אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
האם פייסבוק באמת אחראית לתוצאות הבחירות? צילום: צילום מסך

דו"ח טכנולוגי

האם פייסבוק באמת אחראית לתוצאות הבחירות?

הרשת החברתית לא רוצה להתמודד עם בעיית החדשות המזויפות, הבולשת הפדרלית מפעילה כמחצית מאתרי פורנו הילדים ברשת האפלה, והריקושטים ממשיכים לעוף בעמק הסיליקון

13.11.2016, 14:03 | יוסי גורביץ

בעיית הסיפורים המזויפים של פייסבוק לא הולכת לשום מקום

בסוף השבוע, נאלץ מארק צוקרברג להגיב להתקפות על החברה שלו, על פיהן הסיפורים המפוברקים שהופצו בפייסבוק הטו את הבחירות. הוא הגדיר את הרעיון "מטורף".

קלינטון וטראמפ. ידיעות פיקטיביות שהופצו למיליוני משתמשים, צילום: איי אף פי קלינטון וטראמפ. ידיעות פיקטיביות שהופצו למיליוני משתמשים | צילום: איי אף פי קלינטון וטראמפ. ידיעות פיקטיביות שהופצו למיליוני משתמשים, צילום: איי אף פי

לא כל העובדים בפייסבוק חשבו כך. רבים מהם היו מוטרדים מספיק מהעובדה שהפיד בפייסבוק מאפשר קידום של סיפורים שקריים ומסרים גזעניים, שהם העלו את הנושא מול המנהלים שלהם. צוקרברג טען ש-99% מהתוכן שאנשים רואים בפיד שלהם הוא אותנטי ורק אחוז אחד מזויף.

קודם כל, אחוז אחד זה המון. קו ההגנה הזה לא היה עובר לשום חברת חדשות. אבל, כמובן, פייסבוק מסרבת בעקשנות להודות בכך שהיא חברת חדשות. היא "חברת טכנולוגיה".

אחד הסיפורים המזויפים שרצו בפייסבוק בימים האחרונים היה שהאפיפיור פרנסיסקוס הביע את תמיכתו בטראמפ. פרנסיסקוס היה כנראה מעדיף להתגייר מאשר לעשות את זה. הסיפור המפוברק הזה שותף יותר ממיליון פעמים וכנראה הגיע לעשרות מיליוני משתמשים. את ההכחשה שהגיעה אחר כך כמעט איש לא שיתף. זו עוד נקודה שצוקרברג מעדיף לשכוח: זה לא רק המספר של חדשות מפוברקות, זה מספר האנשים שנחשפו להם.

מהחברה נמסר בתגובה ש"פייסבוק היא רק אחד ממקורות המידע של אנשים". אולם פייסבוק היא מקור מידע עיקרי של המון אנשים. לרבים מהם היא מקור המידע הראשי שלהם.

אחד הגורמים המשפיעים ביותר על הבחירות היו עמודים מוטים פוליטית, שכמוהם יש מאות ואלפים בפייסבוק. יש להם מיליוני עוקבים ואם אתה מנוי עליהם, ואתה לא עיתונאי תקשורת, הם כנראה מקור המידע העיקרי שלך. בדיקה של עיתונאי באזפיד קרייג סילברמן העלתה שכ-40% מהידיעות שהופצו על ידי האתרים הללו היו מפוברקות. היתה גם גרסה שמאלנית לידיעה על פרנסיסקוס: היא טענה שהוא הביע את תמיכתו בברני סנדרס. להד"מ, כמובן, אבל בזמן שעבדכם הנאמן הלך לבדוק את הנושא באתר הידיעות של הוותיקן, לא מעט אנשים בפיד שלו שיתפו את הידיעה כאילו אין מחר.

סילברמן ציין עוד בעיה: קטינים מקדונים הקימו מאות עמודים שתמכו בטראמפ כדי ליצור את מראית העין שיש לו תמיכה ציבורית יוצאת דופן – טראמפ, כזכור, זכה לפחות קולות מהילרי קלינטון – והם עשו זאת עבור בצע כסף. וכמובן, יש את העובדה שפייסבוק יוצרת למחייתה תאי תהודה עבור המשתמשים. אתם תיחשפו רק למידע שלא יאתגר אתכם.

ובינתיים, פייסבוק ממשיכה להיות הילד שעומד ליד צלחת שבורה ואומר "אני לא עשיתי את זה".

הדחה לפשע

הדיווחים על הרשת האפלה, שחלקים ניכרים ממנה זמינים דרך רשת האנונימיזציה טור, מדברים על גיהינום של ממש שבו סוטים מפתים ילדים בעוד שאחרים מוכרים נשק וסמים. אף אחד לא יודע יותר מדי מה באמת קורה שם – מכאן השם "אפלה" – אבל חוקרים מאמינים שלפחות במקרה של פורנו הילדים, האמת שונה משמעותית.

ג ג'יימס קומי. ראש הבולשת | צילום: איי אף פי ג

אנחנו יודעים מזה כשנה שה-FBI, הבולשת הפדרלית, מפעילה אתרי פדופיליה ברשת האפלה בניסיון להפיל בפח סוטים, ושהיא משתמשת בנוזקה כדי לחדור למחשבים של חשודים. לטענת החוקרים, הפעילות שלה רחבה הרבה יותר: בנקודה מסוימת הפעילה הבולשת כמחצית (!) מאתרי פורנו הילדים בטור.

ה-FBI נאלצה להודות בכך במסמך שהגישה לבית המשפט, שבו הודתה בהפעלת 23 אתרי פורנו ילדים. והיא עשתה את זה על חשבון משלמי המסים וממתקנים פדרליים.

השימוש במלכודות כנגד פושעים תמיד היה שנוי במחלוקת. תומכי הרעיון טענו, לא בלי צדק, שהמשטרה לא יכולה להסתפק בשיטור פסיבי – להגיע לזירה אחרי הפשע ואז לחפש את הפושעים – ושעליה לנקוט בצעדים אקטיביים כדי לתפוס אותם מראש. הבעיה היא שזה איכשהו תמיד קורה בתחום של פשעי המוסר: עבירות על חוקי היובש, רכישה פיקטיבית של סמים שמטרתה להפליל את הסוחר, שידול לזנות, ועכשיו גם אתרי פורנו ילדים שקורצים לעבריינים. בעיה נוספת היא שקשה מאוד להבחין בקו שבו עובר הסוכן המשטרתי מפעולה סבירה (סוחר סמים ימכור לכל אחד) לשידול אדם אחר לביצוע פשע שללא שידול אולי לא היה מבצע.

עמק הסיליקון כסערה

מנכ"ל GrubHub, מאט מאלוני, שלח – כמו מנכ"לים רבים אחרים בעמק הסיליקון – מייל לכלל העובדים שלו, שבו הבהיר שהוא לא יאפשר לאווירת השנאה שמפיץ טראמפ לחדור לחברה שלו. עובדים שמתכוונים להפגין שנאה כלפי עובדים אחרים בחברה, כתב מאלוני, מתבקשים להתפטר לאלתר.

GrubHub. צונחת בדירוג, צילום: googleplay GrubHub. צונחת בדירוג | צילום: googleplay GrubHub. צונחת בדירוג, צילום: googleplay

בתגובה, הימין בארה"ב החל לקרוא לחרם על GrubHub בטענה שהוא דרש מתומכי טראמפ להתפטר – דרישה שהיא בלתי חוקית למשעי. המוני ימנים זועמים החלו לתת לגראבהאב דירוג שלילי באפסטור, ולנסות לקדם חרם עליה.

הבלגן של הבחירות הגיע גם ל-Y Combinator, אינקובטור הסטארטאפים הנחשב. בסוף השבוע הוא העיף משורותיו את אנדרו טורבה. הלז הוא מנכ"ל gab.ai, רשת חברתית של הימין הקיצוני (המכונה גם alt-right, כדי שאנשים יחשבו שמדובר במשהו אלטרנטיבי). הסיבה: במהלך ויכוח פייסבוק סוער, הכריז טורבה ש"קחו את הבולשיט האליטיסטי, העליון מוסרית שלכם ותדחפו אותו. אני אומר מה שאני חושב, ואני הצלחתי לדחוף בממים נשיא לבית הלבן" ותיבל את דבריו באיחולים ציוריים לרוב. טורבה כתב את הדברים בכנס שבו השתתפו גם מנהל הקמפיין של טראמפ, סטיב באנון, ויוזם הברקזיט נייג'ל פראג'. Y Combinator האשימה את טורבה בהטרדה ושפה לא ראויה כלפי מייסדים אחרים; טורבה אמר בתגובה שהוא התפלא שזה לקח להם כל כך הרבה זמן לנדות אותו. זה לא הולך להסתיים בקרוב.

קצרצרים

1. בית משפט רוסי אישר את סגירתה של לינקדאין בפדרציה הרוסית. ההחלטה היתה של סוכנות הצנזורה הרוסית, רוסקומנדזור, בהתבסס על חוק מ-2014 שלא יושם עד כה. החוק קובע שכל אתר ששומר מידע של אזרחים רוסים חייב לעשות זאת על שרתים שממוקמים על אדמת רוסיה. המשמעות היא שהמשטרה החשאית של פוטין יכולה לקבל כל מה שהיא רוצה מתי שהיא רוצה, והמשמעות מבחינת לינקדאין היא מכירת המשתמשים שלה למשטר דיקטטורי. החברה אמרה שלא תעשה את זה. ללינקדאין יש יותר משישה מיליוני משתמשים רשומים ברוסיה.

 

2. לפני כחודש, חשף אתר פרו פובליקה שמפרסמים בפייסבוק יכולים לפלח את המודעות שלהם כך שהם ייחשפו רק לאנשים שאינם שחורים, היספנים או אסייאתים או בקיצור רק אנשים לבנים. פייסבוק טענה בעליבות שלא מדובר באפליה גזעית משום שלא מדובר בשחורים אלא ב"אנשים משוייכים כשחורים." בינתיים הוגשו כמה תביעות אפליה נגד החברה, ובסוף השבוע ביצעה החברה את התמרון המפורסם שלה, נסיגה צרפתית. היא הודיעה שאחרי שנתיים שבהן היא שיווקה בגאווה את תכנית ה"השתייכות האתנית" שלה, היא מפסיקה אותה לאלתר אחרי הפרסום והרעש.

3. אם אתם רואים בפיד שלכם אמריקאים או בריטים שמצלמים את עצמם עם סיכת בטחון בדש הבגד, זו לא הצהרת אופנה משונה והבגד שלהם לא עומד לקרוס לתוך תקלת אופנה. המטרה היא לסמן לקורבנות גזענות ולאומנות שעונד הסיכה הוא אדם בטוח שיסייע להם. המגמה הזו החלה בבריטניה אחרי הברקזיט, כשפרץ גל לאומני פראי כנגד מהגרים, והיא אומצה בארה"ב בימים האחרונים. השחקן פטריק סטיוארט, לשעבר קפטן פיקארד, ענד סיכה כזו בסוף השבוע, והמגמה זינקה ברשתות החברתיות.

4. המשחק D&D הגיח לאוויר העולם ב-1974, והחוברות הצנומות של אותה השנה, שהתעסקו בעיקר בכללי קרב, היו הניצוץ שהדליק עולם שלם של משחקי תפקידים. אפשר להתווכח אם הגרסה המקורית אכן היתה כזו – היא עדיין היתה כבולה מאד לתפיסות של משחקי המיניאטורות – אבל נשאיר את זה למכורים. בימים אלה זוכה המשחק, שנמצא כעת במהדורה החמישית שלו, לכבוד נדיר ונכנס להיכל הכבוד של מוזיאון המשחקים של רוצ'סטר. ודורות של גיקים זוכים להכרה מאוחרת. 

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות