ליגת העל לעסקנות

איזי שרצקי, אלי טביב, יואב כץ, אבי לוזון, ג'קי בן זקן, אריאל שיימן, יוסי סאסי, אמיר כבירי ועוד - הם כולם מזן מסוים של בעלי קבוצות דומיננטים ששולטים בגורל הקבוצות שלהם כמעט לחלוטין.

בדרך כלל, הם לא מייצרים מערכת ספורטיבית מתפקדת ולעיתים אף הופכים מוסדות היסטוריים לעפר. ולמרות שהם מרסקים קבוצות, פוגעים באנשי מקצוע והתנהגותם ותדמיתם פוגעות בכדורגל הישראלי כנכס ומונעות מאנשים חדשים (משקיעים ואוהדים) לקחת חלק בכדורגל המקומי, קשה מאוד לפעול נגדם. מדוע? כי בגלל התקנון המעוות של ההתאחדות לכדורגל, אותם אנשים הם גם אלו ששולטים על רשויות הכדורגל והרגולציה שלו.

יש להדגיש שלא כל בעלי קבוצות הכדורגל הם כאלו אך רבים מהם נמצאים בכדורגל בגלל האגו טריפ, בגלל הבוסט השבועי למגלומניה, בגלל שזה משחק פוטבול מנג'ר במציאות ובגלל העובדה שהם נהנים מחשיפה והתייחסות שלא היו נהנים מהן ללא הכדורגל. מדי פעם הם יקראו לזה 'תרומה' או פילנתרופיה אבל זה לא. פילנתרופיה היא תרומה לחברה, לקהילה ולתחום שאתה בוחר לפעול בתוכו. הפעולות שלהם, זה די ברור, לא עונות על ההגדרה.

אמיץ אך טיפשי

איזי שרצקי פיטר את בני בן זקן בגלל שהמאמן הצעיר סירב לשחק עם שחקן ששרצקי רצה שישחק איתו. זה היה צעד אמיץ אך טיפשי מצד בן זקן הטירון. בכל העולם, מאמנים נשארים בעבודה בזכות מערכת יחסים בריאה עם בעלי הקבוצה. ו'לך קבינימט' זה לא משהו שאומרים לבוס. בכדורגל או בכלל.

איזי שרצקי | צילום: עוז מועלם

מעמד המאמן בשפל

מוטי איווניר פרשן בטלוויזיה ולא חסרה לו עבודה בתחום. הוא גם אמור ליהנות מפיצויים מלאים מפיטוריו מקריית שמונה מוקדם יותר העונה. אפשר לנחש שהוא לא נואש לכסף או להכרה. ולכן חזרתו האפשרית לחיקו של איזי שרצקי, שרק לפני שני מחזורים פיטר אותו, יכולה להיות מכה קשה למעמד המאמן הישראלי הרעוע גם ככה.

לחזור למקום ממנו פוטרת, שבועיים לאחר שפוטרת, וכשאתה יודע שאתה לא המאמן דה פקטו, וכשאתה לוקח את העבודה של מאמן שפוטר כי ניסה לאמן באופן עצמאי, זו דריכה על הראש של מעמד המאמן שגוסס כבר כמה שנים בצד הכביש. כביש, אגב, שעליו דוהרים בעלי קבוצות ועסקנים שהשתלטו על קבוצות ללא חוקים וללא נורמות.