אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מדינת כל תלמידיה? ילדי החינוך המיוחד מקבלים שיעור כואב באזרחות צילום: יוגב עמרני

מדינת כל תלמידיה? ילדי החינוך המיוחד מקבלים שיעור כואב באזרחות

כבר לפני תשע שנים החליטה ועדת דורנר כי ילדי החינוך המיוחד חייבים להשתלב במסגרות החינוך הרגילות. מדוע המדינה ממשיכה לחסום בפני תלמידים אלה את האפשרות להתקדם?

16.10.2016, 08:08 | אבישי פריזדה

חודש וחצי אחרי פתיחת שנת הלימודים - מאות אלפי ילדים בישראל הולכים מדי יום לבית הספר, מתרגשים לפגוש את החברים, לרכוש עוד ידע, ללמוד עוד על החיים, כל זאת מתוך הנחה בסיסית שמערכת החינוך של מדינת ישראל תעשה הכל כדי לממש את הפוטנציאל שלהם, תסייע להם, תלווה אותם ותכין אותם לחיים. הגיוני, לא?

כנראה שלא ממש בעבור ילדי החינוך המיוחד בישראל, שכבר לפני תשע שנים החליטה וועדה בראשות השופטת דליה דורנר שהם חייבים להיות משולבים הלכה למעשה במסגרות החינוך הרגיל. אבל כמעט עשור חלף ודומה שהמשפט שמסיים את דוח ועדת דורנר: "אנו מקווים כי הדין וחשבון הנוכחי לא יישכח בארכיונים, אלא שהמלצותינו יתקבלו כרוחן", הוא מבחינת הגולם שקם על יוצרו, כי לא זו בלבד שמצבם של תלמידי החינוך המיוחד לא הוטב בשנים האחרונות, אלא שהאחוז שלהם שמצליח איכשהו לחדור לבתי הספר ה"רגילים", הצטמק משמעותית.

קראו עוד בכלכליסט

אמא ותלמידה (אילוסטרציה). הורי הילדים בחינוך המיוחד מוציאים סכומים אסטרונומיים, צילום: shutterstock אמא ותלמידה (אילוסטרציה). הורי הילדים בחינוך המיוחד מוציאים סכומים אסטרונומיים | צילום: shutterstock אמא ותלמידה (אילוסטרציה). הורי הילדים בחינוך המיוחד מוציאים סכומים אסטרונומיים, צילום: shutterstock

ראוי להזכיר, ועדת דורנר הוקמה בספטמבר 2007 על ידי שרת החינוך באותה תקופה יולי תמיר, כדי לבחון את מצבו של החינוך המיוחד בישראל. היא הוקמה על רקע אי השוויון בחלוקת התקציב בין תלמידים בעלי מוגבלויות הלומדים במסגרות החינוך המיוחד ובין אלו שרצו להשתלב במסגרות החינוך הרגיל. המלצתה העיקרית של הוועדה הייתה לאמץ הסדר חדש של השמה ותקצוב של ילדים בעלי צרכים מיוחדים, כך שההורים יבחרו (במסגרת המגבלות) את המסגרת החינוכית של ילדיהם. שלוש שנים אחרי שהוועדה הגישה את המלצותיה החל אמנם פיילוט ראשון בחולון, אבל מאז ועד היום, במקום ליישם את מסקנות הוועדה ולרפא את תחלואי החינוך המיוחד בישראל, הדבר היחיד שהוחלט היה על הרחבת הפיילוט.

ניצחון ענף הג'ודו על מאמניו וספורטאיו והזכייה בשתי מדליות באולימפיאדה שהסתיימה זה עתה, מראה לנו כי כאשר מתווים לספורטאים את הדרך ועוטפים אותם במסגרת תומכת, השמיים הם הגבול. זה, אם תרצו, בדיוק הסיפור בכל הקשור לתלמידי החינוך המיוחד, שרבים מהם יכולים ללמוד במסגרות רגילות, אז מדוע מדינת ישראל חוסמת בפניהם את האפשרות להתקדם ועוצרת אותם במקום?

למרבה האבסורד, לפני כחודשיים פרסם משרד החינוך קול קורא למחקר בנושא יישום המלצות ועדת דורנר. אולי במקום להתעסק במחקרים, שהם חשובים ונכונים אבל לא מחליפים תהליכים, עדיף למשרד החינוך להתעסק ביישום המלצות וועדת דורנר עצמן. תשע שנים הם זמן עצום במונחים של חינוך, התלמידים שעלו בזמן התכנסות הוועדה לכיתה א', מתחילים את החטיבה העליונה כעת, אי שילובם במסגרת של חינוך רגיל הוא מבחינת הוספת חטא על פשע, ואני בכלל לא מדבר על הסכומים העצומים שמוציאים הורי אותם ילדים, סכומים שעמדו לנגד עיני חברי הוועדה בראשות השופטת דורנר והביאו אותה לאותן המלצות כבדות המשקל.

תלמידי בתי הספר המיוחדים בארץ לומדים ממש בימים אלו על בשרם את שעור האזרחות הראשון שלהם, כאשר לא שובצו לבתי ספר רגילים. מדינת ישראל חרתה על דגלה להיות מדינת כל אזרחיה, כמה חבל כי כאשר הדבר מגיע לחינוך בעלי מוגבלויות, הממשלה מתקשה ליישם את הכתוב במגילת העצמאות.

רגע אחרי פתיחת שנת הלימודים, ותשע שנים ארוכות מאז המלצות הוועדה, זה הזמן להתחיל לשלב ילדים בעלי צרכים מיוחדים בחינוך הרגיל בדיוק כפי שהחליטה הוועדה. שר החינוך נפתלי בנט, שגאה בהנחלת הצעדים אותם קידם במשרד, חייב לחשוב לא רק על אלו שנבחנים בחמש יחידות מתמטיקה ואנגלית, אלא גם על אלו שעבורם לימודים בבית ספר רגיל הוא מבחינת ניצחון – ניצחון שחשוב עבור כולנו.

הכותב הוא מנכ"ל קבוצת ג.י.א לטיפול בנערים בעלי קשיים נפשיים והתנהגותיים 

תגיות