"ממשלה מבינה שלא כל מה שהיא יכולה לעשות היא אמורה לעשות"

"לממשלות יש כבר יכולת לחדור לפרטיות שלנו ברמה העמוקה ביותר. זה לא סוד שהשב"כ יכול להאזין לכל שיחות הטלפון שלנו" כך אמר אריק קלינשטיין, שותף מנהל בגלילות קפיטל בוועידת Mind the Data של "כלכליסט" הבוקר (ג') בתל אביב.

קלינשטיין ושאר חברי הפאנל נשאלו האם אפשרי שכלי ניתוח המידע מעולם הביג דאטה, שהיו במרכז הוועידה, יתנו לממשלות בארץ ובעולם כוח אדיר לעקוב אחרי חיי האזרחים. קלינשטיין לא חושב כך. "אני חושב שזאת שאלה פילוסופית בעיקר. לממשלות יש כבר כלים אדירים לחדור לפרטיות. אני חושב ההיפך - אנחנו היום במקום, בזכות ההדלפות של סנודן, שבהם הממשלה מבינה שלא כל מה שהיא יכולה לעשות היא אמורה לעשות".

גל בן דוד, מייסד שותף בחברת Insights, דוחה את הטענה המקורית - "הכלים האלו הגיעו במקור מהממשלות בכלל, מקהילות המודיעין".

ארן אראל, סמנכ"ל הטכנולוגיות בסיסקו ישראל, המשיך: "הייתי רוצה להיות אופטימי. בכל טכנולוגיה יש פוטנציאל שלילי אבל גם אפשרות לקחת אותן למקום מאוד חיובי. גם בארץ, הממשלה רוצה לקחת את הטכנולוגיה למקומות טובים, לשפר את השירותים לאזרח". אראל נותן את האפשרות לשיפור, למשל, את מערך התחבורה הציבורית על ידי ניתוח דפוסי התנהגות של הנוסעים, "וליצור תחנות אוטובוס דינמיות" לדבריו.

עומר כביר, מנחה הפאנל, פתח את המפגש בכך שסיפר על הפעם הראשונה שמערכת ביג דאטה אוזכרה: מולטיוואק, דמות מרכזית בספריו המוקדמים של סופר המדע-בדיוני אייזק אסימוב, שהעלה את הרעיון של מערכת המסוגלת לנתח כמויות אדירות של מידע ולהוציא תובנות כבר בשנות החמישים. אסימוב אף דיבר על איומי סייבר על המערכות האלו, וכיצד האיום המרכזי מגיע דווקא מבפנים.

האיום הפנימי הוא מרכז הפיתוח של Fortscale ועידן טנדלר, מייסד ומנכ"ל החברה. "הסוד הכי גלוי בתעשיית הסייבר הוא האיום הפנים ארגוני" מודה טנדלר."האיום הכי גדול על בנקים ובתי חולים הם העובדים עצמם, שיש להם גישה ומסיבה זו או אחרת החליטו לגנוב מידע". החברה של טנדלר מסוגלת לזהות התקפות כאלו על ידי זיהוי שינוי בהתנהגות של העובדים - שנכנסים למערכת בשעות חריגות, משנים את המידע שהם מחפשים, וכו'.

בן דוד מזכיר: "ביג דאטה הוא לא תחום חדש. אינטואטיבית, אנשים ידעו שעל מנת לפתור בעיות נדרש לנתח כמויות מאוד גדולות של מידע. מה שהשתנה לאחרונה זה הנגישות של הכלים שמאפשרים לנו לאחסן ולנתח כמויות מידע כה גדולות".

המתכנתים היום לא צריכים לדעת הכל, אומר בן דוד, מה שמאפשר לחברות קטנות להתחרות בחברות הגדולות - שבעבר שלטו ביד רמה בתחום, בגלל שהן היו היחידות שיכלו להרשות לעצמן להקים מרכזי מידע. קלינשטיין הסכים: "זאת תופעה מאוד מעניינת.היום יזם עם מעט הון וכרטיס אשראי יכול לקנות שטח אחסון וכוח עיבוד, וכל מה שנדרש זה ידע".

קלינשטיין אופטימי לגבי עתיד התעשייה, אבל גם מזהיר מהסכנות. "אנחנו רק בגל הראשון של הטכנולוגיה. אינטרנט הדברים ייצר כמויות אדירות של מידע, הוא הולך להיות רק גדול יותר". אבל כאן קלינשטיין הזכיר כיצד רשת בוטים של מצלמות - רשת של מכשירים שנשלטים מרחוק על ידי האקרים - הצליחה להוביל למתקפת הסייבר הגדולה בהיסטוריה ולשתק חלקים משמעותיים מתשתית האינטרנט במשך שעות ארוכות.

ניר גיר, מייסד משותף ב-Insight, הזהיר כי הטכנולוגיות האלו לא רק מגיעות לחברות סטארט-אפ, אלא גם להאקרים. התוקפים הופכים מתוחכמים יותר ויותר, והיכולת של האקרים לאתר חולשות במערכות קיימות - ועם כלים אוטומטיים, שדורשים פחות ידע ומיומנות מבעבר - רק מתחזקת.