אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
הצגת ילדים חדשה: "רוח התיאטרון" צילום: נמרוד גליקמן

הצגת ילדים חדשה: "רוח התיאטרון"

סבא ונכד מגלים שההצגה שהתכוונו לצפות בה מבוטלת - אז הם יוצרים אותה בעצמם. זו העלילה של הצגת ילדים חדשה שתעלה ב־18 באוקטובר בתיאטרון גשר, שנרקמת לעיני הקהל ובהשתתפותו

09.10.2016, 08:32 | מאיה נחום שחל

כבר בכיתה ג' הסתובב הבמאי אמיר וולף עם עניבה ואקדח שכתוב עליו 007. "העולם שלי היה בעיקר פנטזיה, וצרכתי סרטים והצגות בכמויות", הוא אומר, "לא כל כך קשה לי לחזור למחוזות ילדותי ולהתמסר".

בימים אלה חוזר וולף למחוזות האלה ומביים לראשונה הצגת ילדים: "רוח התיאטרון", שתעלה ב־18 באוקטובר בתיאטרון גשר (לבני 5–120). בתחילת ההצגה, שכתב רועי חן ("מסעות אודיסאוס"), הסדרן עולה לבמה ומכריז שהיא מבוטלת. אז קמים הסבא (דורון תבורי) והנכד (סולו גבע) ומחליטים ליצור אותה בעצמם. כך נרקמת לעיני הקהל ובהשתתפותו הצגה שמנסה לפרק את קסם התיאטרון.

"כל הזמן עמד לנגד עינינו הסרט 'הנסיכה הקסומה'", אומר וולף. "ברגע הריאליסטי שבו הסבא מקריא לנכד את הסיפור בחדר צוללים הצופים לפנטזיה. הפנטזיה והריאליזם ניזונים זה מזה, ולשם אני שואף להגיע. רועי ואני היינו יושבים על המרפסת, משחקים את זה וממציאים דמויות וסצנות; ורועי היה כותב".

וולף (36), בוגר החוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל־אביב, מזגזג שנים בין קולנוע לתיאטרון. אשתקד עלה לאקרנים סרט הביכורים שלו "ציפורי חול", בהשתתפות עודד תאומי ומרים זוהר, שאף כיכב בפסטיבלים בעולם, וכבר עשור הוא משמש רכז מגמת הקולנוע בתיכון לאמנויות עירוני א'. "אני מרגיש שאני מורה טוב יותר בזמן אני יוצר, ויוצר טוב יותר בזמן שאני מלמד". בתיאטרון ביים וולף את "I Love you לנצח, אבל..." ו"החיים בשלוש גרסאות", גם כן בגשר.

מה אתה אוהב יותר לעשות - קולנוע או תיאטרון?

"אין לי העדפה, אני אוהב את שניהם. כשביימתי את הסרט חסרה לי האפשרות לפתור דברים באמצעים תיאטרליים, ועכשיו, כשאני מביים את ההצגה, חסר לי מדי פעם איזה קלוז אפ. אבל הזגזוג הזה משאיר אותי ערני".

וולף מאזין לעתים לאלבומי ילדים כמו "הכבש השישה עשר" ו"בובה מתי", ובעקבות הפרויקט מצא עצמו צופה שוב ושוב ב"כמו גדולים", וידיאו עם שיריו של אריק איינשטיין. "אני מסתכל על הדרך שבה הוא מדבר לילדים, בגובה העיניים, בלי שמץ של התיילדות, כדי לנסות להבין את הלך הרוח וללמוד משהו על הנגשה נכונה של חומרים עבורם. כל המעורבים ביצירה (בת זוגו מירי לזר על התנועה, אדם קלר על התפאורה, אופיר חזן על התלבושות ורוני רשף על המוזיקה) פועלים כאילו מדובר בחומר לקהל בוגר. האלבומים האלה מתווים לי דרך נכונה מאוד. אלה אנשי מקצוע מדהימים שעשו עבודה נפלאה, וזה קו מנחה מבחינתי".

חששת לביים לילדים?

"לא חששתי בכלל. רועי סיפר לי את הסיפור ובערה בי התלהבות גדולה. כמורה אני מוקף בילדים, אמנם הם נוער, אבל אני מנסה לשלוט בסלנג ובז'רגון שלהם. ב'ציפורי חול' עבדתי עם שחקנים ותיקים מאוד; ב'רוח התיאטרון' אני עובד עם שני ילדים בני 10 ללא ניסיון בכלל, וזה נהדר שאנחנו מגלים את הדבר הזה יחד.

"בתיאטרון למבוגרים אני כבר יודע פחות או יותר מתי הקהל יצחק או יתרגש, אבל אצל ילדים אני לא יודע מה הולך להיות, לא ברור לי איך הקהל יגיב ואני נרגש לקראת זה. אנחנו לא מפחדים להציג משהו מורכב - יש כמה סיפורים וכמה קווי עלילה. אני שמח לביים שוב בגשר ושיבגני אריה מלווה את הפרויקט שלי. כיף שהאדם הזה, המאסטר, שצפיתי בהצגותיו בהערצה עוד כילד, נוכח בעבודתי".

אתה כבר כותב את התסריט הבא?

"אני כותב, אבל מודה שזה טיפה יותר קשה לי; אני עובד כרגע על שלושה סינופסיסים במקביל. רועי מעורר בי הערצה וקנאה בשל המהירות שבה הוא יכול לכתוב ולהתמסר לתהליך הזה. עכשיו אני בחדר חזרות עטוף בשחקנים ויוצרים שאני מעריץ ופוסע דרך עם הרבה אנשים שמגנים עליי, ובכתיבה יש משהו בודד מאוד".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות