האלבום החדש של הפיקסיז: איפה הראש שלכם?
הפיקסיז חוזרים באלבום השני שלהם מאז האיחוד, אבל מתקשים לרגש או לדגדג את יצירות המופת מימי הזוהר
את מקומה של דיל תופסת כיום פז לנצ'נטין, שניגנה בלהקות כמו A Perfect Circle וזוואן. פגשנו אותה גם בהופעה של הפיקסיז בבלומפילד, והתרשמנו שהיא חמודה ומוכשרת. באלבום החדש היא מנגנת בס ועושה קולות וגם שרה שיר אחד, "All I Think About Now", שנשמע כמו מחווה עצמית של הפיקסיז ל"Where Is My Mind?". הקול שלה נעים ומזכיר את קולה של דיל, ההגשה שלה נונשלנטית וקולית, אבל היות שהיא לא מביאה ללהקה שום דבר חדש או שונה, היא נשמעת כמו חיקוי חיוור של המקור. והעובדה שהשיר אמור להיות מכתב תודה של בלאק פרנסיס לקים דיל מעציבה יותר מאשר מרגשת.
"Head Carrier" (אן.אם.סי יונייטד), האלבום השני מאז האיחוד, מתחיל כבד, כששיר הנושא מטביע אותך בביצה של בוץ ניינטיזי. השיר השני, "Classic Masher", הוא פאנק־רוק אמריקאי חסר השראה. "Balls Back" הוא מסוג השירים הקצרים והצעקניים שפעם פרנסיס היה צורח נהדר, אבל עכשיו הוא כבר בקושי סוחב. וזה לא נעים לשמוע. "Tenement Song" נשמע כאילו הוצא מאלבום סולו שלו, אבל בשביל אלבום של הפיקסיז אין פה הרבה במה להיאחז. "Um Chagga Lagga" הוא קטע גראז'־רוק כיפי אבל לא באמת נחוץ. וזה דבר נורא להגיד על הפיקסיז — להקה שפעם כל שיר שלה גרם לך להרגיש אסיר תודה על הגאונות. השיר הכי טוב באלבום הוא ככל הנראה "Talent"– שיר פוסט־פאנק רקיד ולא פיקסיזי.
"Head Carrier" הוא אלבום נחמד ברובו, אבל אין בו זכר לניסיוניות שאפיינה את הלהקה פעם. קשה לקבל אלבום בינוני מהפיקסיז – הלהקה שהמציאה את הניינטיז עוד באייטיז, ובין 87' ל־91' הוציאה ארבעה אלבומי אולפן פלוס מיני־אלבום מוקדם – כולם מושלמים.
ב־93' פרנסיס שלח לחברי להקתו פקס המודיע על פירוק הלהקה, שינה את שם הבמה שלו מבלאק פרנסיס לפראנק בלאק (כששמו האמיתי הוא בכלל צ'רלס מייקל קיטרידג' תומפסון הרביעי) ויצא לקריירת סולו פורייה ועקבית. הוא מעולם לא נדרש להפתיע או להמם כמו הפיקסיז. מי שאהב אותו מספיק המשיך איתו לאורך הקריירה שלו, אבל מהפיקסיז אנחנו מצפים למשהו אחר. אחרי שני אלבומי פוסט־איחוד, כבר די ברור שכבר לא נקבל מהם את מה שאנחנו באמת רוצים.
תגובה אחת לכתיבת תגובה