מה יקרה כשהמקרר ילשין עליכם לחברת הביטוח

למי שייך המידע שלנו

סערה התחוללה בימים האחרונים בבריטניה, כשתאגיד ביטוח בשם אדמירל הודיע שהוא מתכוון לשכלל את מחיר פוליסת הרכב שהוא מציע לנהגים על פי המידע שנכלל בסטטוסים שלהם בפייסבוק. לזכותה של אדמירל ייאמר שהחברה רצתה להעלות את המחיר לכל אדם שעושה שימוש מוגזם בסימני קריאה, מתוך התפיסה המוצדקת שלא רק שמדובר בפשע נגד התרבות האנושית, אלא גם בסממן של חוסר חשיבה או יכולת שליטה.

פייסבוק מיהרה להודיע שלא יעלה על הדעת ושהיא תמנע מחברת הביטוח להשתמש במידע שלה. כלומר, של המשתמשים שלה. אבל שלה ורק שלה. הרעיון שמישהו יעשה כסף מהמשתמשים ולא ישליש לפייסבוק את חלקה הכעיס את החברה מאד.

אז הרעיון שמישהו יוכל לכמת את פוליסת הביטוח שלכם בהסתמך על מספר התמונות שבהן אתם נראים שיכורים כלוט ירד מהפרק בינתיים. שזה חיובי, יש להניח, אבל יש איום גדול יותר באופק.

אדמירל לא הולכת לשום מקום, ואלפי סוכני ביטוח ברחבי העולם מחפשים את הדרך לעשות לעצמם שם ולפרוץ נתיב חדש בתחום שהיה ידוע בתחרותיות שלו עוד בתקופה הרומאית, כשמבטחים וכנופיות מציתים עבדו יד ביד. כפי שציין "הגרדיאן", פייסבוק אולי מסרבת לתת את המידע, אבל מה תאמר חברת המקרר החכם שלכם על הצעה שאי אפשר לסרב לה?

לפייסבוק יש די הרבה כסף ואת ההבנה אחרי שנים שכל פאשלת פגיעה בפרטיות יכולה לפגוע בה. לחברה שמייצרת את המקרר החכם שלך, לא כל כך. אם היא תמכור לאדמירל או לאחרים את המידע על מה שהוא מכיל, מצבך יהיה גרוע יותר.

למה, בעצם, יש לך וודקה בפריזר? מה פשר הכמות המבהילה של בשר ומוצרי חלב שאתה צורך? הצלבנו את המידע עם המידע של רצועת ההתעמלות שלך, והיא אמרה לנו שאתה כבר לא משתמש בה ושהיא זרוקה באיזו מגירה אפלה כבר חודשים, ושגם כשהשתמשת בה היא לא חשה שום תנועה מצדך. אתה נשמע לנו אדם עם אורח חיים לא בריא. אנחנו מעלים את פרמיית ביטוח החיים שלך ב-226%. אגב, נראה שלא עשית בדיקה תקופתית אצל רופא כבר שמונה חודשים, בהתבסס על המידע של לוח השנה שלך. כשאתה מגיע לחידוש פוליסה, אנא עבור דרך הסוכן ושאל אותו על פוליסות למאותגרי חיים.

מניעת פשע? לא אצלנו

אפל זרקה מחנות האפליקציות שלה את Vigilante, כרגיל בלי הסברים מיותרים. לשם שינוי, האפליקציה אכן מעוררת אי נחת. המטרה של ויג'ילנטה, על פי הסיסמה שלה, היא להלחם בעוול על ידי שקיפות. האפליקציה עוקבת אחרי טלפונים לשירותי החירום, ומדווחת עליהם למשתמשיה. אתה יכול להשתמש במידע כדי להסתלק מהמקום במהירות – או כדי להגיע לזירת הפשע ולתעד הכל באמצעות הסמארטפון שלך.

הנחת היסוד שמאחורי ויג'ילנטה היא שיותר מצלמות על יותר מקרים יוסיפו יותר שקיפות ויותר ביטחון. יצרני האפליקציה מבהירים שהאנשים שמגיעים למקום מתבקשים שלא להתערב במתרחש ולא לנסות להתעמת עם הפושע, אלא לסייע לקורבן ובעיקר לתעד. במובן מסוים, יש כאן חזרה לתפיסה העתיקה של hue and cry: שלציבור שמודע לפשע יש חובה לעורר את תשומת הלב של הרשויות, כמו גם להתערב בעצמו.

אבל אנחנו כבר לא במאה ה-17 וכוחות המשטרה, כמובן, ממש לא אוהבים את הרעיון. הם לא אוהבים אותו משום שאחת הפונקציות של האפליקציה היא תיעוד של אלימות משטרתית, אבל גם משום שהם אומרים בצדק ששיטור הוא לא עניין לחובבנים. אדם שנענה לקריאה של האפליקציה עשוי, מעצם הגעתו, להסלים את המצב – למשל, לגרום לפושע לפאניקה, שתוביל לשימוש בנשק – ועשוי להפוך לקורבן בעצמו. זה עוד המקרה הטוב: במקרה הטוב פחות, המשתמש ראה יותר מדי פעמים את "נהג מונית" ומגיע לזירה כשהוא חמוש בעצמו.

בחברה אמרו שהם במגעים עם אפל כדי לשנות את החלטתה – בהצלחה עם זה – ושהם לא מתייאשים ושבקרוב תגיע גם גרסת האנדרואיד.

לא, תודה סנדברג

לפני כמה שנים הוציאה שריל סנדברג, הסמנכ"לית התפעולית של פייסבוק, ספר שנקרא Lean in, שקרא לנשים להתמודד עם תופעת האפליה כנגדן בעמק הסיליקון באמצעות העצמה הדדית. זמן קצר לאחר מכן התברר למרבה הפאדיחה שסנדברג קידמה את מכירות הספר באמצעות מתמחות, שלא קיבלו על עבודתן משכורת.

האפליה בעמק הסיליקון מרגישה טוב, תודה ששאלתן, ועל כן מנסים שם עכשיו גישה הפוכה מזו של סנדברג: במקום לזרוק את התיק על הנשים, להעמיס אותו חזרה על הגברים. ולארי אורורה עוסקת באימון מחדש של גברים, כדי שהם ינטרלו את האווירה האנטי-נשית.

"זה לא קול", "אנחנו לא מתנהגים ככה כאן", "מביך": אלה האמירות שאנשים מתאמנים באמירתם כדי להתמודד עם הערות סקסיסטיות. יש צורך באימון כי מצב כזה אכן מביך: מישהו אמר עכשיו משהו שהשפיל קולגה על רקע מיני. התפיסה הבסיסית שלנו היא להשתבלל, להעמיד פנים שזה לא קרה, לא להתעמת. אבל כשזה מה שאנחנו עושים, אנחנו מחזקים את המשפיל ופוגעים בקורבן. היא חשה שהיא לבד, וזה לא צריך להיות כך. אז מתאמנים בהתגברות על המבוכה.

אורורה, שגוגל אימצה חלק מהשיטות שלה, קוראת לזה "אימון של בעלי ברית". התפיסה היא שמספר המטרידים קטן משהוא נראה ושהם מקבלים תמיכה מהאנשים שחונכו אינסטינקטיבית להחליף נושא. לא עוד. והיא אומרת במפורש שהתפיסה שלה היא "אנטי Lean In".

נקווה שזה יתפוס.

קצרצרים

1. האמריקאים ילכו לקלפיות ביום שלישי וכל הבלגן הזה ייגמר כבר, ובינתיים עתרה האגודה לזכויות האזרח בארה"ב נגד חוק במדינת קליפורניה שאוסר על צילומי סלפי בתוך הקלפי. המדינה היתה במבוכה מסוימת: הסנאט שלה כבר ביטל את החוק, אבל הביטול אמור להיכנס לתוקפו רק ב-2017. באגודה לזכויות האזרח טענו שסלפי הוא סוג מוגן של ביטוי ועל כן יש לבטל את החוק עוד קודם לבחירות 2016. השופט דחה את התביעה על הסף, בנמקו שצילומי סלפי עשויים לשבש את ההצבעה במערכת עמוסה גם כך; הוא ציין שאין די זמן כדי לאמן מחדש את בקרי ההצבעה של המדינה, שכבר הונחו לאסור על צילומים; ותהה בעוקצנות לכמה צילומים יזדקק הנרקיסיסט הממוצע בתוך תא ההצבעה, וכמה זמן איחור הוא יעמיס על אזרחים סובלים שרק רוצים להצביע וללכת. בארה"ב, יש להזכיר, יום הבחירות איננו יום חופש.

 

2. חברת מוניות בסן פרנסיסקו, Flywheel Taxi, מאשימה את אובר בהתנהלות טורפנית. לדבריה, השטיק העיקרי של אובר הוא לשבור את השוק באמצעות מימון הון סיכון. אובר, חמושה באלוהים יודע כמה מיליארדים, יכולה להרשות לעצמה להפר את החוק ולשלם את הקנס, להוריד מחירים לרמה שבה חברות רגילות – נטולות כיסים עמוקים – לא יכולות, תוך יצירת הפסד שהיא מקווה שהוא זמני, ולאחר מכן, כשלא נשארים מתחרים בשדה, להעלות מחירים שוב. התביעה מציינת ששיטת הפעולה הזו היא התמחות של אובר כמעט כמו דפיקת הנהגים שלה, ושחברות שמצייתות לחוק – ושוק המוניות רווי, בצדק, ברגולציה – מוצאות את עצמן בעמדה נחותה מול בריון פורע חוק. נעדכן.

3. טרול זכויות יוצרים כלשהו הודיעה לסבתא קנדית בת 86 שהיא חשודה בהורדת משחק טבח זומבים בשם Metro 2033, שאם לא שמעתם עליו זה כנראה בצדק. הקשישה ההמומה מיהרה להודיע שהיא לא משחקת בכלל במשחקי מחשב, על אחת כמה וכמה משחקי טבח, והיא בטח לא הורידה אותם מהרשת. הטרול, שניסה בשיטת מצליח לקלף ממנה כמה אלפי דולרים, נבהל מהחשיפה התקשורתית והודיע שמדובר ב"טעות". טוב שהוא לא אמר שמדובר בטעות טכנית, אחרת היה ברור שמי שעובד שם הוא יוצא היח"צ של פייסבוק.

 

4. באוסטרליה יש משהו שנקרא "ועדת הפרודוקטיביות" (האוסטרלים אוהבים תפקידים משונים, שהחביב עליי ביניהם הוא השר לענייני פרויקטים גדולים, תפקיד שוודאי יוצר דיונים משונים: "תגיד, הפרויקט שלנו גדול מספיק כדי להיכנס תחת פרויקטים גדולים?"), והוועדה הזו ממליצה כעת לממשלה לאפשר לאזרחים את הפסקת איסוף המידע האובססיבי עליהם מצד חברות. הוועדה המליצה שאזרחים יוכלו להודיע לחברות שהם לא רוצים שהם יאספו עליהם מידע, ושהחברות תצטרכנה להחזיק עותק קריא של החומר שיש להן על המשתמש. הוועדה ציינה עוד שמשונה שלאזרח אין זכות מוכרת לבעלות על המידע שלו. כמובן, כל זה חל על חברות פרטיות בלבד ושירותי המודיעין של אוסטרליה יוכלו לנהל את מדינת המעקב שלהם באין מפריע.