מילים אסורות: מדיניות הצנזורה המפלה של פייסבוק

משתמשי פייסבוק שעוקבים ברשת אחרי "אושיות מדיה חברתית", אנשים עם אלפי עוקבים שזוכים למאות לייקים ושיתופים, הבחינו בשבועיים האחרונים בתופעה חדשה: מספר גדל והולך של סטטוסים שמדווחים על מחיקת פוסטים והשעיית משתמשים מהרשת החברתית לימים ושבועות בשל תכנים תמימים לכאורה, ולעתים ישנים מאוד, אך בעלי מכנה משותף אחד: שימוש במילים "כושי" או "קוקסינל".

הסיבות לגל החסימות עדיין לוטות בערפל: פייסבוק טוענת בתוקף כי לא חל שינוי במדיניות הסרת התכנים שלה או בפרקטיקות האכיפה ומתעקשת כי לא מופעל כל מנגנון אוטומטי להסרת תכנים. לטענת החברה, הפוסטים שנמחקו נבדקו לאחר שמשתמשים דיווחו עליהם ולא קיימת "רשימה שחורה" של מילים אסורות בשימוש. מצד שני, צינזור מאות משתמשים בפרק זמן של מספר ימים בשל שתי מילים קבועות, שבחלק גדול מהמקרים ברור שההקשר שבו הופיעו אינו פוגעני, הוא חריג. אלא שגם בלי לדעת את הסיבות האמיתיות להתרחשות, כבר יש לה השלכות רחבות היקף שחורגות הרבה מעבר לזעם של קבוצת משתמשים קטנה.

השעיה כפויה של משתמשים לא מטרידה את פייסבוק. אך כשמדובר בדפים מסחריים שמשתמשים באותן מילים האכיפה הופכת למקלה יותר | איור: ערן מנדל

המחיקות והחסימות ההמוניות חושפות את המורכבות של השאלה מה נחשב לתוכן לגיטימי. פייסבוק מקפידה לטעון שעובדים דוברי עברית, שמכירים את התרבות הישראלית, קוראים כל פוסט לפני שמתקבלת החלטה למחוק אותו. אך היד הגסה שמופעלת כעת על הפרסומים ברשת החברתית מציבה אמירה זו בסימן שאלה גדול. אף שפייסבוק טוענת כי מילים פוגעניות נבחנות תמיד בהקשרן ותוך מתן הקלות לתוכן סאטירי ולביקורת חברתית, המציאות מראה כי יש פער עצום בין כללי ההתנהגות המופיעים בתקנון הרשת החברתית לבין מדיניות האכיפה בפועל. גם אם החברה דוברת אמת והמחיקות האחרונות נובעות מדיווחים נקודתיים, דפוס המחיקות מדגים את רגישותו של מנגנון הניטור למניפולציות. כך, בקלות רבה, הופך מנגנון זה מכלי לניקוי הפיד לכלי שרת להתקפות מכוונות על משתמשים באמצעות זיהוי מילה רגישה ודיווחים שיטתיים על סטטוסים המכילים אותה.

עוגה כושית. בחלק גדול מהסטטוסים המילים הופיעו בהקשר לא פוגעני | צילום: בלומברג

במבט רחב יותר, הסיפור מציף את אופייה החמקמק של השפה ואת הקושי להתמודד עם סוגי תוכן מסוימים. למשל, האם המילה "כושי" תיחשב פוגענית רק כשנעשה בה שימוש מובהק כדי להעליב אנשים בעלי עור שחור, או שהיא פוגענית תמיד? האם השימוש בה כחלק מבדיחה או במסגרת ביטוי לשוני שגור, שמקורו אולי בזמנים עברו שבהם היא לא נחשבה לפוגענית, צריך להוות עילה לחסימה? האם מם (Meme) שמציג איש KKK משתמש במילה "כושי" כחלק ממסר שבא ללעוג לגזענות ולהוקיע אותה צריך להיות מוסר מפיד האירועים?

בחירתו של דונלד טראמפ לנשיא ארה"ב והרוח הגבית שהעניקה למתנגדי הפוליטיקלי־קורקט הופכת את הדיון הזה לרלבנטי מתמיד. דווקא עתה מוצאת עצמה פייסבוק לכודה בין הצורך לספק פלטפורמה לדיון חופשי ככל האפשר, מחשש לאבד משתמשים וטראפיק, לבין הרצון לצמצם את האלימות המילולית שעלולה להטריד מפרסמים.

הדאגה לאינטרסים הכלכליים מובילה גם למדיניות אכיפה שנוקטת איפה ואיפה: השעיה כפויה של משתמשים לימים או שבועות, גם כאלו הנחשבים ליוצרי תוכן כבדים ומשפיעים בעלי עשרות אלפי עוקבים, אינה מטרידה את החברה. אך כשמדובר בדפים מסחריים של גופים שרוכשים מודעות לפתע הופכת האכיפה למקלה יותר, ודיווחים על שימוש באותן מילים פוגעניות ממש נענית בהודעת "הדף לא עבר על כללי הקהילה". טענות דומות הועלו בשנה האחרונה נגד החברה גם בסוגיית התמודדותה עם תכנים שגורמים בישראל מגדירים כהסתה לפיגועים, ושמקורם במדינות ערב. כך למשל ניסוי שערך ארגון שורת הדין העלה, אמנם באופן אנקדוטלי בלבד, שעמודים המסיתים נגד ערבים זוכים ליחס מחמיר יותר מעמודים המסיתים נגד ישראלים ויהודים.

מנגד, הסיפור מדגים שוב את הדומיננטיות העצומה של פייסבוק ואת כוחה כמגבר לסיפורים: מאות בודדות של משתמשים שזכו למחיקות או חסימות, שיעור זעיר ממספר משתמשי הרשת בישראל, הצליחו להעלות את הנושא לסדר היום ולגרום לעשרות אלפי אנשים לדבר על מה שנתפס כ"המילים שאסור להגיד בפייסבוק". הנרטיב של המשתמשים ניצח את זה של החברה עצמה, תוך שימוש בפלטפורמה למחאה נגד הנהלת החברה, מחאה שהובילה את החברה להודות כי ביצעה טעויות — וזה, לכל הפחות, נראה כהתחלה של חדשות טובות למשתמשים.