ארה"ב לא תצא נשכרת מנסיגה ממדיניות הסחר החופשי

עתיד הקפיטליזם נמצא בימים אלו במרכז דיון ער. פוליטיקאים באירופה ובארה"ב, כשהבולט והנחרץ שבהם הוא דונלד טראמפ שנבחר לנשיאות ארה"ב, עוסקים בשאלה אם תם עידן הקפיטליזם והגלובליזציה ואם צריך לסגת ממדיניות הסחר החופשי לטובת משטר של התכנסות, הסתגרות ויצירת חסמי סחר. כלומר, אם צריך להחליף את הקפיטליזם בפרוטקציוניזם.

לא רק פוליטיקאים מעורבים בנושא. גם נגידי בנקים מרכזיים וקהילת העסקים מוטרדים מהקולות שמאיימים על המשטר הקפיטליסטי במתכונתו הנוכחית. בוועידת קרן המטבע הבינלאומית שהתקיימה לאחרונה, זה היה הנושא המרכזי שעל סדר היום.

חוסר האמון התגבר

מהי הסיבה לדיון מחודש בנושא? קו פרשת המים הוא המשבר הפיננסי של 2008, שהביא לזעם ציבורי בשל ארבעה גורמים עיקריים. ראשית, שיעור המובטלים באירופה ובארה"ב עלה בשנים הראשונות שאחרי המשבר באופן תלול והגיע במדינות אחדות ל־20% ואף יותר. שנית, המעמד הבינוני גילה שהוא לא נהנה מהצמיחה בשנים שקדמו למשבר, אבל הוא סבל בשנים שאחריו. שלישית, הגורמים שנתפסו בעיני הציבור כאחראים למשבר, ובראשם הבנקאים, לא רק שכלל לא נענשו, אלא המשיכו בחגיגות השכר והתגמולים שלהם. הגורם האחרון הוא אי־השוויון שהתרחב גם אחרי המשבר, כשהשווקים הפיננסיים התאוששו בחוזקה והנהנים מכך היו בעלי האמצעים.

בתגובה, התגבר חוסר האמון והמחאה הציבורית אחזה בלא מעט מדינות, בהן ספרד, ארה"ב, ברזיל, וכמובן ישראל. גם הברקזיט היה סוג של מחאה: הצבעה נגד הממסד ונגד הסטטוס קוו יותר מאשר הצבעה בעד מדיניות פרוטקציוניסטית, שרוב המצביעים כלל לא מודעים לה.

במקביל התגברו הטענות נגד הגלובליזציה. כך, העיתון הבריטי "הגרדיאן" קבע שחלף זמנו של העידן הניאו־ליברלי, שהגלובליזציה היא אחד ממרכיביו. הוא גוסס מכיוון שהוא הפסיק "לספק את הסחורה", ויצר את האסון הכלכלי הגדול מכולם: בעשורים האחרונים היחידים שנהנו מהצמיחה היו רק אנשי העשירון העליון בארה"ב ובבריטניה. המתנגדים המתונים יותר הצביעו על כך שהגלובליזציה גרמה לאובדן משרות. בארה"ב יותר ממיליון מקומות עבודה בייצור התעשייתי נדדו לסין ולמקומות אחרים, ובאירופה המהגרים תופסים את מקומם של המקומיים בעבודות הפשוטות יותר. טענה נוספת היא שחברות בינלאומיות מנצלות את הגלובליזציה כדי להימנע מתשלומי מס במדינות המקור שלהן.  

דונלד טראמפ | צילום: איי אף פי

טראמפ ניצל את חוסר האמון כדי להגביר את התמיכה בו. הוא טוען, למשל, שהסינים גזלו מקומות עבודה מן האמריקאים תוך מניפולציות שהם מבצעים במטבע היואן, והוא מאיים לנהל מלחמת סחר נגד סין. עוד הוא מאיים לבטל את הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה (NAFTA) ולפרוש מהשותפות הטרנס־פסיפית (TPP). זוהי גישה שקולעת לאמוציות של המצביעים, אך ארה"ב תהיה הנפגעת העיקרית ממדיניות כזו. זאת מאחר שכיום 50% מהיצוא של ארה"ב מיועדים למדינות שמהוות יחד כ־10% מהתוצר העולמי, והן כמובן לא יישבו בשקט. גם הן מכירות את הפטנט של חומות סחר.

אבל לא רק לארה"ב יש מה להפסיד. ישראל גם עלולה להיפגע אם הכלכלה העולמית תפסע במתווה שבו כל מדינה מסתגרת ודואגת להגן על המשק שלה ועל עובדיה מפני תחרות חיצונית. ישראל מושפעת מאוד משינוי בסחר העולמי משום שלצד הצריכה הפרטית, היצוא הוא קטר הצמיחה שלה.

צריך לתקן את אי־השוויון

עם זאת, המשטר הקפיטליסטי והגלובליזציה לא ייעלמו בקרוב. הגלובליזציה היא תופעה שאינה כלכלית בלבד. היא גם חברתית, אנושית וטכנולוגית, ושני הביטויים הבולטים שלה הם האינטרנט והשווקים הפיננסיים. החדשנות הטכנולוגית ויצר החיקוי האנושי החזק לא ייתנו לגלובליזציה להיעלם, ויחד איתה יישמר גם הקפיטליזם. אך, כדי שהקפיטליזם והגלובליזציה לא יהיו נתונים מדי כמה שנים למתקפות חוזרות ונשנות, גם עליהם לעשות מעשה. המשטר הכלכלי הקפיטליסטי הוא הראוי והנכון, אך צריך לתקן את אי־השוויון שנוצר. זוהי חובה שמוטלת בראש ובראשונה על המגזר העסקי, שצריך לקבל לעניין זה את גיבוי הממשלות.

השורה התחתונה: המתנגדים לקפיטליזם טוענים כי הוא אחראי לאי־השוויון ולעוולות נוספות. עם זאת, יש לקפיטליזם לא מעט יתרונות כך שהוא לא צפוי להיעלם בקרוב.

הכותב הוא מבעלי מיטב דש ויו"ר בית ההשקעות