המעצב מיכאל אזולאי: "לא ללמוד זו מתנה"

אף שמעולם לא למד אדריכלות או עיצוב פנים, מיכאל אזולאי מעצב כבר 25 שנה, ונחשב כיום לאחד ממעצבי המלונות המצליחים בישראל. "כשהייתי קטן, הייתי טוב מאוד בצורפות ובנגרות, בלימודים פחות", הוא מסביר. "שירתּי כמש"ק חינוך, אז הייתי צריך לעשות תפאורות ופלקטים, וגיליתי שאני אוהב את זה".

אזולאי, שהבין שהוא רוצה להפוך את הכישרון למקצוע, ניסה את מזלו בארה"ב. הוא נסע אחרי הצבא ללמוד עיצוב פנים ואף התקבל, אבל לא קיבל אשרת עבודה. גם בארץ הוא חיפש בית ספר לעיצוב, אבל משום שאין לו בגרות נענה בשלילה.

החלום הגדול שלו התחיל להתממש כשטס ללונדון להתמחות אצל אחד ממעצבי הפנים והמוצר המובילים בעולם טום דיקסון. "הגעתי ללונדון והתקשרתי אליו", הוא מספר. "אמרתי לו שאני רוצה לעבוד אצלו, אז הוא זימן אותי לראיון. כשאמרתי לו שאין לי תיק עבודות, הוא אמר מיד 'או.קיי, תתחיל לעבוד'. הוא קיבל אותי מפני שלא למדתי, זה היה היתרון שלי. בדיעבד נודע לי שגם הוא לא למד עיצוב במוסד מסודר, אוטודידקט".

בדיוק כמו דיקסון, אזולאי רואה יתרון בעובדה שלמד את העבודה בעצמו. "אני לא מקובע, לא מגיע עם משהו מראש. אני פשוט עצמי, וזה מה שיוצא לי מהבטן. האוטודידקטיות גרמה לי לחפש את זה, למצוא את עצמי בדרך כל פעם, לדבוק בזה, לחקור ולקנות מלא ספרים, היא סידרה לי את הדרך. אני גם דיסלקט, אז אני מביא איתי עולם אחר, פחות קורא ויותר רואה תמונות. פשוט לקחתי את זה למקומות אחרים: לעבוד עם חומר, להרגיש את החומר, למצוא, לנגר, לצייר, לרקום".

את הבחירה של אזולאי בעיצוב מלונות הוא מסביר ביכולת שלו "לעשות מה שאני רוצה, דברים שאני לא יכול לעשות בבית פרטי. ההתפרעות הזאת, החשיבה היצירתית היא ששומרת עליי חיוני". וזה לא שהוא לא מעצב גם בתים פרטיים ללקוחות אמידים — כי כאלה הרוצים את מגע ידיו בדירות היוקרה שלהם יש לו ברוך השם (ברגע זה המשרד שלו עובד על 12 בתים במקביל) — אבל במלונות "אתה נותן מענה לקהל רחב, לא לבן אדם אחד, וכל העניין הוא להעביר חוויה".

התפיסה שלו בעיצוב בתים פרטיים היא ללמוד את הלקוח ולהוביל אותו למקום שלו, “לא למקום שלי”, הוא מדגיש. לעומת זאת, במלונות זה אחרת לגמרי. לכל מלון סיפור משלו, אמיתי או לא זה ממש לא משנה. רק אחרי שנחה עליו המוזה והוא מוצא את הסיפור הוא יכול להתחיל לעשות משהו, לגשת לשולחן השרטוטים.

לפני כמה חודשים נפתח מלון מגדל דוד על חוף הים של נתניה — הפרויקט הכי יוקרתי של אזולאי עד כה. "הפרויקט נקרא מגדל דוד כי הוא יושב ברחוב דוד המלך", הוא נזכר. "אז אמרתי, 'או.קיי, אני עושה ארמון, אבל ארמון מודרני. אחרי שתכננתי הכל, הרשת החליטה להפוך את המלון לארמון של סולטן שבנה אותו לאהובתו ועיטר אותו באוספים שהיה מביא ממסעותיו בעולם". אזולאי בחר לשלב ריהוט קלאסי אירופי עם השטיחים הפרסיים התלויים על הקירות, אקלקטיקה של צבעוניות וחומרים מודרניים ועתיקים יחדיו. מבחינתו התוצאה היא "מפגש בין אירופה למזרח התיכון". 

מלון גולדן קראון חיפה בעיצובו של מיכאל אזולאי | צילום: איתי סיקולסקי

במלון הירושלמי THE POST, שהוא יותר "אכסניית נוער מלונאית", כהגדרתו, הסיפור היה מונח לו מול העיניים. "מדובר בבניין הדואר הישן, ולכן כבר יש לו אלמנט של צבעוניות מסוימת. הלכנו על אדום וכחול עם כל הסימונים שביניהם, השתמשנו בבולים כחותמת לגרפיקה במסדרונות, שילוט עם הסימון של המעטפות שפעם היו שולחים לחו"ל; כל הדלפק עשוי מאריזות. זה משהו אחר לגמרי ממגדל דוד למשל. פה יכולנו להשאיר תקרה חשופה ומיזוג חשוף, כי זה נראה חלק מהעולם הזה".

אזולאי (50) פועל בסטודיו שלו ברחוב פרוג בתל אביב ומעסיק חמישה עובדים. כולם, אגב, בעלי תואר אקדמי. אף שהוא עצמו לא למד, הוא שימש כמה שנים מרצה במכון הטכנולוגי חולון HIT, ושניים מהם היו סטודנטים שלו. 

מלון the post בעיצובו של מיכאל אזולאי

היית מקבל לעבודה אדם שלא למד?

"אם הוא בעל ערך מוסף ויכול להוסיף לסטודיו, אז ברור. אגב, פונים אליי הרבה אנשים שרוצים פשוט לשבת פה וללמוד, ואין לי בעיה, 'תבוא, תראה, הסטודיו פתוח'. גם כשלימדתי הבאתי את הסטודנטים לפה, כי זה הכי נכון — לראות חומרים אמיתיים, שרטוטים, לראות איך זה עובד".

וזה עובד. המשרד שלו אחראי גם למלונות גולדן קראון בחיפה, בית התמר ומלון רוטשילד בתל אביב, מלון אינדיגו במתחם הבורסה ברמת גן ועוד. בימים אלה הוא עובד על מלון בניגריה ועל מלון עסקים בניו יורק, שאליו הוא הוא רוצה להכניס "שיק של בילוי, שבא לך להיות במקום הזה כי לשם כולם הולכים, משהו אופנתי לא חולף, חי וקיים ובועט שהאנשים בו הם המשחק".

מאיפה ההשראה לכל הפרויקטים?

"מהמסעות והטיולים אני סוחב איתי אימג'ים וחוויות תרבותיות. הרי כבר עשו הכל, אז אני צריך למצוא את הסיפור הנכון ולאסוף את הדברים הנכונים בשבילו".

עד כמה חשוב לך שהאורח בבית המלון יבין בעצמו את הסיפור שמאחוריו?

"חשוב לי שהוא יתפוס את זה כי ברגע שיש סיפור, יש חוויה. אתה מגיע מהלובי, נכנס למעלית, מגיע לחדר; לכל דבר יש שפה, אבל מה שחשוב בעיניי הוא שיש חוט המקשר בין דבר לדבר, גם אם הסיפור לא לגמרי עובר".