כך תתכוננו לעידן הרכבים האוטונומים בישראל

נניח שהיו אומרים לכם שיש לכם הזדמנות להוביל את העולם בתוך 15 שנים בתחום טכנולוגי מרכזי, שישנה תעשייה מסורתית ששווה טריליוני דולרים. עוד היו אומרים לכם, כי יש לכם את כל התכונות הנדרשות, הפוטנציאל הטכנולוגי, המגזר העסקי הבשל, ההתעניינות העולמית, וכל מה שנדרש בשלב זה הוא היערכות תשתיתית-רגולטורית. ועכשיו היו שואלים אתכם אם תהיו מעוניינים להרים את הכפפה. מה הייתם עושים?

משרד התחבורה דווקא הרים את הכפפה והחל להיערך להגעתו של הרכב האוטונומי. מדובר למעשה אפילו בתקדים של ממש שבו הרגולטור נערך מראש לשינוי טכנולוגי ולא מחכה לכך שהוא ייכנס בפועל.

על פי הפרסומים, צוות מיוחד במשרד ידון בתפקידו של הנהג ברכב, בחובת החזקת ההגה, תשומת הלב של הנהג לנעשה בכבישים, מידת האשם במקרה של תאונה, חובות ביטוחיות, אופן הצבת התמרור והיכולת של רכבים אוטונומיים לנוע בכבישים לצד רכבים רגילים. הרעיון המרכזי שאותו מקדם המשרד הוא פיילוט מלא לשימוש ברכבים אוטונומיים בשנת 2020. זה צעד חיובי והכרחי לאור המגמה בעולם, אותה מובילות החברות הגדולות בתחום, לייצר מכוניות אוטונומיות עבור הצרכן.

אלא שזו חצי הכוס המלאה. בנוסף להיערכות המוקדמת הראויה להערכה של משרד התחבורה, כניסתו של הרכב האוטונומי מצריכה ראייה רחוקה יותר, למציאות של עוד 15 שנה, ויצירת תשתית פיזית ומשפטית שתהפוך את ישראל למובילה בתחום זה. ללא ראייה זו, אנו עשויים לפספס הזדמנות היסטורית ממשית.  

רכב אוטונומי | צילום: אאודי

בהסתכלות ארוכת טווח אפשר לראות מערכת כבישים שבה פועלים רק כלי רכב אוטונומיים שיכולים לתקשר אחד עם השני, עם התשתית מסביבם ועם גורם מרכזי אחד שמפעילם. מערכת שמאפשרת לבני אדם תנועה סינכרונית במרחב בזמנים אופטימליים, בחיסכון מרבי של משאבי אנרגיה וכסף. מערכת ירוקה שמשתמשת באנרגיות ידידותיות לסביבה.

מינימום תאונות דרכים?

במערכת כזו לאדם כבר אין אינטרסים להחזיק כלי רכב יקר, שעומד בחניה עליה הוא צריך לשלם, 95% מהזמן. במערכת כזו, אדם משלם על השימוש ברכב לפי שימוש, לא מחפש חנייה, וגם לא נדרש לחשוש מגניבות או פריצות לרכב. זו מערכת תנועה מרחבית שנותנת לאדם את הדבר העיקרי שהוא צריך – לנוע בנוחות מירבית וביעילות מנקודה לנקודה. וכן, במינימום תאונות דרכים.

זה לא חלום בדיוני. זו המציאות שיכולה להיות שלנו עוד עשור או שניים. ערים שונות בעולם, כמו סינגפור ופיטסבורג, כבר נערכות לזה. מקיימות ניסויים ומשקיעות מחשבה על השינויים הנדרשים. כמו הצורך בתשתית פיזית שמאפשרת למערכת כזו לפעול. אפיון תשתית תקשורתית רחבת היקף ואמינה, על מנת שכלי הרכב יוכלו לתקשר זה עם זה ועם הסביבה. כמו כן, נדרש לייצר תשתית תמרור שמחשבים יודעים לקרוא. זו לאו דווקא תשתית מבוססת על ראייה שמותאמת לסגולותיו של אדם, אך אינה יעילה במקרה של מחשבים-נהגים, שמתקשרים על סמך תשתיות דיגיטליות.

לבסוף, נדרשת תשתית רגולטורית חדשה, שמאפשרת ניהול של ציי רכב גדולים על ידי גורמים מרכזיים (ייתכן שחלקם יהיו ציבוריים), ודאות במקרה של תאונות דרכים (לרבות, אחריות ביטוחית מתאימה שמספקת כיסוי לכל נפגע), התייחסות לנושאים של אבטחת סייבר והגנה על פרטיות, סטנדרטיזציה של כלי הרכב, התשתית עליה הם נעים, ומערכות התוכנה שמניעות את כלי הרכב, לרבות קבלת החלטות במצבי קיצון.

כל אלו הכרחיים כדי שלשוק הפרטי יהיה כיוון שאליו ניתן לצקת את הפיתוחים הטכנולוגיים החדשים ביותר בתחום הרכבים האוטונומיים. השקעה כזו לוקחת זמן ודורשת משאבים רבים, וזה תפקידם של מקבלי ההחלטות. הבעיה היא שאם מקבלי ההחלטות חושבים בקטן מדי שלא יתפלאו שהתוצר שיקבלו הוא בגודל החלום.

הכותב הוא עו"ד, יועץ מיוחד בענייני טכנולוגיה במשרד יגאל ארנון ושות'