באוגוסט 2016 פרסמה המדינה את השלב המכרזי הראשון (PQ) בהקמת שלושה נתיבים מהירים חדשים סביב תל אביב. ההקמה שלהם תסתיים רק בעשור הבא, אבל לפי דו"ח מבקר המדינה שבחן איך המדינה מנהלת את כבישי האגרה בישראל, אולי ההקמה של הנתיבים החדשים היא לא הרעיון הכי מוצלח שהגו במשרד האוצר.
בביקורת שערך מבקר המדינה יוסף שפירא הוא בחן את התנהלותה של חברת חוצה ישראל. מדובר בחברה ממשלתית שהוקמה במרץ 1993 כדי לקדם את סלילתו של כביש 6, תוך מתן עדיפות להקמת הכביש ולהפעלתו באמצעות גורמים פרטיים. החלטת ממשלה מ-2010 הפכה את הגוף לאחראי על כל כבישי האגרה, לרבות הנתיב המהיר בכניסה לתל אביב ומנהרות הכרמל בחיפה. והתפוקות? לפי שפירא ניתן לסווגן בעדינות כ"לא משהו".
כך למשל, לפי שפירא "עקב הביקוש הרב לשימוש בכביש 6, שעולה בהתמדה, יש בו עומסי תנועה בשעות מסוימות. על אף זאת המשתמש בכביש נדרש לשלם את מלוא האגרה. בהסכם הזיכיון לא נקבעה מהירות מינימלית לשירות ולא נקבע מנגנון המפצה את המשתמש, בהנחה או בהחזר סכום האגרה, עקב האטה ניכרת במהירות". במילים אחרות כדי להשתמש בכביש 6 חייבים לשלם, אבל אם יש פקק בכביש הכי מהיר בישראל, זה כבר בעיה של הנהגים, לא של המדינה, ובטח לא של הרגולטור, היא חברת חוצה ישראל.
זאת ועוד: שפירא מצא שבכל הנוגע לרמת השירות "נקבעה רמת השירות הנדרשת מהזכיינים ונקבע כי החברה תפקח על עמידת הזכיינים בהסכמי הזיכיון ובכלל זה על רמת השירות. נמצא כי החברה פועלת לריכוז התלונות המתקבלות מהציבור, אולם היא אינה מכינה, במסגרת כלי הבקרה שהיא מפעילה, דוח תקופתי מרוכז שאפשר ללמוד ממנו על היקפן של פניות הציבור והתלונות - הן אלה המוגשות לה והן אלה המוגשות ישירות לזכיינים, על משך הטיפול בתלונות, על מאפייני התלונות, על שיעור התלונות המוצדקות, על תלונות חוזרות ונשנות ועוד". במילים אחרות כל מי שכעס על נסיעה בנתיב המהיר וכביש 6 יכול להיות בטוח שמי שראה את התלונה שלו, אם ראה, הוא רק הזכיין.
בפרק שעוסק בהפעלת הנתיב המהיר בכניסה לתל אביב, שהופקד בידי שפיר הנדסה, נמצא שבעת הקמת הפרויקט וגם לאחר הפעלתו "התגלעו מחלוקות בין המדינה לזכיין, בין היתר בנושאים שהיו קשורים לתנאי החוזה המקורי, שהביאו לחתימה על שישה הסכמים: שניים מהם לדחיית מתן תעודת גמר, וארבעה הסכמים שכללו פיצוי כספי לזכיין. בהסכמים נקבעו פשרות ונעשו תוספות ותיקונים להסכם הזיכיון המקורי. ההסכמים נחתמו עקב אי-הסדרה סטטוטורית מראש של תוואי הנתיב המהיר; שינויים בתכולת העבודה שנבעו בין היתר מאי-התאמה של התכנון המפורט למצב בפועל; ושינויים בתכולת העבודה שההוראה לביצועם ניתנה בעל פה והם לא תומחרו. הדבר מעיד שהמכרז הוכן באופן לקוי, בעיקר בהיבטים התכנוניים והסטטוטוריים, ועקב כך עוכב הפרויקט ונגרם נזק כלכלי למשק המדינה". כל ההסבר המכובס הזה בא להסביר פשלה ממשלתית אדירה: רק לאחר שבנו 80% מהנתיב המהיר גילו שהחלק האחרון שלו, זה שמתחבר לתל אביב, "יושב" על המסילה הרביעית של הרכבת לאורך איילון שעתידה להתווסף בהמשך. אז מה עשתה המדינה? לפי מבקר המדינה "בספטמבר 2013 נחתם הסכם פשרה עם זכיין הנתיב המהיר שכלל הוראות שונות ובין היתר נקבע שהמדינה תפצה אותו ב‑101.4 מיליון שקל. ואולם התברר שנציגי החשב הכללי שליוו את המשא ומתן עם הזכיין לא תיאמו מראש את הפשרה עם החשבת הכללית במשרד האוצר".
אחד הפרקים המטרידים בדו"ח עוסק בעודפי הגבייה של זכיינית כביש 6 (שמוחזק בין השאר על ידי קרן תשתיות וקרן נוי). בכל הנוגע להפעלת כביש 6 מזכיר מבקר המדינה ש"החזרי ההוצאות מפעולות האכיפה יהיו תואמים את סכומן הכולל של ההוצאות בפועל הכרוכות באכיפת הגבייה של האגרה. נמצא כי לפי תחשיבי הרשות הממונה צבר הזכיין עודפי גבייה בסך 156 מיליון שקל כתוצאה מפעולות האכיפה", אולם הן הרגולטור והן ומשרד האוצר לא עקבו אחרי זה", כך ש"פעילות האכיפה לא נוהלה בנפרד מיתר פעולות החברה, דבר שלא איפשר מדידה חשבונאית נאותה של ההכנסות וההוצאות הכרוכות בפעילות זו". אז מה עשו עם הכסף שאמור לחזור לציבור המשתמשים? לא הרבה. לפי שפירא "בעקבות המשך צבירת עודפי הגבייה מאכיפה על ידי הזכיין, הוחלט באוגוסט 2014 להגיע לפשרה עמו באופן שהזכיין יציב בכביש תאורה, וגם יפעילה ויתחזק אותה על חשבונו. לפי תחשיבי החברה הוערך שווי פרויקט התאורה בכ-109 מיליון שקל, ועודפי הגבייה מאכיפה הסתכמו בדצמבר 2015 ב-156 מיליון שקל. במועד סיום הביקורת, מרץ 2016, טרם נחתם הסכם בעניין זה בין המדינה"
החלק האחרון בדו"ח המבקר על התנהלות חברת חוצה ישראל ומשרד האוצר מתייחס למינהרות הכרמל. אלו נפתחו בתחילת העשור במטרה לחסוך את הכניסה לחיפה על ידי מעבר תחת הכרמל לכלי הרכב. שפירא מצא ש"לפי הסכם הזיכיון רשאי בעל הזיכיון על פי שיקול דעתו לקבוע את דמי האגרה ולשנות אותם, בכפוף לדמי האגרה המרביים. בארבע שנות ההפעלה של מנהרות הכרמל עלה התעריף ביותר מ-50%". האם המדינה יכלה לעצור את הזכיין מלהעלות את המחיר? לא ממש, כיוון שההסכם שנחתם איתו היה טוב עבורו במיוחד. לפי שפירא "על פי תנאי המכרז להפעלת מנהרות הכרמל, אם המדינה תנחה להוזיל את התעריף למשתמש היא תצטרך לפצות את הזכיין עקב הפגיעה בהכנסותיו".
אז מה יצא מהעלאות המחיר הללו? לפי מבקר המדינה "מדוחות של יועץ תחבורה לרשות הממונה עולה כי העלאת המחיר בינואר 2015 לא יצרה תוספת לפדיון (לזכיין - ל"ג). עוד עולה מהדוח כי העלאת התעריף גרמה להפחתה ניכרת במספר כלי הרכב הנוסעים במנהרות, דבר שהביא לרמת ניצול נמוכה של הקיבולת במנהרות, ובד בבד צופפה את מערכת הדרכים העירונית והבין-עירונית". השורה התחתונה? עגומה ביומחד. לפי שפירא "על פי הדוח הנזק הכלכלי שנגרם למשק בעקבות העלאת התעריף הוא כ‑20 מיליון שקל בשנה".
צילום: ערן יופי כהן
13 תגובות לכתיבת תגובה