העיקול לטובת העירייה בוטל ונכסי החייב יועברו במתנה לבניו

במשך שנים רבות הבטיח אב לשני ילדיו כי יעביר את זכויותיו במקרקעין בכפר דבוריה במתנה, בסמוך למועדי החתונות שלהם. וכך, לפני שש וארבע שנים, קיים האיש את הבטחתו לבניו וערך הסכמי מתנה, במסגרתם העביר לכל אחד מהם חצי מזכויותיו במקרקעין.

הבנים דיווחו על ההסכם לרשויות המס ושילמו את המסים הכרוכים בכך, ואף השקיעו כספים רבים בשיפוץ המקרקעין והכשרתו למגורים, תוך נטילת משכנתא על המקרקעין מבנק ירושלים.

ואולם, הבנים לא רשמו את הקרקע על שמם, ובשנת 2014 נאלצו להתמודד עם דרישתה של עיריית תל אביב לעקל את הקרקע, וזאת בשל חוב ארנונה ומים של האב משנת 1997 על נכס בו החזיק בת"א, שתפח עם השנים לגובה של 136,140 שקל. לכן, בשנה שעברה הגישו האחים בבית המשפט המחוזי בנצרת בקשה לביטול העיקולים שנרשמו על המקרקעין.

המבקשים טענו כי אביהם הבטיח להם את המקרקעין עוד מילדותם, כלומר העביר להם אותם במטרה לקיים את הבטחתו, ולא כדי להבריח נכסים. לדבריהם, המחדל שבאי רישום הזכויות לפני הטלת העיקול נבע מיחסי האמון הקרובים עם אביהם. עוד הם סיפרו על הכספים הרבים שהשקיעו בשיפוץ המקרקעין, בהם נהגו כ"מנהג בעלים".

העירייה טענה כי זכויותיה קודמות לאלו של המבקשים, מהטעם שהסכמי המתנה לא הסתיימו ברישום זכויות המבקשים בלשכת רישום המקרקעין.

יתרה מכך, העירייה האשימה את המבקשים בלקיחת חלק במזימה שנועדה להבריח את נכסי האב אליהם שלא בתום לב.

כאילו רכשו את הקרקע

בתחילת דבריו, השופט ערפאת טאהא הבהיר כי לפי הפסיקה, בתחרות בין זכותו של מעקל מאוחר לרוכש ראשון, זכותו של הרוכש יכולה לגבור על זכות המעקל, גם אם לא רשם הערת אזהרה על המקרקעין. לדברי השופט, מכיוון שחוק המקרקעין ודיני החוזים אינם מתנים את תוקפה של עסקת מקרקעין בקבלת תמורה כלשהי, ניתן לראות במבקשים כמי שהתקשרו עם אביהם בעסקת מקרקעין, מה גם שהאב הצהיר על כך שהוא מוותר על האפשרות לחזור בו ממתן המתנה.

השופט אף ציין את התרשמותו החיובית מהמבקשים, שהוכיחו שלא פעלו לרישום הזכויות על שמם מכיוון שסמכו על אביהם, והשקיעו כספים ומשאבים בשיפוץ הדירות במקרקעין בתום לב. מכאן, השופט סבר שאילו האב היה רוצה להבריח את הנכסים מפני העירייה, הוא היה עושה זאת קודם לכן, בהתחשב בכך שהתחייב למסור את המתנות זמן רב לאחר היווצרות החוב המקורי.

בנוסף, השופט ציין כי לא נטען שהאב הוא חדל פירעון. במקרה זה, הסביר השופט, לא ברור מדוע העירייה מתעקשת לממש דווקא את הנכס בו מתגוררים המבקשים, כאשר יש לאביהם נכסים אחרים הניתנים למימוש. לפיכך, השופט קיבל את בקשת המבקשים לבטל את כל הליכי העיקול שפתחה העירייה על המקרקעין, שיירשמו בחלקים שווים על שמם של המבקשים, כאשר על זכויות אחד האחים תירשם משכנתא לטובת בנק ירושלים, שהגיע עמם להסכמות מוקדמות בעניין.

העירייה חויבה לשלם למבקשים שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך כולל של 30,000 שקל.

לפסק הדין

• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

* עורך דין חן ורשביאק עוסק בדיני מקרקעין

** הכותב לא ייצג בתיק

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer

באדיבות אתר המשפט הישראלי "פסקדין"