מנהלת ההשקעות שתקעה את הברקזיט מסעירה את בריטניה

מאז יום חמישי הפכה ג'ינה מילר לקורבן של בריונות רשת שכללה עלבונות גזעניים, קריאות לגירושה מבריטניה ואיומים באונס וברצח. מנגד, היא הוכתרה כגיבורה, והיו שקראו להעניק לה תואר אבירות.

דמותה של מילר, מנהלת ההשקעות והפילנתרופית שהובילה את העותרים לבית המשפט הגבוה בלונדון שדרשו לאלץ את הפרלמנט הבריטי לקיים הצבעה על החלת סעיף 50 שיניע את פרישת בריטניה מהאיחוד האירופי, מסעירה את הממלכה. בזמן שממשלת בריטניה הודיעה שתערער על ההחלטה לבית המשפט העליון, מחנה התומכים של מילר הספיק לגייס במימון המונים 75 אלף ליש"ט ב־24 השעות הראשונות אחרי הפסיקה, כדי לשלם על ההגנה עליה. הדיון בערעור צפוי בדצמבר, ונראה שעד אז ג'ינה מילר מתכוונת לעשות כל שביכולתה כדי להסביר את עמדתה ולהשיג תמיכה ציבורית רבה ככל האפשר.

מילר מחוץ לביהמ"ש | צילום: אי פי איי

אקטיביסטית במקרה

מילר (51) נולדה במושבה הבריטית לשעבר גיאנה, מדינה דרום אמריקאית קטנה לחוף האוקיינוס האטלנטי, שגובלת בברזיל, ונצואלה וסורינם. כשהייתה בת 10 היגרה משפחתה לבריטניה. בגיל 23 היא הקימה את העסק הראשון שלה - מעבדה לפיתוח תמונות. מאז הספיקה להקים חמישה עסקים, ביניהם חברה לשיווק וחברה להפקת אירועים. ב־2009 הקימה את בית השקעות הבוטיק SCM, יחד עם בעלה, מנהל קרנות הגידור אלן מילר, שהוא דמות מוכרת בסיטי של לונדון. בראיון שהיא נתנה באפריל האחרון ל"פייננשל טיימס" סיפרה מילר על ההחלטה להיכנס לעולם הפיננסים. "ב־2008 מכרתי את העסק ואלן עזב את קרן הגידור ניו סטאר. למעשה, היינו בגמלאות והקדשנו את הזמן לטיולים בעולם. ואז הגיע המשבר הפיננסי. חזרנו ללונדון וניסינו לעשות סדר בהשקעות שלנו". בני הזוג מילר גילו שרבים ממכריהם נתקלו בבעיה דומה - הם לא ידעו היכן כספם מושקע ומהן העמלות שנגבות מהם. בעקבות הגילוי קם SCM, שאת אסטרטגיית ההשקעות שלו הגדירה מילר כ"פסיבית עם ניהול אקטיבי".

החלטה נוספת שקיבלה מילר בעקבות אותו משבר הפכה אותה למוקצית בקרב חלק מעמיתיה.

ב־2012 היא הקימה את עמותת "אמיתי והוגן" (True and Fair) שנאבקת בשיווק טורפני של השקעות וגביית עמלות נסתרות מצד קרנות בסיטי של לונדון. לדבריה, היוזמה גררה תגובה עוינת של עמיתיה למקצוע. "בקיץ 2015 הלכתי למסיבה והבחנתי בשלושה גברים שנועצים בי מבטים. הלכתי אליהם והצגתי את עצמי. שאלתי אם יש בעיה", היא סיפרה. "אחד מהם אמר לי שאני צריכה להתבייש ושהפעילות שלי תמוטט את כל הסיטי", היא אמרה בראיון לפייננשל טיימס. "לפני שהלכתי מישהו אחר מהחבורה אמר לי שמאחורי הגב אנשים קוראים לי 'אלמנה שחורה'". עלבון שמתייחס ישירות לא רק להיותה של מילר אישה, אלא גם לצבע עורה.

מעצב השיער והגולה בצרפת

נוסף על המאבק בהתנהלות קלוקלת של קרנות השקעות, מילר מציינת שמטרת העמותה שהקימה היא "לתמוך בקרנות צדקה קטנות שנמצאות בחזית המאבק במגמות שליליות בחברה" ולייעץ לפילנתרופים אחרים שזמנם לא מאפשר להם לתרום את כספם בצורה יעילה.

מילר לא הייתה ראשונת העותרים לבית המשפט בנוגע לברקזיט. ב־27 ביוני, 4 ימים אחרי שתומכי הפרישה מהאיחוד האירופי ניצחו במשאל העם, פנה דייר דוס סנטוס (37), מעצב שיער לונדוני יליד ברזיל לבית המשפט בדרישה לבחון את המסגרת החוקית ליישום ההחלטה. דוס סנטוס עצמו הצביע בעד הפרישה מהאיחוד, אך טען כי רצה לוודא שהתהליך הכרוך בכך יבוצע "באופן חוקי, הוגן והולם".

דוס סנטוס ומילר פעלו מהר. בעזרתו של גראהם פיגני, בריטי שמתגורר בצרפת, הם גייסו 175 אלף ליש"ט למימון העתירה, גם כן במימון המונים. לארגון שהם הקימו הם קראו "האתגר של העם" (The People Challenge).

דוס סנטוס עצמו לא הגיע לבית המשפט ביום חמישי, והותיר את הבמה למילר וליתר המצטרפים לעתירה. עורך דינו, דיוויד גרין אמר כי אחת הסיבות להיעדרותו היא גל הודעות הנאצה מתומכי הברקזיט שהוא קיבל בדואר האלקטרוני. "הלקוח שלי בסדר גמור, והוא שמח על פסיקת בית המשפט", מסר גרין.

אחרי הפסיקה אמרה גרין לכלי התקשורת ביציאה מאולם בית המשפט כי "הפסיקה היום נוגעת לכולנו, היא נוגעת לבריטניה ולעתידנו. כל אחד מאיתנו הצביע בשביל מדינה ועתיד טובים יותר. הדיון היום היה על התהליך ולא על פוליטיקה".

שאלות ותשובות:

האם ייאסר עתה על בריטניה לפרוש מהאיחוד?

פסיקת בית המשפט אין פרושה סוף לברקזיט. הסוגיה שעלתה הינה הזכות של הממשלה להכניס לפעולה את ההליך הרשמי בן השנתיים לעזיבת האיחוד, מבלי שתתקיים על כך הצבעה בפרלמנט. הממשלה תערער נגד החלטת ביהמ"ש, אבל פירוש הפסיקה הוא שחברי פרלמנט ייאלצו לתת אישור לראש הממשלה תרזה מיי לפתוח במו"מ לגבי תנאי יציאת בריטניה מהאיחוד. תיאורטית, הם יוכלו להתנגד לכך, אבל הלכה למעשה, התרחיש הזה הוא בלתי סביר, בהינתן כי רוב הבריטים הצביעו ביוני בעד עזיבה.

מה היה הבסיס החוקי לפסיקת ביהמ"ש העליון?

ההחלטה התבססה על הטיעון כי הממשלה אינה יכולה לנצל את סמכותה העליונה להפעלת סעיף 50 לאמנת ליסבון שיוביל לעזיבת האיחוד, שכן בכך היא נוטלת זכויות שהעניק הפרלמנט, כמו תנועה חופשית באירופה. פסיקת ביהמ"ש העליון הגדירה למעשה את מגבלות כוחה של הממשלה באמצעות הדגשת הריבונות של הפרלמנט: הממשלה יכולה לחוקק חוקים ורק הפרלמנט מורשה לבטלם.

האם ההכרעה תגיע לבית משפט אירופי?

קיימת אפשרות כזאת, אבל סבירותה נמוכה, שכן המקרה עוסק בדרישות חוקתיות בריטיות, ולא בחוקים של האיחוד האירופי.

מדוע צריך להתניע את סעיף 50 לאמנת ליסבון?

סעיף 50 נחשב בדרך כלל לדרך החוקית היחידה לפרוש מהאיחוד האירופי. לפי הסעיף תקבל מדינה ארכה של שנתיים כדי לדון בהסדרים ליציאתה, זאת תוך גיבוש מסגרת עבודה ליחסיה העתידיים עם מדינות האיחוד. תהליך זה יצריך פירוק האמנה של בריטניה והאיחוד האירופי וקיומן של שיחות לגבי יחסי סחר עתידיים.

האם אפשר להתחרט אחרי שסעיף 50 יצא לדרך?

עניין זה טרם עמד למבחן, שכן אף מדינה לא עשתה זאת בעבר, והדעות חלוקות. בניגוד להשקפת מנסח הסעיף, שופט ביהמ"ש העליון לורד קר, שסבור כי מדינה יכולה להתחרט גם אם החל התהליך, פסיקת ביהמ"ש העליון ציינה כי אין לסגת מסעיף 50 ברגע שהוחל.

מה יקרה אם בעוד שנתיים המו"מ טרם יסתיים?

קיימות שלוש אפשרויות: בריטניה תקבל הארכת זמן אם המדינות החברות באיחוד האירופי יסכימו לכך, בריטניה תנסה לגבש "הסכם ביניים" שאולי יאפשר לה גישה מסויימת לשוק החופשי של האיחוד, או שהיא תעזוב את האיחוד ללא הסכם והסכמים קיימים יאבדו את תוקפם. במקרה זה יחולו עליה חוקי ארגון הסחר העולמי, אך תשרור אי־ודאות לגבי זכויות אזרחים בריטיים שחיים באיחוד, זכויות אזרחי האיחוד בבריטניה והאם חברות תעופה בריטיות יורשו לטוס במרחב האווירי של האיחוד.