אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
למה דוגמניות אף פעם לא מחייכות על המסלול? צילום: AFPRelaxnews

למה דוגמניות אף פעם לא מחייכות על המסלול?

דוגמנים ודוגמניות מספרים על הנחיות מפורשות שקיבלו שלא לחייך. "אני נזכרת בחתול המת שלי", מספרת אחת מהם. מתי דוגמנים נהגו לחייך בחופשיות?

15.10.2016, 11:06 | שירות כלכליסט
הם לובשים את הבגדים היקרים והיפים בעולם, אך הפרצופים שלהם נשארים אטומים. מדוע דוגמניות ודוגמני מסלול תמיד נראים כל כך אומללים?

"לא מחייכים. זה פשוט לא משהו שעושים", אומר הדוגמן טיי אוגונקויה, שהשתתף לאחרונה בשבוע האופנה בפריז. הוא מודה כי בעשור שהוא עובד כדוגמן מעולם לא העלה על פניו ולו חיוך אחד. "דגמנתי עבור כל המעצבים, ומעולם לא ביקשו ממני לחייך", הוסיף. "למען האמת, הייתי מרגיש מוזר אם היו מבקשים ממני". הדוגמנית קלרה הסלובקית מסבירה שהיא חושבת על דברים עצובים כשהיא צועדת על המסלול. "אני נזכרת בחתול המת שלי", היא אומרת.

קראו עוד בכלכליסט

השאלה כמובן היא האם הדוגמנים באמת צריכים להיראות כל כך עגומים? "אסור לשכוח שבעצם המיקוד פה הוא בבגדים, ולא באנשים", כך לפי הדוגמנית לשעבר ויקטוריה מקון דאוקסר הסבירו לה. בספרה "לעולם לא רזה מדי" היא מספרת שהזהירו אותה "אף פעם לא לחייך". בהתאם, מאמן ההליכות שלה בסוכנות הדוגמנות לימד אותה כיצד לעטות על פניה את "מבט הרצח המתנשא" על ידי הורדה קלה של הסנטר והרמת העיניים בו זמנית.

דוגמנית חסרת הבעה, צילום:  AFPRelaxnews דוגמנית חסרת הבעה | צילום: AFPRelaxnews דוגמנית חסרת הבעה, צילום:  AFPRelaxnews

הדוגמן העולה מתיאו וילו אמר לסוכנות הידיעות הצרפתית AFP כי יש לכך סיבה ברורה. "הם רוצים להראות את הבגדים ולא את הפרצופים שלנו. אם נחייך תשומת הלב תנדוד לפנים שלנו".

אולם היסטוריונית האופנה לידיה קמיטסיס אומרת שלא כך היה תמיד. לדבריה, ההעדפה לדוגמנים חסרי הבעה החלה רק בתחילת שנות ה-80 עם עלייתם של המעצבים היפנים יוז' יאמאמוטו וקום דה גארסון. "זו הייתה התקופה של דוגמניות העל (סינדי קראופוד, אימאן ואל מקפירסון) שהייתה להן אישיות דומיננטיות, וזו הייתה תגובה נגד זה", היא אומרת. היא מוסיפה כי בשנות ה-60 כשהחלו לראשונה להציג קולקציות בתצוגות, הדוגמניות דווקא חייכו, צחקו ואפילו רקדו. "היום הם נתפסים רק כקולבים מהלכים. המטרה היא למחוק את האישיות שלהם".

אל מקפירסון. חייכנית, אבל רק מחוץ למסלול, צילום: MCT אל מקפירסון. חייכנית, אבל רק מחוץ למסלול | צילום: MCT אל מקפירסון. חייכנית, אבל רק מחוץ למסלול, צילום: MCT

האנתרופולוגית לילה נרי, מנהלת מחלקת האופנה בבית הספר לעיצוב פרסונס בפריז, מסכימה עם הדברים. לטענתה, התופעה של דוגמנים קודרים התפתחה במקביל לעליית הפמיניזם "והצורך של נשים להיתפס בצורה רצינית בחייהן המקצועיים". עוד היא מוסיפה כי גברים מעולם לא חייכו בתצוגות האופנה "כי הם לא צריכים לחייך כדי לרצות".

נרי מציינת עוד כי תנועת שחרור האישה ועלייתם של מעצבים כמו איב סן לורן הובילה להעדפה של מראה אנדרוגיני יותר "ונשים הפגינו מראה כוחני".

עם זאת, בכל כמה שנים מגיעים מעצבים שוברי מוסכמות כמו ז'אן פול גוטייה ששולחים למסלול דוגמניות מחייכות. בשבוע האופנה האחרון בפריז צעדו כמה דוגמניות שמחות בתצוגה של המעצב הבריטי פול סמית'. "לא אמרתי להן לחייך", הודה לאחר מכן. "אין לי שום דבר נגד חיוכים. אם הבגדים משמחים אותן אז שילכו על זה".

וילו אמנם השתתף בתצוגה הזו, אך לא העז לחייך, מהפחד להיראות מגוחך. "את הפרצוף הרציני עושים בכל פעם, אך אם מחייכים לא יודעים איך נראים", הוא אומר. גם אוגונקויה מסכים. "חיוך הוא בהחלט אתגר".

תגיות

15 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

12.
אני גבר, ואני דיברתי על דוגמנות, דהיינו המקצוע
אני גבר, ואני דיברתי על דוגמנות, דהיינו המקצוע עצמו. לא כתבתי את המלים דוגמן / דוגמנית או הטיות שלהן. לא הזכרתי אף מין בדבריי, ולכן ברירת המחדל היא שהם מתייחסים לשני המינים. אכן, לא צריך לחשוב על יופי של אישה, וגם לא של גבר. זה משהו שפשוט מרגישים אותו באופן טבעי, באינספור ההזדמנויות הנקרות בפנינו. ברור שאני, כגבר, מבחין בעצם היופי ובמידת היופי של כל אישה שאני רואה, על פי טעמי. וזה קורה באופן אינסטינקטיבי, כמעט תת-מודע. לעסוק ביופי בצורה אובססיבית מעבר להתעסקויות הרגעיות הספונטניות זה באמת לא נחוץ. מה זה "לראות אופנה"? כל הרובד החגיגי-פומפוזי של עולם האופנה הוא בהחלט מיותר. בשביל שלאנשים יהיה מה ללבוש לא צריך תצוגות של מעצבים שמחלקים זה לזה פרסים. בסך הכל צריך לייצר בגדים ולמכור אותם. העסק הזה עובד מצויין גם בלי קולבים אנושיים בפוזות הזויות.
Popsicle  |  15.10.16
לכל התגובות