אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
האם הפריצה למערכת הרכבות של סן פרנסיסקו היא סימן לבאות? צילום: 10best.com

דו"ח טכנולוגי

האם הפריצה למערכת הרכבות של סן פרנסיסקו היא סימן לבאות?

התקפת כופרה על התחבורה הציבורית מדגימה את ליקויי האבטחה ברשתות עירוניות, מנכ"ל רדיט מתייחס לאתר כולו כאל הפוסט הפרטי שלו, ובעיית האמפתיה של עמק הסיליקון

29.11.2016, 15:25 | יוסי גורביץ

עצרו את הרכבות, זהו שוד

זה כבר שובר שיאי חוצפה. העיר סן פרנסיסקו, מעוז ההייטק העולמי, נפלה קורבן להתקפת כופרה – נוזקת כופר. יום שישי השחור אכן היה שחור עבורה: האקר השתלט על מערכות מכירת הכרטיסים והניהול של הרכבת שם, והכיתוב You were hacked. All data encrypted התנוסס משורה של מסכים. החוטף דרש סכום צנוע ביחס של 73,000 דולר.

במקום לשלם העיר אפשרה נסיעה חינם, צילום: שאטרסטוק במקום לשלם העיר אפשרה נסיעה חינם | צילום: שאטרסטוק במקום לשלם העיר אפשרה נסיעה חינם, צילום: שאטרסטוק

התקפות כאלה אינן דבר חדש: הן מתרחשות כבר כמה שנים. בדרך כלל המטרות צנועות יותר, אבל ההנחה היא שערים יכולות לשלם. ואחרי המקרה של השתלטות של נוזקה כזו על מחשבי משטרת עיר והעובדה שהשוטרים נאלצו לשלם, נראה שהשמיים הם הגבול.

לא בסן פרנסיסקו. העיר מיהרה להודיע על ההתקפה ועל כך שהיא מסרבת לשלם את הכופר, ואפשרה לאנשים לנסוע מבלי לשלם – הברירה האחרת היתה השבתה שלה. נכון לאתמול (ב') בבוקר, רשות התחבורה הציבורית השתלטה מחדש על המחשבים שלה. העיר הפסידה הכנסות של כמה ימים מתחבורה ציבורית, אבל יצאה מזה בזול.

התוקף או מישהו שמתחזה לו, שחרר הודעה באנגלית עילגת, ובה שיבח את העיר על כך ששבה לפעולה ואת התושבים שזכו לנסיעה חינמית במשך יומיים, אבל ציין שהמערכות שלה חדירות כמסננת ושלא כל התוקפים יהיו נחמדים כמוהו. הוא כנראה צודק, מי שלא יהיה.

תחבורה ציבורית היא משהו שלא אוהבים להוציא עליו כסף, ולא רק בישראל. התוצאה היא שיש פחות מדי כסף להשקיע בתשתית עצמה, על אחת כמה וכמה בהגנות IT עדכניות. ובכל זאת, צריך לעשות את זה ובהקדם – יותר מדי האקרים מתחילים להבין שיש כאן מכרה זהב קטן. וזה עוד המקרה היותר טוב – מסובך פחות להשמיד תשתית מאשר לקחת אותה כבת ערובה.

מראה, מראה שעל הקיר, היש עלוב ממני בכל העיר?

לאתר רדיט, שידוע בעיקר בהתפרעויות של משתמשיו, יש בכל זאת כמה כללים. הכלל שמכונה Prime Directive (מישהו ראה יותר מדי "מסע בין כוכבים") קובע שלמנהלי האתר אסור לשנות את התוכן שבו.

סטיב הופמן. נמאס לו מהקללות של המשתמשים סטיב הופמן. נמאס לו מהקללות של המשתמשים סטיב הופמן. נמאס לו מהקללות של המשתמשים

מנכ"ל רדיט, סטיב הופמן, העניק לגולשים שלו מתנת חג ייחודית: הוא הודה שהוא הפר את הכלל הזה. מסתבר שלהופמן יש עור דק למדי, ונמאס לו שגולשים כותבים Fuck u/Spez (Spez הוא שם המשתמש של הופמן). אז הוא עשה את הדבר הילדותי המתבקש, השתמש בסמכויות העריכה שלו והחליף את שם המשתמש שלו בשם קבוצת הרדיט שתומכת בדונלד טראמפ. זה האיש שמנהל גוף תקשורת חשוב?

בהודעתו, טען הופמן שזו תוצאה של שערוריית פיצהגייט. למי שלא נחשף לה עד כה, פיצהגייט היא תיאוריית קונספירציה שקובעת שא. יש פיצרייה בוושינגטון שמשמשת כמוקד לפדופילים וב. ראש המטה של קלינטון, ג'ון פודסטה, הוא אחד הבולטים בה. הופמן וההנהלה מחקו כל אזכור לקונספירציה בשנקל הזו, ובכך עוררו עליהם את זעמם של הגולשים. שהחלו לכנות את הופמן בשמות גנאי. ואז הוא עשה את השטות שלו.

יש לציין שקודמתו של הופמן בתפקיד, אלן פאו, חטפה ממשתמשי רדיט הרבה, הרבה יותר. כולל הערות אישיות ומיזוגניות. בסופו של דבר היא בחרה להתפטר, אבל לא ניצלה לרעה את סמכות העריכה שלה. הופמן דווקא כן. עכשיו הוא מקווה שיסלחו לו. בהתחשב בהיסטוריה של רדיט, זה נשמע סביר פחות מכך שדונלד טראמפ יגלה תרופה לסרטן.

בעיית האמפתיה של עמק הסיליקון

בעמק הסיליקון עדיין לא מעכלים את עובדת בחירתו של דונלד טראמפ לנשיא, והתגובות נעות בעיקרן בין התפיסה ש"לא עשינו מספיק" ובין התפיסה שהבוחרים עשו את הבחירה שלהם ועכשיו הם צריכים לשלם עליה. התוצאה המובהקת של התפיסה השנייה היא הרעיון שקליפורניה צריכה לפרוש מארה"ב, שכמה בכירים בעמק הסיליקון העלו מיד לאחר הבחירות.

דונלד טראמפ והפער הטכנולוגי, צילום: גטי אימג דונלד טראמפ והפער הטכנולוגי | צילום: גטי אימג'ס דונלד טראמפ והפער הטכנולוגי, צילום: גטי אימג

אבל בוחרי טראמפ הם לא בהכרח מטומטמים וסביר מאוד שחלק – אפילו חלק גדול – מהם אינם גזעני אלט רייט. טראמפ ניצח במדינות שבהן ניצח בעבר אובמה. הוא שבר את "החומה הכחולה" של קלינטון כשלקח מדינות שמסורתית הצביעו לדמוקרטים, המפלגה שהיתה מסורתית מפלגת הצווארון הכחול. חלק מהאשמה, נעוץ בהנהגת המפלגה הדמוקרטית המנותקת, שבחרה דמוקרטית של וול סטריט כמועמדת. אבל בסופו של דבר, יש כאן לא רק אישים, יש כאן תהליכים היסטוריים.

ההצבעה לטראמפ, כמו הברקזיט (ויש שיאמרו – כמו הניצחון הצפוי של לה פן בצרפת; כן, כן, אני יודע, הסקרים נגדה), היא במידה ניכרת הצבעת מחאה נגד הגלובליזציה. גלובליזציה היא קפיטליזם מונע טכנולוגיה. החברות שמשנות את העולם – גוגל, אמזון, פייסבוק , אובר – מעדיפות לא לחשוב על המחיר שהן גובות או על מי שישלם אותו.

אובר עושה הכל כדי להרוג את נהגי המוניות כעצמאים ברחבי העולם. אמזון מחסלת את הקמעונאות. לא ברור לאיפה ילכו הרכבים האוטונומיים, אבל סביר מאד שהם יהפכו את נהגי המשאיות למובטלים. יחד איתם ילכו עובדי תחנות דלק, מפעילי מוטלים ומנהלי מסעדות דרכים. פייסבוק מוכרת אותך בעסקת חבילה ומחסלת את הפרטיות שלך, ובשוק שבו תהיה פחות עבודה והרבה יותר תחרות על עבודה, כל מילה לא זהירה שכתבת, כל תמונה פרועה שהעלית, תשחק נגדך.

כלכלנים כבר מצאו שהכלכלה מגיעה לשיאי יעילות חסרי תקדים, והחדשנות מעולם לא היתה מהירה יותר – ואף על פי כן, השכר החציוני יורד ומספר העבודות יורד. כל החדשנות והיעילות האלה מועילים למספר מצומצם להחריד של בני אדם, שיותר ויותר מסתובבים בעיקר אחד עם השני. הם לא רואים את האנשים שמשלמים את המחיר על ההצלחה שלהם; לכל היותר הם רואים את הקריקטורות שלהם.

והאנשים האלה? הם לא טיפשים. אולי אין להם תואר, אבל הם לא טיפשים. הם מסתכלים 20 שנה קדימה והם רואים שאין להם עתיד. הם יודעים שהם יהיו הדור השלישי שמעביר לילדיו איכות חיים נמוכה יותר, בזמן שהעושר מתרכז במספר מצומצם והולך של ידיים. אז הם מצביעים נגד השיטה.

אולי זה זעם לא יעיל, אולי זה תסכול שמביס את עצמו; כל זה נכון. ספק אם יש מהלך שייפגע יותר באינטרסים של העובדים הנמוגים מאשר בחירה בבוריס ג'ונסון או בדונלד טראמפ. ברור שאלה דמגוגים שרוכבים על הגל. אבל הגל שם. והוא לא הולך לשום מקום. ועמק הסיליקון הוא אחת האדוות המרכזיות שבנו אותו. וזו עובדה שמעדיפים שם לא לחשוב עליה.

קצרצרים

1. התופעה של scalpers, אנשים שמשתלטים על כרטיסים למשהו ואז מוכרים אותם במחיר מופרע, שנואה במיוחד על הציבור. בעבר, נחקקו לא מעט חוקים נגד התרגיל המסריח הזה, וניו יורק סוגרת את הפער הדיגיטלי. מושל המדינה אישר בחתימתו חוק חדש, שקובע שתרגילי scalping באמצעות בוטים הם בלתי חוקיים. בוטים מאפשרים לנוכלים להשתלט על הכרטיסים לפני שלציבור יש אפשרות לעשות זאת. מי שינסה את התרגיל הזה בתחומי מדינת ניו יורק יהיה צפוי מעתה לעונש מאסר של שנה.

טיימס סקור. הספסרות הממוחשבת אסורה טיימס סקור. הספסרות הממוחשבת אסורה טיימס סקור. הספסרות הממוחשבת אסורה

 

2. הרשת בגרמניה קירטעה שלשום: דויטשה טלקום הודיעה שכ-4.5% מ-20 מיליון המשתמשים שלה דיווחו על תקלות שנמשכו אל תוך הלילה ובוקר יום שני. אחראי אבטחת המידע של החברה אמר כי השיבושים היו תוצאה של התקפה רחבת היקף, שניסתה להשתלט על הראוטרים של המשתמשים כדי להפוך את המחשבים שלהם לחלק מהבוטנט מיראי –שמשמש האקרים לביצוע התקפות באמצעות מכשירי האינטרנט של הדברים. ההתקפה נבלמה. לדברי דויטשה טלקום כל הראוטרים שהותקפו היו מתוצרת החברה הטיוואנית Arcadyan ובהתאם, ד"ט שוקלת את המשך מערכת היחסים איתה. נעדכן.

3. אתמול (ב') היה יום שני של הסייבר, כלומר יום הקניות המקוון שנוסף על יום שישי השחור במסגרת החגיגה העונתית של קפיטליזם שמתחזה לחגים. כרגיל, אנחנו מוצפים בנתונים על כמה אנשים קנו טוסטרים חכמים או שטות דומה. הנתון המעניין הוא שקניות סלולריות מתגברות אך עוד לא ממריאות ורוב האנשים מבצעים את הקניות המקוונות שלהם באמצעות המחשב הישן והטוב. הסיבות ברורות: הצג של הסמארטפון קטן, הממשק מקרטע, ואף אחד לא רוצה לגלות שהוא קנה בטעות 64 בואשים סיביריים באמזון במקום את טוסטר המשולשים המלומד שלו. רק 16% מהמכירות המקוונות בוצעו מסלולר. מומחים מביעים חשש מכך שכשאנשים קונים בסלולר, "הם קונים, לא יוצאים לשופינג", כלומר יודעים מה הם רוצים וקונים רק אותו – שזו בכלל עצה טובה לחיים.

4. חלק מהתושבים בבריטניה ממש עצבניים על חוק הריגול שהממשלה שלהם מתעקשת להעביר, אז הם חתמו בהמוניהם על עצומה מקוונת – והצליחו לאלץ את הפרלמנט לדון בה. החוק בבריטניה קובע שאם יותר מ-100 אלף אזרחים חותמים על עצומה, הפרלמנט ידון בנושא – ומתנגדי חוק הריגול קוששו יותר מ-118 אלף חתימות. עם זאת, מאחר והפרלמנט כבר אישר את החוק, ומאחר והוא בבת עיניה של ראש הממשלה תרזה מיי, ספק אם הדיון הזה ישמש למשהו מלבד מהבעת מחאה פומבית. מצד שני, בהתחשב בהיסטוריה של בריטניה השנה, יתכן שחברי הפרלמנט יקדישו את תשומת הלב הנדרשת למחאה הזו.

5. עובדי אובר ברחבי ארה"ב צפויים לפתוח היום בגל מחאה, ולשבש את פעילותם ברחבי הערים שם. העובדים דורשים את הזכות להתאגד, כמו גם שכר מינימום של 15 דולרים, קבלה של תנאים סוציאליים ושאר זכויות שחברת העושק מסרבת להעניק להם. תנועת המאבק עבור 15 דולרים לשעה מאגדת הרבה מאד עובדי שירותים, שאומרים ששכר המינימום הרשמי של 7.95 דולרים לשעה הוא לא שכר שאפשר לחיות ממנו. אובר מוצאת את עצמה בשנה האחרונה מול גל תביעות בשל הנוהג שלה להגדיר את עובדיה כ"קבלנים עצמאיים" כדי להתחמק מתשלום הוגן עבורם, והעובדים מצדם חוששים שכניסתו של טראמפ לתפקיד הנשיא בינואר תחליש עוד יותר את כוח המיקוח של העובדים. 

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות