צילום: אוהד צויגנברג

ואולי ישראל לא ממש השתנתה, ורק ההשוואה ל־OECD מוציאה אותה רע?

הצטרפותה של ישראל ל־OECD לפני כשש שנים סיפקה אולי אות יוקרה, אבל בעיקר העניקה נקודת השוואה למדינות שאליהן היינו רוצים להידמות. גם אם המצב משתפר, הפרספקטיבה הבינלאומית לא תמיד מחמיאה

11.10.2016, 08:16 | ניר טל

אחת מנקודות המפנה של המשק הישראלי בשנים האחרונות היתה ההצטרפות לארגון ה־OECD לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי. שנים לאחר שהמדינה הציבה לה ליעד להיכנס לארגון, ובין היתר השתתפה בוועדות השונות בו ועמדה במפת הדרכים שהוצבה לה, ישראל התקבלה באופן רשמי במאי 2010 והחגיגות החלו.

יש כסף, אין תוצאות התקציב מתבזבז על חוסר יעילות הנתונים לא מטעים: הכנסות המדינה ממסים גדלות מעבר למצופה ובכל שנה מתהדר שר האוצר בעלייה חסרת תקדים בתקציב. ועדיין, מעבר לשינוי קטן פה ושם, לא מרגישים שהכסף משפיע לאן הולך הכסף שמתווסף לתקציב? מי נהנה ממנו? עמרי מילמן, 2 תגובותלכתבה המלאה

לצד היוקרה שבהצטרפות לארגון והעובדה שהיא השפיעה לחיוב על דירוג האשראי של המדינה, וכנגזרת על עלויות גיוס ההון שלה, ניתנה לישראל גם הזדמנות ממשית לעמוד באמות מידה ונורמות מובילות בכל הקשור לנושאים כלכליים וחברתיים בדומה למדינות המערב. ההצטרפות לארגון זימנה לנו השוואה למדינות אליהן תמיד רצינו להידמות.

אבל בחלוף קצת יותר משש שנים, ספק אם הגענו לאותו הישג מיוחל. נדמה כי מרוב שהתרפקנו על השתייכותנו למועדון הנחשב, שכחנו שעצם הקבלה אינה המהות או המטרה אלא רק האמצעי. וכך, עיקרון השקיפות שמוביל את הארגון חשף את מדינת ישראל במלוא מערומיה: אלפי הנתונים, הסטטיסטיקות והגרפים שיקפו את מה שנמנעו להפנים עד אז - ליבנו במזרח, ואנחנו מדשדשים מאחור במערב.

הבעיה טמונה בהשוואה למדינות החזקות

לא הכל רע, ואפילו רחוק מזה: שיעור האבטלה נמוך, הצמיחה גבוהה ביחס לממוצע, ויחס החוב־תוצר ברמות שפל, אך הבעיה טמונה בהשוואה למדינות החזקות. למשל, מדד הג'יני לבחינת אי־שוויון (הנע בין אפס, המייצג שוויון מלא, לאחת — אי־שוויון מוחלט) נמצא במגמת ירידה בשנים האחרונות ועמד על 0.37 בשנת 2014. למרות זאת, הוא גבוה בהשוואה לממוצע ה־OECD, שעומד על 0.31, נכון ל־2012. גם שיעורי העוני שמפרסם ביטוח לאומי נמצאים במגמת ירידה. למשל ב־2007 שיעור המשפחות העניות בישראל היה 19.9%, לעומת 18.8% ב־2014. שוב, המצב נשאר דומה ואף השתפר - אך ההשוואה לממוצע ה־OECD ב־2012 - שיעור עוני של 10.9% - מותירה אותנו מאחור.

רק לאחרונה הוגש הדו"ח הדו־שנתי המעודכן של הארגון על ישראל לראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר משה כחלון. גם הפעם הוא כלל מספר נורות אזהרה אליהן יש להתייחס בכובד ראש. כך למשל, הדו"ח מציין כי יוקר המחיה בישראל גבוה מדי ועלול לפגוע במשקי בית, זאת לצד שיעור עוני גבוה, בפרט בקרב ילדים.

המראה שמציב מולנו הארגון

למראה שמציב מולנו ה־OECD חלק ניכר בהוויה הישראלית בשנים האחרונות. אנחנו עניים יותר בהשוואה לאלו שאנו רוצים להידמות אליהם, אבל גם מודעים לזה. בתגובה, הצהרות נזרקות לאוויר, ועדות קמות, היעדים מתגבשים ואותה מודעות מחלחלת אצל התושבים ומקבלי ההחלטות. לגבי הביצוע, זה כבר סיפור אחר.

בקבלת האישור הרשמי על הצטרפות ישראל לארגון צוטט שר האוצר דאז יובל שטייניץ באומרו כי זו "תעודת כבוד למשק הישראלי". בחלק השני של המשפט שלו הוא היטיב לצנן במעט את ההישג ואמר כי "חשוב לזכור שעל אף שזהו יום חגיגי וחשוב, אנחנו רק בתחילתה של דרך". גם להבין איפה אנו עומדים, זו תחילתה של דרך.