הארמון בפאתי המושב: הווילות יוצאות הדופן שמסתתרות ביישובים צנועים

מושב אמונים, ליד אשדוד//אדריכל: דני ישראלביץ'

"משחקים בין נסתר לגלוי שמושכים אותך פנימה"

המושב הדתי־קהילתי אמונים, סמוך לאשדוד, נהנה בשנים האחרונות מתנופת פיתוח המאפיינת מושבים אחרים שנגישים למרכז הארץ. אבל אפילו בין הווילות הנאות שצצו במושב הוותיק הזה, ביתם של ניסים ואיריס ברכה וחמשת ילדיהם בולט מיד. "אני אוהב משחקים בין נסתר לגלוי, זו תפיסת עולם, מוטיב שמופיע בכל הבתים שלי", אומר דני ישראלביץ', האדריכל שהופקד על תכנון המבנה למגזין כלכליסט. "בבית הזה, אף פעם לא ברור עד הסוף מה עומד לפניך, וזה כל הזמן מפתה אותך להיכנס פנימה. את לא רואה את הכל, עד שפתאום הכל נפתח. ניסים ואיריס לא ציפו לבית כזה, סחפנו אותם לתוך זה, ומאז מעתיקים את הבית הזה המון".

בני משפחת ברכה הם חקלאים לשעבר, שהחזיקו במשק ענק של 56 דונם ביישוב מורג שבגוש קטיף, בין חאן יונס לרפיח. כל זה נגמר בקיץ 2005, כשהממשלה פינתה את גוש קטיף. למשפחה הוצע לעבור לניצנה שבגבול מצרים, 50 ק"מ דרומה משם, אך הם סירבו. את כספי הפיצויים שקיבלו מינף ברכה ליזמות נדל"ן, תחום שבו רשם הצלחה נאה. את ביתה מצאה המשפחה דווקא 60 ק"מ צפונה ממורג, באמונים.

"לא התכוונו שייצא כל כך יפה. יצא כך בתמימות. לנקר עיניים זה לא האופי שלנו. הכוונה היתה לייצר בית שיהיה נוח ונעים ויאכלס את חמשת הילדים, בני 12–24, ב־20 השנים הקרובות, כולל נכדים כשיהיו.

"בנינו בתים בעבר ורצינו ללמוד מהטעויות. איריס אמרה שהפעם כל הקומה שלנו תהיה עם השטחים הציבורים במפלס אחד, אנחנו בני 47–48, וב־20 השנים הקרובות לא נתחיל לרוץ בין הקומות. לבית עצמו שני מפלסים: הבנים גרים במרתף עם כניסה נפרדת, חצר אנגלית ופטיו; יש אזורים חופפים, אבל לכל אחד יש את הפרטיות והכניסה שלו. במפלס העליון גרים אנחנו ושתי הבנות הקטנות יותר, ויש גם חדר אירוח להורים שלנו. וכשרוצים לעשות שמח ביחד באים לשטחים הציבורים: לבריכה, למנגל. אנחנו לא אוהבים לראות בטון, אז הכנסנו הרבה ירוק לבית, יש סביבו 200 עצי פרי. פרויד היה אומר שהבנייה הזאת קשורה לפינוי ולמה שהילדים עברו כשנקרעו מהבית הקודם שלהם. יש לנו סרטונים שבהם רואים אותם קרועים ובוכים".

למה אמונים ולא סביון?

"זה שאני רוצה בית יפה לא אומר שאני צריך לגור בשכונות יוקרה. מקומות כמו סביון או כפר שמריהו לא מתאימים לאופי שלנו. אנחנו אנשים פשוטים, משפחה דתית, ולא רצינו שהילדים - וגם אנחנו - יאבדו פרופורציות. אנחנו מקפידים לחנך אותם לכך שיש ערכים שקודמים לכסף. הבת שלי בת 16, עובדת בחופש הגדול במלצרות כי היא רוצה להיות כמו החברות שלה באמונים. זה בדיוק מה שרציתי. אני יזם נדל"ן, אבל לא מעניין אותי הדאווין. עשינו רק מה שאנחנו צריכים לעצמנו, והורדנו לדני האדריכל הרבה דברים שהוא רצה לעשות. אנחנו רצינו הכי פונקציונלי, לאו דווקא הכי יפה כמו שדני רצה. לא ציפינו שום דבר בזהב. הבית מאוד פשוט, חומר הגמר הוא לא שיש אלא שליכט צבעוני־לבן, הקווים נקיים ופשוטים, ובכל זאת הוא מצליח להרשים. עיקר העוצמה שלו נוצרה בשל הגודל והקורות. קל לייצר עוצמה בגודל כזה".

הבית שתכנן האדריכל דני ישראלביץ' עבור משפחת ברכה באמונים. ניסים ברכה: "זה שאני רוצה בית יפה לא אומר שאני חייב לגור בשכונות יוקרה" | צילום: אבי רוקח

מושב עזריאל, השרון//אדריכלית: רונית ברקול

"תרגמנו את האופי המוזיקלי של המשפחה לאדריכלות"

זמן הנסיעה ממושב עזריאל לקניון עזריאלי הוא 40 דקות, אבל למרות המיקום במרכז הארץ, עזריאל הוא לגמרי פריפריה: הוא התחנה האחרונה בקצה של כביש 533, ויושב בין קלנסואה, טייבה וטירה. "זה מקום נידח שהזמן כאילו עצר בו", אומרת האדריכלית רונית ברקול. "למעט ההרחבה, שבה יש בנייה חדשה, והתחושה במושב היא של חזרה לשנות החמישים. ההרחבה מאוד לא דומה לבתים הישנים, ולבית הזה בפרט יש חזות כל כך שונה מהמקום.

"מדובר בבית שנבנה עבור משפחה מקסימה: רות היא מורה בתיכון וניצן־חן הוא מוזיקאי, הכנר של אהוד בנאי כבר המון שנים. בכלל, יש להם אופי מוזיקלי: גם הילדה מנגנת בפסנתר. התפיסה האדריכלית מתרגמת את הייחודיות, החמימות ושמחת החיים שלהם לצבעוניות: הבית נבנה כארבעה גושים, כל אחד עטוף בקליפה לבנה, וממנה בוקע הצבע של אותו גוש. הצבעוניות הכוללת משקפת יצירתיות ופתיחות לדברים שהם לא מיינסטרים, ויוצרת בית שמתאים למשפחה הזו; הוא לא כמו בית של אף אחד אחר. אם הייתי צריכה לתרגם את האופי המוזיקלי שלהם לאדריכלות, זאת התוצאה: בית אנושי, בגובה העיניים, לא עגמומי או נשגב.

"עוד דבר שמייחד את הבית הוא תקציב הבנייה המוגבל מאוד, הכי לואו באדג'ט. אפילו העבודה עם צבע הונעה גם היא משיקולים תקציביים: היה ברור שאחרי שנשלב שלב שליכט לא יהיה תקציב לחיפוי יקר, ושהכל אמור להיות מגולם בגיאומטריה ובצבעוניות שלו. אנחנו תמיד צוחקים שהתמקדנו ב'נראה יקר', ושלקוחות אחרים שלנו סוגרים בתקציב הזה מטבח".

ניצן־חן מרחיב: "הרעיון לבנות בית מאפס היה גדול עלינו, העדפנו לקנות מן המוכן, אבל אז נוצרה הזדמנות בעזריאל: המחירים עוד היו סבירים, אהבנו את העובדה שמדובר במושב דתי של עולי תימן, ואהבנו מאוד את החבר'ה הצעירים שהגיעו להרחבה. אנחנו בתהליך של תשובה וידענו שנהיה שונים, אבל זה אולי גם קצת משקף את האישיות שלנו.

"רצינו לעשות משהו הומוריסטי, שובב. כך הגענו למבנה שיש בו חמימות ומשחק של צבעים. רצינו שהמקום יהיה מקום של השראה, שמחה, בית צבעוני שיש בו תנועתיות, והוא כמו איזה ספינה ששטה לה, עם צבעים מדבריים, נותן תחושה של משהו חי. בסופו של דבר זה עונה על הצרכים המשפחתיים שלנו עד היום, עשר שנים אחרי, כשאנחנו כבר עם חמישה ילדים. זה לא מובן מאליו. אבל צריך לזכור שבסופו של דבר, הבית זה עצים ואבנים. מה שחשוב זה השכנים ומה שיש בפנים".

הבית שתכננה רונית ברקול עבור רות וניצן-חן בעזריאל. "רצינו משהו הומוריסטי ושובב"

"שלוש שנים חרשתי את המדינה, עד שהבנתי מה אני רוצה"

בין הבתים הצנועים של היישוב הדתי אבן שמואל, על חיפויי האבן וגגות הרעפים שלהם, ניצבת מין תיבה בתוך תיבה: בית שחזיתו הלבנה בוהקת, עטוף במין סוכת ענק עשויה קורות בטון ברוטליסטיות ולבנות. "יש לי תחביב אחד אחד בחיים", מספר ברק, בעל הבית. "לא בגדים, לא נסיעות לחו"ל, לא מכוניות: כל חיי אני מסתכל על בתים. ידעתי שאני רוצה בית מיוחד. שלוש שנים חרשתי את המדינה, כיתתי רגליי, צילמתי, הסתכלתי, עד שהבנתי מה אני רוצה.

"להיות איש אמיד ולבנות מפלצות זה לא חוכמה. אני שמח שהצלחתי להגשים חלום אף על פי שאני אדם פשוט: אשתי מורה, אני איש קבע. עשיתי הרבה עבודת שטח, ראיתי מה עושים האדריכלים הגדולים וניסיתי לראות איך אני מגרד את הרמה הזו כאדם מן היישוב.

"גם נטלתי לא מעט סיכונים: כדי לשמור על מחיר סביר לקחתי בעלי מקצוע שעדיין לא עשו פרויקטים כאלה, ואמרתי להם: 'בואו נגדל ביחד. זה יהיה כרטיס הביקור של כולם'. היום הם מביאים לכאן לקוחות, ואחר כך קל להם יותר במו"מ. גם גיא, האדריכל, היה בתחילת דרכו, והיום תראי איזה חוזים מדהימים הוא מקבל. הבית שלי התווסף לתיק העבודות שלו. כל מי שמי שמגיע לראות את העבודה שלו — אני מכניס אותו כדי להראות את עבודת האמנות שהוא עשה".

המוטיב המרכזי בעיצוב הוא הניקיון המינימליסטי שלו. "יש משפט שאומר 'לא פשוט להיות פשוט'. אני הייתי עושה בית עוד יותר נקי, אבל אשתי הכניסה מעט אלמנטים של עץ. מה לעשות, החיים מלאי פשרות".

הבית שתכנן גיא הרגיל באבן שמואל. תיבה בתוך תיבה | צילום: אבי רוקח

אבני איתן, דרום רמת הגולן//אדריכל: ינון בן־דוד

"אחי נתן לי הזדמנות להתפרע"

האווירה הכפרית והמנומנמת של מושב העובדים אבני איתן, בדרום הגולן, משתקפת היטב בבתי החברים, כמעט כולם בתי סוכנות ישנים שהורחבו. אל תוך השקט הזה מתברג בממזריות בית מודרניסטי מבריק, שמנצל היטב את הטופוגרפיה של המגרש שעליו הוא בנוי.

"הנחלה, 2.5 דונם, יושבת על שיפוע: יש שביל הולכי רגל מלמעלה, וכביש מלמטה", מסביר האדריכל ינון בן־דוד. "רצינו להשתלב עם הקרקע ועם הבנייה בשכונה כולה, ובחרנו לא לבנות מבנה גבוה ובולט אלא להשאיר את הבדלי הגבהים.

"הבית נבנה בהשראת בתים מודרניים ומינימליסטיים. הוא מורכב מקוביות בטון בגדלים משתנים שיושבות על מפלסים בגבהים שונים, מה שגורם להן להתיישב בצורה מיוחדת על השטח, וביניהן צמחייה. החומרים המינימליסטיים שבהם השתמשנו — בטון חשוף, ברזל ופלדה שחורה — יחד עם צבעי הטיח, מדגישים את הקונטרס בין הצורות הגיאומטריות ומשווים למבנה מראה דרמטי יותר.

"מכיוון שהמושב מצוי בטבע, היה חשוב לי להכניס הרבה ירוק לתוך הבית באמצעות מפתחים רחבים, פטיו מרכזי והרבה כיווני אור ואוויר. בנוסף השתמשתי באלמנטים ייחודיים כמו צלונים חיצוניים נאספים, פלדה וקירות בטון חשוף.

"אני אדריכל צעיר, עבדתי כשכיר במשרדי אדריכלים ובשנתיים האחרונות אני עצמאי. זה הבית יוצא הדופן הראשון שלי, והוא הפך השראה למושבים סמוכים אחרים. זה לא מקרי: בעל הבית הוא אחי, הוא זה שנתן לי את ההזדמנות וגם את החופש להתפרע. היום אני בונה בתים מטורפים יותר".

הבית שתכנן ינון בן דוד באבני איתן. קוביות בטון בגדלים שונים | צילום: אפי שריר

"אנחנו לא מפחדים מא־סימטריה"

בין הבתים המודרניים בטבעון מתבלט אחד שנראה כמו קובייה הונגרית מרחפת. "המגרש פה הוא בגודל דומה למגרשים האחרים בסביבה, אבל צר הרבה יותר", מסביר האדריכל שחר לולב ממשרד SO אדריכלים. "כדי למקסם את הפרוגרמה, נדרשנו לתכנון חופשי יותר וליצירתיות גיאומטרית. התוצאה היא קומה שנייה שכאילו רוכבת על הראשונה וקצת בולטת ממנה, ויוצרת הצללה על חדר המגורים, עם כמה חדרים שהם א־סימטרים.

"אנחנו לא מפחדים מא־סימטריה. אם מתכננים אותה נכון היא תמיד משאירה צלע שאפשר להתחבר אליה עם מיטה או שולחן. אפשר לתכנן את זה בצורה שהחללים יהיו נוחים ושימושיים. לפעמים ארון בנגרות יכול ליישר קיר לא סימטרי, ואפשר גם לייצר נישות, גם אם זה עולה עוד קצת כסף. כשאדם רוצה למקסם מגרש קטן, זה פתרון טוב: כך גם מנצלים את השטח וגם מרוויחים ביטוי ארכיטקטוני ייחודי שנותן זהות לבית".

הבית שתכנן שחר לולב בקריית טבעון. יצירתיות גיאומטרית | צילום: גיל נחושתן