי של The Moth מבוסס על מילת נושא אחת שכל הסיפורים סובבים סביבה, ובשני המקרים מאחורי האירוע החי יש מערכת שלמה שמכשירה את המספרים לקראת הערב. הפורמט כבר הגיע לאוסטרליה, אנגליה ואירלנד. כדי להרים את הפורמט הישראלי חברו השניים לחברת הפקת האמנות ארטלינק, הגוף שאוצר את הערבים, ולקרן רוטשילד קיסריה, שמארחת אותם במרכז אדמונד דה רוטשילד בתל אביב ומאפשרת לקיימם עבור הקהל הרחב ללא תשלום.
בין הבן זוג לסבא
בחודש שעבר התאסף קהל רב והמקום היה מלא. החלל המזמן והאינטימי והתאורה המלאה הוסיפו לתחושת ה"סלון" המתבקשת. ראשונה עלתה לדבר ענבר אמיר, שגם הנחתה את הערב ובמרכז סיפורה היתה מערכת היחסים עם אביה שניהל את בית הספר שבו למדה בירושלים. התסריטאי רן דברת סיפר על סבו המיוחד, איש ההייטק והסופר עידן גרינברג סיפר על דוד צ'יקו והחלום להשתתף בפסטיגל, ודנה ברגר דיברה על הזוגיות שלה.
"אנחנו משקיעים המון אנרגיה לקראת הערבים", אומרת גידלי, "כל מספר עובר הכשרה בפגישה אישית ולכל ערב יש עורך".
"מילת המפתח היא עריכה ועליה אנחנו מקפידים מאוד", מוסיף נבו, "צריך לדעת מה להכניס ומה לא, והמינון הוא שבסופו של דבר יכריע אם הערב יהיה סתמי או בעל משמעות".
נבו וגידלי התחילו להנחות סדנאות כתיבה לפני 16 שנה וכיום חולשים על אימפריה של 38 סדנאות בכל הארץ. בדצמבר הקרוב תיפתח סדנה ראשונה מעבר לים, בניו יורק, שאותה תנחה גידלי, והיא תימשך בשיעורי אינטרנט שבהם גם נבו ייקח חלק. "הערבים האלה רלבנטיים מאוד למניפה של כל הפעילות שלנו; לא משנה אם מדובר בשירה, פרוזה או פזמונאות, מדובר בפעולה של לדבר מול אנשים, עם אנשים, על אנשים", אומרת גידלי.
נבו מסכים שאין סתירה בין כתיבה לסיפור שבעל פה: "הדרכים שבהן אנו מספרים סיפור מגוונות ומשתנות גם בגלל הטכנולוגיה והקצב של העידן המודרני. ספר הוא צורה אחת, וסיפור בעל פה הוא צורה אחרת. יש סיפורים באודיו, באנימציה, וזה רק מתפתח. אני לא מהמפלגה השמרנית ולא רואה בזה פסול. כרגע ז'אנר הספר טוב לי מאוד, אבל מעניין אותי גם לכתוב תסריטים, ויש ערב עם המוזיקאי נפתלי אלטר, שהוא משמעותי לא פחות מטקסטים שכתבתי".
מחלץ מהבדידות
"ברגעים הטובים אתה מזהה אצל מישהו אחר משהו שחשבת שהוא רק שלך, וזה מחלץ אותך מבדידותך", מסכם נבו, "מה עוד אפשר לבקש מאירוע תרבותי? זה אירוע שהוא השראה לא רק לכתיבה, אלא גם למחשבה לחיים".
תגובה אחת לכתיבת תגובה