אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
איך מפרקים מיתוס? עיבוד חדש למחזה "הוא הלך בשדות" צילום: כפיר בולוטין

איך מפרקים מיתוס? עיבוד חדש למחזה "הוא הלך בשדות"

ההצגה של שחר פנקס, המבוססת על מחזהו של משה שמיר בבית לסין, מצליחה לצקת תובנות חדשות למחזה המיתולוגי בשילוב הפקה קצבית

14.11.2016, 08:35 | מאיה נחום שחל
תיאטרון בית לסין מעלה את "הוא הלך בשדות" מאת משה שמיר לנוסח חדש של שחר פנקס, בבימוי כפיר אזולאי ובהשתתפותם, בין היתר, של אגם רודברג, גל אמיתי, נעמה שפירא וגיל וסרמן.

אורי, הילד הראשון של קיבוץ גת העמקים, חוזר לקיבוץ עם סיום לימודיו בבית הספר החקלאי כדורי ומגלה שהקן המשפחתי שלו התפרק — הוריו עברו לחיות בחדרים נפרדים בקיבוץ ואביו התגייס לבריגדה. הוא מפתח מערכת יחסים עם מיקה, עולה חדשה ששרדה את השואה מקבוצת ילדי טהראן, אך כשהוא נאלץ לבחור בינה לבין התגייסות לשורות הפלמ"ח, הוא בוחר באפשרות השנייה (“או שאתה פלמ"חניק או שאתה בעל לאשה").

פערים מול הספר

 

מחזהו של שמיר (שהתחיל כספר) השייך לקבוצת מחזות תש"ח, נחשב למיתוס וכמוהו גם דמותו של אורי שעומד במרכזו ומייצג את הצבר האולטימטיבי יפה הבלורית והתואר המוכן להקריב את חייו למען המדינה. כשבית לסין החליט לקחת על עצמו את המשימה המורכבת להעלות את המחזה מחדש, חזרה הדרמטורגית פנקס אל הטקסט המקורי של הספר וגילתה כי ישנם פערים בינו לבין המחזה ה"מכונן" מ־1948 שנחשב לאירוע תיאטרוני עם קום המדינה. היא העלתה כמה שאלות משמעותיות, בהן על החיים המורכבים בחברה הקיבוצית (האינדיבידואל מול הקבוצה) ומקומה של מיקה בהם ("לא ישכחו לי מאיפה באתי, דווקא כאן לא ישכחו"), עברו של אביו של אורי עם רמיזה לקשר שהיה לו עם מיקה ומערכת היחסים המורכבת בינו להוריו, חיבוטי נפשו ועולמו הפנימי וערעור על האופן שבו מצא את מותו — האם אכן הקריב את חייו למען המולדת או שרצה למות במסווה של מוות הרואי?

גל אמיתי ואגם רודברג (מלפנים) ב"הוא הלך בשדות". יצרו דמויות מורכבות, צילום: כפיר בולוטין גל אמיתי ואגם רודברג (מלפנים) ב"הוא הלך בשדות". יצרו דמויות מורכבות | צילום: כפיר בולוטין גל אמיתי ואגם רודברג (מלפנים) ב"הוא הלך בשדות". יצרו דמויות מורכבות, צילום: כפיר בולוטין

 

הדנ"א של הישראליות

 

פנקס יצרה עיבוד מצוין התואם את רוח התקופה (אחרי הכל הפכנו פחות תמימים ויותר מפוכחים) שמהווה את הבסיס להצגה ומספק חומרים איתנים לעבוד איתם. אזולאי יצר הפקה מוצלחת וקצבית שעוסקת בדנ"א של החברה הישראלית בכלל והקיבוצית בפרט, עם מוזיקה נפלאה ומרגשת של אמיר לקנר, תלבושות ישראליות תקופתיות מקסימות של עפרה קונפינו, שרובן עשו קאמבק בשנים האחרונות ולכן נראות פחות אנכרוניסטיות, ותפאורה של לילי בן נחשון שבה הקירות ורצפת הבמה עשויים לוח גיר שעליו כותבים ומציירים השחקנים בהתאם למתרחש. זהו פורמט יצירתי אך נראה שהוא מעט מיצה את עצמו לאור השימוש בווריאציות שונות שלו בשנים האחרונות. לעומת זאת, השימוש בחול ובוץ על הבמה בהחלט מרשים.

כל השחקנים (עמם נמנים גם אופיר וייל, יורם יוספסברג, קובי ליבנה, מאי קשת, ויקטור סבג והדר שחף) עשו עבודה מצוינת ובראשם רודברג ואמיתי שיצקו לדמויותיהם של אורי ומיקה תובנות חדשות ויצרו דמויות עמוקות ומורכבות.

רודברג מבססת את מעמדה כשחקנית תיאטרון מצוינת עם רצף תפקידים מוצלח שהחל ב"שבטים" ואמיתי מקסים וצולח את תפקידו הראשי הראשון על הבמה.

 

שורה תחתונה: הצגה מרשימה ואסתטית שמצליחה לרענן את המיתוס.

תגיות