אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
למקומות, היכון, עוף! צילום: איי פי

למקומות, היכון, עוף!

אלוף עולם בן 15, מרדפים בשמי דובאי והתרסקויות ב־150 קמ"ש: בתוך שנה אחת בלבד הפכו מירוצי רחפנים ממשחק תופסת מחתרתי של גיקים, לענף ספורט עם הצמיחה הכי מהירה בעולם. ויש גם נציגות ישראלית

09.11.2016, 09:39 | הראל עילם

הגרנד פרי הגיע לרחובות דובאי במרץ האחרון. אלפי אנשים הגיעו מכל רחבי העולם כדי לצפות במירוץ. 150 קבוצות התחרו על פרס כספי של מיליון דולר, וכוכביהן טסו במהירות הבזק כשהם נאבקים זה בזה ובמסלול המכשולים המפותל שנע בין גורדי השחקים של דובאי. כשחביב הקהל זכה במקום הראשון, פרצו כולם בשאגת התלהבות: זה לוק בניסטר, ראש קבוצת Banni UK, שמניף את הגביע לאחר שזכה ב־World Drone Prix, מירוץ הרחפנים החשוב בעולם. והוא רק בן 15.

בניסטר בעל פני הבייבי פייס — דמיינו את השחקנית אלן פייג' בתפקיד אנאקין סקייווקר הילד — הוא כיום אחד מאצני הרחפנים הנחשבים בעולם, שחקן מוביל בספורט תחרותי חדש ופורץ דרך, שהופך במהירות לדבר החם הבא. במירוצי רחפנים המתחרים מרכיבים משקפי מציאות מדומה שמתחברים למצלמה של הרחפן. המצלמה והמשקפיים, יחד עם שלט ומשדר רב־עוצמה, מאפשרים למתחרים לראות את העולם מנקודת המבט של הרחפן בגוף ראשון, ולשלוט ברחפנים ממש כאילו ריחפו שם בעצמם. המתחרים צריכים לדעת איך לשלוט ברחפן ולתמרן אותו בדיוק רב, בזמן שהם נעים ב־150 קמ"ש בתוך פיתולים בלתי אפשריים. הם אפילו צריכים לדעת איך להתמודד עם בעיות תקשורת וזמני תגובה הולכים וגדלים ככל שהרחפן מתרחק.

“החומרה עדיין לא הדביקה לחלוטין את החלום”, אומר ל"מגזין כלכליסט" רועי בחר, אחד ממייסדי ליגת מירוצי הרחפנים הישראלית FRIL, “אבל כאשר הכל עובד, מדובר בחוויה מדהימה ששואבת אותך פנימה. לפעמים אני טס בשדה לבדי, ופתאום רואה מישהו שעומד בשדה ולא מבין מי זה, עד שאני מתקרב עם הרחפן ומגלה שזה אני. זו חוויה חוץ־גופית. אי אפשר להסביר את זה". אחרים מתארים את התחושה של הטסת רחפן בגוף ראשון כאילו הם נמצאים בתוך חלום.

התחרות בדובאי אינה אירוע בודד. אפילו ערוצי הספורט כבר בעניין: רשת ESPN האמריקנית ורשת Sky הבריטית הכריזו בספטמבר על השקעת מיליוני דולרים בזכויות השידור של מירוצי ליגת הרחפנים הבינלאומית. השתיים שידרו באוקטובר את המקצה האירופי באיביזה, שבו השתתפו גם ישראלים, שהוא מקצה אחד לקראת התחרות העולמית בהוואי ששודרה לעשרות מדינות מסביב לעולם עם מאות מיליוני צופים. השלב הבא הוא הכסף הגדול שיגיע מחסויות ופרסומות.

מירוץ רחפנים בניו יורק. רועי בחר: "אנשים רואים ברחפנים משהו מנוכר ואוטומטי, אבל במירוצי רחפנים אנחנו מחזירים את השליטה לידי האדם, כך שזה ספורט לכל דבר", צילום: איי פי מירוץ רחפנים בניו יורק. רועי בחר: "אנשים רואים ברחפנים משהו מנוכר ואוטומטי, אבל במירוצי רחפנים אנחנו מחזירים את השליטה לידי האדם, כך שזה ספורט לכל דבר" | צילום: איי פי מירוץ רחפנים בניו יורק. רועי בחר: "אנשים רואים ברחפנים משהו מנוכר ואוטומטי, אבל במירוצי רחפנים אנחנו מחזירים את השליטה לידי האדם, כך שזה ספורט לכל דבר", צילום: איי פי

"זה מרגש בטירוף", אמר ניקולס הורבאקזווסקי, יו"ר ליגת המירוצים הבינלאומית, בראיון ל"ניו יורק טיימס" אחרי ההכרזה על שיתוף הפעולה עם ESPN. "זה משנה לחלוטין תחום שרק לפני 12 חודשים היה מחתרתי לחלוטין. זוהי לידתו של ספורט מקצועי חדש ומהפך בדרך שבה אנחנו תופסים רחפנים. השידורים יאיצו את המהפכה הזאת, ואנשים יתחילו להבין איך הרחפנים פועלים, איך מטיסים אותם ואיך בונים אותם".

בחר משלים את ההתלהבות הזו בדגש משלו: "אנשים חושבים על רחפנים כעל משהו מנוכר ואוטומטי", הוא אומר, "אבל במירוצי רחפנים אנחנו מחזירים את השליטה לידי האדם, כך שזה ספורט לכל דבר".

אף רחפן לא יכול על ניוטון

בשנה האחרונה, אנשים כמו בחר והורבאזווסקי מקימים בארץ ובעולם מסלולי מירוצים סבוכים ומרתקים במיוחד: כאלו שנמתחים לאורך שדרות בערים מרכזיות, בתחנות כוח ישנות, בין גורדי שחקים וביערות עבותים. בתחום קיימים כמה מקצים מסוגים שונים: מסלולי מכשולים שבהם המנצח הוא זה שמגיע לקו הסיום ראשון; תחרויות פריסטייל שבהן על המתחרים לבצע פעלולים; מסלולי שליחים; ואפילו מסלולי סיבולת שבהם המנצח הוא הרחפן האחרון שנשאר באוויר (אם כי כאן מדובר ברחפנים גדולים יותר).

מסלולי הסבולת קיימים כי גם בקרב מקצוענים, רחפנים מתרסקים בתדירות גבוהה. התחרות האזורית של אסיה, למשל, שנערכה ביוני האחרון בשנז'ן, היתה הראשונה אי פעם שבה המתחרים טסו מעל פני המים. התוצאה: שמונה רחפנים התרסקו ואבדו לנצח.

לוק בניסטר, אלוף העולם. פרסים בסכום של 250 אלף דולר בגיל 15, צילום: איי אף פי לוק בניסטר, אלוף העולם. פרסים בסכום של 250 אלף דולר בגיל 15 | צילום: איי אף פי לוק בניסטר, אלוף העולם. פרסים בסכום של 250 אלף דולר בגיל 15, צילום: איי אף פי

"מתחרה מקצועי יודע שהרחפן עצמו הוא הדבר הכי נדיף", אומר בחר, "אין טכנולוגיה שתנצח את ניוטון. אם אתה טס ב־100 קמ"ש ונכנס בעץ, הרחפן הולך. אבל בסופו של דבר אתה נשאר עם קסדת המציאות המדומה, השלט ומערכת הקשר. ואם רק שברת פרופלור או מנוע, זה עולה כמה עשרות דולרים בסך הכל. לטייסים מקצוענים יש שניים־שלושה רחפנים איתם כל הזמן".

בחר חי ונושם את העולם שאימץ. הוא יודע לצטט את הפרטים של כל שחקן, קבוצה ותחרות מסביב לעולם, את הרחפנים שהם משתמשים בהם ואת הנתונים הטכניים שלהם. בארץ, הוא אומר, מדובר בקבוצה שמונה כיום כ־1,400 חברים, מתוכם 100–150 הם מתחרים קבועים שמשתדלים להתחרות מדי שבוע. "זה הספורט היחיד שעדיין לא התקלקל", הוא אומר בלהט, "יש תחושה חברית וקהילתית: אם יש תקלה, כולם יעצרו ויעזרו אחד לשני. כולם רוצים שהספורט יתקדם. אנחנו כל הזמן מנסים לגייס כספים כדי לקדם את הספורט, לשלוח טייסים לחו"ל ולארגן תחרויות בארץ. מירוץ בארץ עולה היום 12–15 אלף שקל; רוב העלות זה פרסים, רשתות ביטחון ומסכים. כדי להגיע לרמה שאנחנו רוצים להגיע אליה, נצטרך הרבה יותר כסף.

"אנחנו קיימים רק קצת יותר משנה, ובמהלך השנה הזאת הרמנו חמישה מירוצים מרכזיים. בחודשים האחרונים אפשר לראות צמיחה מאוד גדולה — אנשים חדשים נכנסים לתחום כל הזמן".

ההתלהבות הזו מתמתנת כמה שבועות מאוחר יותר, כשבחר חזר מהמירוץ באיביזה. התקוות שלו, ושל מאות טייסי רחפנים מכל אירופה, התרסקו כשטורנדו פקד את חופי האי בדיוק כשהתחרות נכנסה לשלבים הסופיים. "היינו אופטימיים, חשבנו שתכף הגשם ייגמר ונחזור לתחרות", אומר בחר. הוא מספר שהלך לפנות את הרחפנים של הצוות הישראלי למסעדה סמוכה: "כשחזרתי, 20 אנשים ניסו להחזיק את האוהל של ההפקה שלא יעוף, עד שהם הבינו שהם חייבים לשחרר או שאנשים ימותו להם".

בסופו של דבר האוהל עף ואיתו ציוד בעשרות אלפי דולרים. התחרות בוטלה לבסוף והזוכים נבחרו רק לפי המקצים הראשונים שלהם. דניאל מישרקי, אחד הטייסים הטובים בארץ, הגיע למקום השביעי (מתוך 64 טייסים שעלו לגמר, ו־120 טייסים שהגיעו לאיביזה). מישרקי לא זכה להגיע לתחרות העולמית בהוואי, שנערכה שבוע לאחר מכן — אבל אם היה עושה זאת, היה זוכה לראות סופה דומה שהרסה גם היא את התחרות.

מימין: ניצן ברק, רועי בחר, רובי ליאני ונועם סמדזה , צילום: עמית שעל מימין: ניצן ברק, רועי בחר, רובי ליאני ונועם סמדזה | צילום: עמית שעל מימין: ניצן ברק, רועי בחר, רובי ליאני ונועם סמדזה , צילום: עמית שעל

כל אחד נהיה טייס קרב

רחפני הצילום המוכרים בשוק (ראו מסגרת), כמו אלה של חברות כגון DJI או Parrot, אינם מתאימים למירוצים. לדגמים החדשים יותר של החברות המוכרות אמנם יש מצבי ספורט או טורבו, והם יכולים להגיע למהירויות מכובדות של 70 קמ"ש, אבל לעומת רחפני המירוצים, הרחפנים האלה הם מפלצות מגושמות ואטיות: רחפן מירוצים שוקל שליש מרחפן מסחרי, ויכול להגיע למהירויות של 150 קמ"ש.

רחפנים של אצנים הם לרוב משהו אישי שהם בונים, מתחזקים ומשקמים, קצת בדומה לאספני רכב. "עד לאחרונה, מי שרצה רחפן מירוץ היה חייב להזמין חלפים ברשת ולבנות אותו בעצמו", מסביר בחר. המצב הזה דרש ידע טכני מינימלי והגביל את כמות המשתמשים שיכלו לקחת חלק בספורט. אבל ככל שהתחום התפתח בארץ ובעולם, החומרה השתפרה, חברות החלו לייצר שלדות מוכנות מראש, וכמה חברות בינלאומיות החלו לייצר רחפני מירוצים מוכנים.

"הגענו לרמה של מוצרים איכותיים מאוד, ועדיין עמידים, זולים וקלים לשימוש. כטייס מתחיל היום אתה יכול ליהנות מהחוויה גם בהשקעה מינימלית של כסף ובלי ידע טכני רב".

חלק נכבד מהמתחרים בארץ עדיין בונים את הרחפנים שלהם בעצמם, אבל לאחרונה התפתחה נישה של יצרני רחפני מירוץ מקצועיים. כיום רוב הרחפנים בארץ מיוצרים בידי שתי חברות: Airpix  ו־ReadyEdi. האחרונה פועלת ממחסן בקיבוץ גבעת השלושה, שם יושבים המנכ"ל אדי זוסין ושלושה עובדים, ומרכיבים לפי דרישה מאות רחפנים מדי שנה — חלקם עבור אצני רחפנים וחלקם עבור חברות מסחריות, סטארט־אפים ותעשיות צבאיות.

"יש מאות דגמים בשוק", אומר זוסין, שמתכנן, מעצב ומייצר בעצמו רחפני מירוץ, ואת סוללות הליתיום־פולימר המיוחדות שהם דורשים. לדבריו, רחפני מירוצים בסיסיים עולים כ־400 שקל, כשהיקרים ביותר יכולים להגיע ל־1,800 שקל, וגם זו רק ההתחלה: יש לשקלל עלויות של אחריות, תחזוקה, עמידות, סוללות וחלקי חילוף — ובשוק התחרותי והאגרסיבי של רחפני המירוץ, לאלו יש משקל כספי משמעותי הרבה יותר מהעלות הראשונית של רכישת הרחפן עצמו.

חוששים מהתאונה הגדולה

רחפני המירוץ עצמם שוקלים בסך הכל בסביבות 400 גרם ויכולים לשבת בנוחות בכף ידו של המשתמש, אבל הרוטורים שלהם מסוגלים להגיע למהירויות אדירות של יותר מ־30 אלף סיבובים בדקה. לשם השוואה, גרזן חיתוך סיבובי מסתובב במהירויות של 10 אלף סיבובים לדקה. הרחפן עצמו, מגיע למהירות של 150 קמ"ש. בחר וזוסין מודעים לסכנות שרחפני מירוצים מסוגלים לגרום, אבל מבטיחים שהם מקפידים על כל כללי הבטיחות: זוסין מסביר שכל לקוח מקבל הדרכת בטיחות אישית; בחר מבהיר שהוא סירב בעבר לתחרויות באזורים שאי אפשר לאבטח כשורה. "עד כה איש לא נפצע בתחרות", הוא אומר, אבל מודה שהיו משתמשים שנפצעו — במיוחד בביתם, בזמן הרכבת הרחפן. "בחו"ל הפציעות לא היו מרחפני מירוצים, אלא מרחפנים גדולים יותר. אבל אנחנו מאוד חרדים שיקרה משהו. רחפנים הם מסוכנים, אסור להקל בזה ראש".

אבל בעיות הבטיחות לא מונעות ממירוצי הרחפנים להפוך לספורט פופולרי במיוחד. בחר מספר כי רק לאחרונה נסגרו שדרות השאנז אליזה בפריז ורשתות ביטחון נתלו לאורכן כדי לאפשר לעשרות מתחרים לרחף לאורכה. בחר אומר כי חברת הפקה מקומית כבר פנתה אליו בהצעה לארגון תחרות דומה לאורך שדרות רוטשילד בתל אביב.

שחקנים ישראלים כבר משתתפים בתחרויות בינלאומיות. מה הרמה שלנו לעומת שאר העולם?

"הרמה של המתחרים הישראלים גבוהה, אבל הבעיה הקשה היא שאין להם המשאבים או המקום להתאמן", אומר זוסין, "אנחנו צריכים לגייס את הכסף כדי ליצור מקום מסודר, להפסיק לעבוד ולהתאמן".

בחר מסכים: "אנחנו מובילים בעולם, הן מבחינת הארגון והן מבחינת ההפצה. למרות התקציבים הגדולים ביותר שיש בחו"ל, כולם עדיין לומדים את התחום. אנחנו בהחלט לא נופלים מהרמה העולמית".

רחפן באימון, צילום: עמית שעל רחפן באימון | צילום: עמית שעל רחפן באימון, צילום: עמית שעל

הרגולטור כבר שובר את הראש

אולם, גם בחר מודה שעד כה מתחרים ישראלים לא הגיעו לתוצאות טובות בחו"ל. זה די מפתיע, בהתחשב במומחיות ובשם שיצא לטייסים ישראלים ולתעשיית המזל"טים הישראלית.

"לצערי, הידע של ישראל בתחום המזל"טים לא מתרגם את עצמו גם לידע בתחום הרחפנים", אומר יריב בש, יזם סדרתי, מייסד ומנכ"ל חברת הרחפנים הישראלית FlyTrex. "פערי המחיר בין כטב"ם (כלי טיס בלתי מאויש) לרחפן מאוד גדולים, בגלל הבדלים בתהליכי ייצור, כמויות ותהליכי בדיקה. בישראל אנחנו יודעים לעשות את הדברים היקרים והמורכבים, אבל אנחנו לא יודעים איך לעצב מוצר שמייצרים לך בסין ב־100 שקל לחתיכה". למרות זאת, בש חושב שרחפני מירוצים דווקא כן מסייעים לתחום שלו: "הם מחנכים את הציבור שרחפנים אינם דבר מסוכן".

החברה של בש פועלת בתחום פורץ דרך אחר בעולם הרחפנים: משלוחים. בדומה לאמזון, UPS וחברות אחרות, FlyTrex רוצה להשתמש ברחפנים כדי להעביר סחורות במהירות וביעילות ממקום למקום. בניגוד לרוב המתחרות הגדולות יותר, היא כבר ערכה לא מעט ניסויים בכמה אתרים ברחבי העולם, ומתכוונת להשיק שירות מסחרי כבר בשנה הבאה בכמה ערים מרכזיות במזרח אירופה. "באופן ראשוני, כל המשלוחים יהיו לכמה נקודות קבועות מראש, ותוכל להגיע ולאסוף את החבילה שלך. בהמשך, בטווח של 3–5 שנים, נביא את החבילה עד לדירה שלך".

יריב בש, FlyTrex. "הידע הישראלי במזל"טים לא מתרגם את עצמו לרחפנים" , צילום: עמית שעל יריב בש, FlyTrex. "הידע הישראלי במזל"טים לא מתרגם את עצמו לרחפנים" | צילום: עמית שעל יריב בש, FlyTrex. "הידע הישראלי במזל"טים לא מתרגם את עצמו לרחפנים" , צילום: עמית שעל

מבחינתו של בש, תחום מירוצי הרחפנים הוא רק הוכחה לכך שרחפנים נמצאים עדיין בתחילת דרכם — למרות שעד סוף השנה אמורים להיות 2.5 מיליון רחפנים מסחריים רק בארצות הברית. "יש תחומים שבהם רחפנים ייכנסו לשימוש מהר ממה שאנשים חושבים. בחקלאות, למשל, קל להשתמש ברחפנים עם חיישנים מתקדמים כדי לנטר את הקרקע, לבדוק את התוצרת, להשגיח על החווה ואפילו לאתר מזיקים. אתה תראה רחפנים שמשמשים לבדיקת צינורות מים, גז וכבלי חשמל. הם יסיירו לאורך גבולות. באתרי כרייה הם ימדדו את מסת החומר שהוצאת, ובערים הם ינטרו זיהום אוויר. היום מדברים אפילו על פיתוח רחפנים שינקו לוחות סולאריים עם התזת מים, למרות שאני סקפטי. בארצות הברית אתה כבר רואה רחפנים בתחום הנדל"ן, שמאפשרים לבדוק את הנכס מרחוק. בשנים הקרובות ייכנסו לשימוש מאות אלפי רחפנים בארה"ב".

מה השתנה בשנים האחרונות שהפך רחפנים לכל כך נגישים? למה המהפכה לא קרתה לפני שנים?

"יש שיפורים אדירים בחיישנים, ג'ירוסקופים, מצפנים דיגיטליים, התקני GPS — הכל הרבה יותר קטן, קל ויעיל. יעברו עוד כמה שנים עד שרחפנים ינווטו בצורה אוטומטית לחלוטין, אבל כבר היום יש חברות שמפתחות את הטכנולוגיה הנדרשת, כמו רובוטיקס שיצרה מכ"מ זעיר. בכלל, בשנים האחרונות הטכנולוגיה נתנה זינוק אדיר: לפני כמה שנים יכולנו להטיס רחפן רק במזג אוויר מושלם, היום אפשר להעביר סחורות גם בזמן רוחות קלות וגשם".

אז המכשול העיקרי הוא לא טכנולוגי, אלא רגולטורי? בארצות הברית למשל, רשות התעופה מאוד מקשה על שימושים מסחריים ברחפנים.

"בצורה מפליאה, הרגולטורים דווקא מבינים שהמהפכה כבר מתרחשת ומנסים לשתף פעולה. הבטיחות מעל הכל, וזה לא תהליך פשוט או קצר, אבל אנחנו מתדיינים עם רגולטורים בחמש מדינות, כולל ישראל, ואף אחד לא אומר לנו לא".

איך אתה מסביר את זה? הרי הסיכון של מאות אלפי רחפנים מעל הראש שלנו הוא לא שולי.

"אם היית מחליף את כל המשאיות והאופנועים שמבצעים היום משלוחים ברחפנים, פחות אנשים היו מתים בתאונות. יהיה אולי רעש של זמזום, אבל האוויר יהיה הרבה יותר נקי — ובכלל, בעיר שוקקת, עם רחפן שפועל בגובה של 80 מטר, אין כמעט רעש. בעיר בגודל של סן דייגו יש לך 200 אלף חבילות שמועברות ביום. אם במקום 1,500 משאיות נשתמש באלפי רחפנים, נעשה זאת מהר, זול ובטוח יותר, ונפנה את הכבישים".

צילומים מעופפים והברחות סמים

מהפכת הרחפנים רק התחילה: בעתיד, לכל אחד יהיה רחפן

תחום מירוצי הרחפנים צמח בשנה האחרונה בצורה כמעט מחתרתית, אבל שורשיו נעוצים במהפכה שמושכת הרבה יותר תשומת לב. במשך שנים נקשרה המילה Drones בארצות הברית למל"טים צבאיים מאיימים, אבל בימים אלה הפכו רחפנים — מכשירים זעירים בעלי ארבע רוטורים או יותר — לצעצוע ולכלי בידור פופולרי.

רוב הרחפנים שנמכרים כיום בשוק אינם רחפני מירוץ — הם גדולים, מסורבלים וכבדים יותר, אבל מסוגלים לסחוב מצלמות מתקדמות הפועלות ברזולוציית 4K ובקצב פריימים גבוה, ולטוס זמן רב וביציבות. הרשת מלאה בסרטונים שצולמו באמצעותם, מה שהביא אפילו למטבע הלשון "דרוני" (סלפי שמצולם על ידי רחפן), ובעתיד לכל אחד תהיה מצלמה שתרחף בעקבותיו, ותצלם שלל "דרונים". הם משמשים גם לצילומים מקצועיים: בכמה מהסצנות המפורסמות בסרטי ג'יימס בונד והארי פוטר האחרונים השתמשו ברחפנים.

רחפנים באימון, צילום: עמית שעל רחפנים באימון | צילום: עמית שעל רחפנים באימון, צילום: עמית שעל

עד סוף השנה צפויים להיות בארה”ב 2.5 מיליון רחפנים פרטיים ויותר מ־100 אלף מסחריים, וההערכות הן שעד 2020 התעשייה תגלגל מיליארד דולר בשנה. כבר עכשיו, רחפנים הפכו חברות כמו Parrot הצרפתית ו־DJI הסינית להצלחות ענק – במידה רבה כיוון שהם משתפרים בקצב מסחרר: "פנטום", רחפן הצילום הראשון של DJI שהושק רק לפני שלוש שנים, הציע זמן טיסה של 10 דקות, מהירות של עד 36 קמ"ש ותקרת טיסה של עד 200 מטרים, והגיע ללא מצלמה משלו; "פנטום 4", שהושק במרץ השנה, כבר מרחף חצי שעה בגובה מקסימלי של 6 ק"מ ובמהירות של עד 72 קמ"ש, עם מצלמה מובנת מבית סוני. המחיר הוא 1,200 דולר: לא זול, אבל גם לא בשמים.

החברות הללו מייצרות גם רחפנים גדולים יותר, שיכולים לשאת מצלמות מקצועיות וכבדות יותר, או לשנע חבילות למרחק של כמה קילומטרים כתחליף לשירותי בלדרות. אגב, אלה שזיהו מוקדם את הפוטנציאל הגלום ברחפנים הם ארגוני פשע, שמשתמשים בהם כדי להבריח סמים במעברי גבול ולתוך בתי כלא. הרחפנים, כך לפי האגדות האורבניות, אף משמשים לחיסולים.

מעבר לשימושים הנוכחיים, כמה חברות כבר מתכוננות למהפכה הבאה. לדעת חברת העיצוב פרוג, הרחפן יהיה ה”סמארטפון” הבא – שילווה אותנו בכל שעה. הוא יראה לנו את הדרך בתוך בניינים וינווט עבורנו, או יחזיק ברצועת הכלב בזמן שנדווש על האופניים. נוכל גם לשלוח אותו לבצע פעולות מרחוק: רופאים, למשל, יוכלו לבדוק את החולים מרחוק; חקלאים יוכלו לבדוק מרחוק את היבול; וזה עוד לא הכל – בפרוג מציינים כי מנועי הרחפן יוכלו להפוך אותו למטרייה ניידת (זרם האוויר ידחף הצידה את הטיפות) או אפילו למטהר אוויר.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות