האם ברק אובמה ייזכר כנשיא שהציל את הכלכלה האמריקאית?
בזמן כהונתו זינק מדד המניות המרכזי של ארה"ב ב-145% והתוצר האמריקאי טיפס ב-30% ל-18.4 טריליון דולר. האם הנשיא אובמה אחראי על ההתאוששות הכי מרשימה של הכלכלה האמריקאית ב-100 השנים האחרונות או שהמספרים היבשים מסתירים אמת כואבת?
נשיא ארה"ב, ברק אובמה, עומד לרדת מבימת ההיסטוריה והדיון על תקופת כהונתו צפוי מן הסתם להימשך בשנים הבאות. נכון לעכשיו לפחות, נראה שהמרוץ לנשיאות רווי השערוריות, והפניית הזרקורים לקמפיין של המתמודדים, מקשים על דיון מסודר ומעמיק במדיניותו הכלכלית של הנשיא היוצא.
קראו עוד בכלכליסט
בשנת 2009, עם כניסתו של אובמה לתפקיד, הייתה ארה"ב שקועה בשפל כלכלי היסטורי. התוצר האמריקאי נחתך ברבעון השלישי של אותה שנה בשיעור של כ-3% ל-14.4 טריליון דולר, שיעור האבטלה זינק ל-10% והמדדים בשוקי המניות צללו בעשרות אחוזים. ארה"ב של סוף שנת 2016 מציגה תוצר של 18.6 טריליון דולר, עלייה של 30% בהשוואה לנתוני 2009. שיעור האבטלה נמצא ברמת שפל של 4.9% ושוקי המניות זינקו מתקופת השפל ההיא בכמעט בעשרות אחוזים (מדד 500 S&P זינק ב-145%).
בשעה שהבנקים המרכזיים של אירופה ויפן מנהלים תוכנית הרחבה כמותית עמוקה ושערי ריבית אפסיים (באירופה) ושליליים (ביפן), הפד האמריקאי נטש כבר לפני שנתיים את מדיניות הרכישות שהנהיג לאחר המשבר ולפני כשנה הציג העלאת ריבית ראשונה מאז המשבר – מהלך שצפוי להימשך, גם אם בקצב איטי וזהיר מאד.
גיא פדה, יו"ר הועד המנהל של המכללה החברתית כלכלית, אומר כי "על פי הנתונים האחרונים שפורסמו, ניתן לראות באופן ברור כי המדיניות הכלכלית של ממשל אובמה מתחילה לתת תוצאות. זאת בשעה שרבות ממדינות המערב עודן מדשדשות בהריסות המשבר הכלכלי העולמי של 2008".
לדבריו, "ההכנסה החציונית למשפחה בארה"ב גדלה במעל 5% בשנה שחלפה - הגידול המשמעותי ביותר מאז החלו המדידות. כמו כן, שיעור העוני רשם את הירידה הגדולה ביותר מאז 1968, וזו היתה אף משמעותית יותר בקרב שחורים והיספאנים. גם פער השכר בין נשים לגברים (עבור משרה מלאה) הצטמצם בתקופה זו לרמת הנמוכה ביותר מאז החלו המדידות.
עם כניסתו לתפקיד אישר אובמה תוכנית חילוץ כלכלית בהיקף של 787 מיליארד דולר, שכללה השקעה מאסיבית בתשתיות, בהן תשתיות פיזיות של כבישים, רכבות, חשמל וביוב, וכן השקעות ציבוריות בחינוך, בריאות ורווחה. "הנשיא האמריקאי עשה זאת מתוך גישה קיינסיאנית (על שם הכלכלן הבריטי ג'ון מיינארד קיינס) לפיה בעת משבר על המדינה לפעול ליצירת פעילות כלכלית ובכך להתניע מחדש את המשק", אומר פדה.
פדה מוסיף כי אובמה פעל לחיזוק ציבור העובדים ולפיזור הצמיחה - כך שלא תתרכז בשכבות החזקות בלבד. כמו כן הוא קידם בחקיקה ובצווים נשיאותיים את זכות ההתאגדות; האריך את משך הזכאות לדמי אבטלה (כדי שאנשים שאיבדו את עבודתם בתקופת המשבר הכלכלי לא "ייענשו" בשל חולשתה של הכלכלה); קידם חקיקה להשוואת שכר נשים לגברים, והעלה את שכר המינימום הפדרלי.
מבקרי אובמה והגישה הקיינסיאנית טענו כי הגדלת מיסוי על עשירים תיפגע בצמיחה ובשוק התעסוקה, וכי הגדלת הגירעון היא נטל כבד מנשוא על הכלכלה. "חרף ההפחדות, להם שותפים חסידי השוק החופשי בישראל, מדיניות המיסוי על ההון והגדלת הוצאות הממשלה, לא רק שלא פגעו בצמיחה ובתעסוקה, אלא שהכלכלה האמריקאית צמחה בעקביות תחת ממשלו של אובמה, ומשנת 2012 הצמיחה לנפש בארה"ב גבוהה מהממוצע ב-OECD ומ-2014 היא גם גבוהה מישראל" טוען פדה.
לדבריו, "גם ביחס לגירעון הממשלתי נראה כי גישה זו הרואה בהגדלת הגירעון בעת משבר כהשקעה לטווח ארוך, מוכיחה את עצמה. יחד עם השיפור ההדרגתי במצבה של הכלכלה האמריקאית, קטן בעקביות גם הגרעון".
"חלוקה מחדש באמצעות מיסוי על ההון למימון העלאת שכר והרחבת רשת הביטחון הסוציאלי, יחד עם השקעה ציבורית נרחבת לעידוד הכלכלה הן עיקרי המורשת הכלכלית והחברתית אותה מותיר לנו הנשיא האמריקאי, אומר עוד פדה ומדגיש: "בדיוק מה שחסידי האורתודוכסיה הליברלית מזהירים ממנו, יושם בארה"ב בהצלחה. לתשומת ליבם של מקבלי ההחלטות בישראל".
הקרדיט לבנק המרכזי?
קובי פלר, מנהל ההשקעות הראשי של UBS ישראל, מסביר כי ניסיון לסכם את התנהגות שוקי ההון בתקופת כהונתו של הנשיא היוצא אובמה חייבת להיעשות בהקשר עיתוי כניסתו ביחס לשלב בו התפתח המשבר הכלכלי בארה"ב. פלר מציין שתחילת הזינוק חזרה מעלה במחירי המניות והאג"ח פחות מחודשיים לאחר כניסתו לתפקיד רק מוכיח כי הקשר לשינוי הכיוון מקרי.
"למחיר הכסף ולתפקידו של הבנק המרכזי בבלימת המיתון בארה"ב והחזרה לצמיחה יש משקל העולה לאין שיעור על תפקידו של הממשל באותה תקופה", אומר פלר. לדבריו, "מדיניות אולטרה מרחיבה ורכישת נכסים בהיקף היסטורי בלמו את המפולת בשווקים ובכלכלה והחזירו את אמון המשקיעים בניירות ערך הנסחרים ובדולר. למחיר הכסף באופן טבעי השפעה מכרעת על התנהגות משקיעים כמו גם למינוף בו פועלים החברות והצרכנים בכל עת".
פלר מציין כי למוכנות המשקיעים להזרים השקעות לני"ע בארה"ב תרמו בנקים מרכזים הססניים בעיקר באירופה ויפן שהגיבו באיחור למשבר הכלכלי, משבר פוליטי באירופה בהובלת יוון ולאחר מכן אירלנד, ספרד ופורטוגל, ירידה בפעילות הכלכלית בסין ובשווקים מתעוררים רבים ע"ר ירידה במחירי הסחורות ועוד.
"שוק מניות מורכב מסקטורים רבים ושונים כשחלקם מושפע מתהליכים גלובאליים כמו טכנולוגיה, חומרי גלם, אנרגיה, צריכה גלובלית ועוד כשלעומתם סקטורים מקומיים כמו בנקים, נדל"ן, שירותי בריאות, חברות צריכה מקומית ועוד מושפעים מפעילות הממשל ומחוקים מקומיים. בהקשר זה לא ניתן להתעלם מפעילות נמרצת של הממשל ברשות אובמה ותפקידה החשוב בהצלת ענף הרכב וייצוב הבנקים", הוסיף.
האם יש קשר בין פעילות הממשל להתנהגות המניות?
"בחלקים מסוימים כן ובאחרים לא. סקטור הבנקים השיא תשואת חסר מול מדד המניות המוביל 500 S&P מאז המשבר לעומתו סקטור הפיננסים שלעיתים נפגע מתקנות כמו צמצום אפשרות המסחר השיא תשואה עודפת. דוגמה נוספת היא בענף האנרגיה. סקטור הקלינטק (Cleantech) השיא תשואה חסר משמעותית למרות ניסיון הממשל לדחוף לאנרגיה ירוקה כאשר סקטור האנרגיה בכללותו הושפע רבות מפעילות ארגון אופ"ק ופחות מדחיפת הממשל לפיתוח תחום הפצלים.
לצמיחה בכלכלה הגלובלית והמקומית בארה"ב כמו גם לשיפור ברווחי החברות השפעה רבה יותר מאשר בחירת מועמד זה או אחר כאשר החברות גמישות מספיק בכדי להתאים עצמן לממשל הנבחר. "עזבו את תסריטי הבחירות והתמקדו בכלכלה, השאר הם פעמים רבות רק תנודתיות בתוך המגמה", סיכם.
41 תגובות לכתיבת תגובה