עודד שתיל מציג אמנות גם מעל הטלוויזיה

את דירתו שבקומה השנייה ברחוב ליברמן 8 במרכז תל אביב פינה עודד שתיל מספריית האמנות המפוארת ומעבודות האמנות הפרטיות, הוא סייד והתקין בה תאורה מיוחדת. על פניו, זו עדיין נראית כמו דירה תל־אביבית סטנדרטית, כולל ארבעה חתולים. רק שאת קירותיה מעטרות כעת עבודותיו של האמן אבי סבח, וכמה מהאובייקטים שלו מוצבים בסלון הקטן למדי, כולל אחד שעומד ממש על מסך הטלוויזיה.

זוהי התערוכה "עורף" של סבח שנפתחה בשבוע שעבר וחנכה את הגלריה שייסד שתיל בביתו (שעות פתיחה: חמישי 19:00–16:00, שישי ושבת 11:00–14:00. בשאר הימים בתיאום מראש).

"זוהי דרך מבחינתי להמשיך להיות מעורב ולהשפיע על שדה האמנות בארץ", אומר שתיל (60), אספן וגלריסט שניהל עד לא מזמן ניהל את גלריה ג'ולי מ. הוותיקה שסגרה את שעריה בספטמבר. לאחר סגירת הגלריה הוא החליט לעשות ניסוי שהיו לו כמה תקדימים. "שרה לוי עשתה משהו דומה בשנות התשעים, ושרה ארמן היא אמנית שמפעילה היום גלריה אצלה בבית בגורדון", הוא מסביר. "אני לא אמן והתערוכות לא יהיו תערוכות של חברים, אלא תערוכות של אמנים שאני עוקב אחריהם". גם הגלריסט דביר אינטרטור פתח לפני כמה שנים גלריה בביתו, שהיתה פתוחה לתקופה קצרה.

"גם לפני כן היו אצלי תמיד אנשים בבית שהיו מגיעים לראות את האוסף", ממשיך שתיל. "אני לא פותח את כל הבית — חדר השינה נשאר סגור. חלק מהאתגר הוא לעבוד עם החלל כמו שהוא, להתייחס לסלון כאל סלון, כזה שגרים בו ויש בו חתולים. אי אפשר למשל לשים ניירות על הרצפה. מצדי האמן יכול לשנות את סידור הרהיטים בסלון, כל עוד יש לי המרחב שלי ליום יום".

עודד שתיל | צילום: עמית שעל

אתה מתכוון להתפרנס מזה?

"אני לא בטוח שיש לזה היתכנות כלכלית. אם אמכור עבודה או שתיים בכל תערוכה, זה אולי יכסה את ההוצאות. אני כן צריך למצוא עוד עבודה במשרה חלקית. גם לא כל התערוכות יהיו מסחריות — התערוכה הבאה למשל תהיה כזו שיאצור יאיר ברק מהאוסף שלי שהוא לא למכירה, ואחר כך תהיה תערוכה של עבודות וידיאו".

מה יהיו היחסים בינך לבין האמנים המציגים?

"מהמכירות אני אקח 20%, זה צנוע מאוד יחסית למה שלוקחים בגלריות (כ־50% — ר"ב). אני מציג את האמן ובזה נגמרת מערכת היחסים בינינו, כל הקטע של לדאוג לקידום הקריירה לא קיים. כמובן שאם מישהו זקוק להתייעצות אני תמיד פה — אבל אין שום מחויבות".

כמו רבים בארץ ובעולם שתיל מציין את העובדה שהמודל הגלריסטי כפי שאני מכירים אותו כבר פחות רלבנטי לימינו, ולכן יש צורך למצוא מודלים חדשים — אולי כמו זה שהוא מציע בעצמו. "הבעיה היא שהשוק כרגע במצב שבו קשה מאוד להחזיק גלריות", הוא מצר. "מודל האספנות שהיה קיים בשנות השמונים והתשעים כבר לא קיים וכל האספנים הגדולים מציעים עבודות למכירה. מי שקונה אמנות הביתה בדרך כלל קונה 3–2 יצירות ומה שמעניין אותו הוא איך זה ייראה עם הספה. הגלריות המובילות בארץ חיות על אמנים מחו"ל ולא על השוק המקומי".