תקציר מנהלים: פרופ' ששון-לוי רוצה שאשכנזים יפתחו מודעות עצמית

"קבוצות שמזוהות עם האליטות רוצות להיות לא קיימות, להיתפס כנציגות של הקולקטיב. בראיונות שערכתי עם אשכנזים זה עלה חזק מאוד: אני ישראלי וצבר, אני קיבוצניק, אני ישראלית, אין לי זהות נוספת. בישראל האשכנזיות היא עמדה פריבילגית, בעלת כוח כלכלי והון סימבולי. כך למשל, לאשכנזים יותר קל להתקבל למקומות עבודה לעומת מזרחים, שצריכים להוכיח את עצמם יותר. הם תמיד “החשוד המיידי”. קבוצות פריבילגיות לא רוצות להיות מסומנות, הן לא רוצות להיות מזוהות כקבוצה בתוך הקולקטיב, אלא כסמל של הקולקטיב כולו. להיות כל־ישראלים ולא ישראלים־אשכנזים, כי להיות מסומן זה לאבד פריבילגיה".

2. זה לא פשוט המשך של ראשית הציונות שמחקה את האשכנזיות?

"האשכנזיות של היום היא לא המשך של האשכנזיות המזרח־אירופית. כיום האשכנזיות היא יותר פריבילגיה של כוח ומעמד שמזוהה עם מערביות, עם השכלה גבוהה, לא עם יידיש. וכשאני אומרת אשכנזיות אני לא מתכוונת לשמאל, כי גם צמרת הליכוד היא גברית ולבנה. נכון, יש את מירי רגב שעושה רעש, אבל בעיקרון הגברים הלבנים שולטים".

אורנה ששון לוי | צילום: ענר גרין

3. אז איך נראית מחיקת האשכנזיות כיום?

"כדי לשמור על המעמד הפריבילגי האשכנזים כל הזמן עסוקים בסימון גבולות בינם לבין המזרחים, ובמחיקה של הגבולות האלה. בסימון הגבולות הם יכולים להגיד: אנחנו נורא בעד המזרחים, הם חמים, הם שמחים, ואצלנו האשכנזים כולם קרים, אך במקביל להגיד: הם גם פרימיטיביים, לא משכילים, הם כל הזמן מתבכיינים, הם לא מצליחים, הם לא הישגיים, הם שוביניסטים ופטריארכליים. באמצעות הסימון הזה אנחנו מסמנים את עצמנו כיותר נאורים, כיותר משכילים וכיותר מצליחים - ובאותו משפט אומרים בדיוק את ההפך.

מאותו מקום גם מגיעות הטענות של אשכנזים שהמזרחים כבר שולטים בכל. ‘הם לקחו לנו את המוזיקה, השתלטו על הרדיו’. אבל בדרך כלל הרשימה נגמרת פה, כי הם לא השתלטו על הפוליטיקה, האקדמיה או בתי המשפט.

“יש פה כל הזמן תהליך כפול כי אם אני רק מסמן מזרחים, אני חייב להכיר במזרחיות ואז גם באשכנזיות של עצמי, אבל אם אני מוחק את זה מיד, אני שומר על הדימוי של כור היתוך, קיבוץ גלויות ואינטגרציה, וכך אי אפשר לדעת שיש לי פריבילגיות.

“אם אגיד 'יש כאן מזרחים ויש כאן אפליה', אני צריכה להגיד 'אני אשכנזייה', ומה זה אומר עליי במקרה הזה שיש לי פריבילגיות? הרי אני לא חושבת שעשיתי בעצמי עוול למזרחים, אבל אני צריכה להכיר בכך שנעשה להם עוול בשמי, וברגע שאני אכיר בכך אני צריכה לקחת אחריות".

4. מחקר אחד שלך בחן את המושג "השתכנזות", וגילה שהיא נתפסת ככישלון, כבושה. למה?

"אשכנזיות היא זהות שניתנת לרכישה, אפשר ללמוד ולדבר באשכנזיות, אלפי אנשים בארץ עושים את זה. השתכנזות מאפשרת חיים טובים יותר למי שעשה את התהליך, אבל המחקר מראה שבכל פעם מזכירים לאנשים מי הם. המזרחיות אינה ניתנת למחיקה - היא זהות יציבה שאי אפשר למחוק. לא דיברנו עם משתכנזים, הצגנו שאלונים למאות אנשים ושאלנו אותם איך הם תופסים את המשתכנזים, והם נתפסים כאנשים שמרמים ושבוגדים בזהותם האמיתית".

5. האם לשמאלנים יש יותר רגישות למאבק המזרחי? והאם הדיון המזרחי אינו מסיט את תשומת הלב מדיון בכיבוש?

"כן, יש יותר רגישות. שמאלנות מתחילה בדיכוי פלסטינים, אבל אתה לא יכול לעצור ולהכיר רק בדיכוי של קבוצה אחת. חלק מהשמאל יעדיף זאת, כי המרחק החברתי מהפלסטינים כה גדול שאף אחד לא יחשוד שהם עצמם ערבים, והפחד הכי גדול של השמאל הלבן הוא מהפיכתו לערבי.

“לגבי הסטת תשומת הלב מהכיבוש, אני חושבת שיש ייאוש גדול מאוד בנושא, כי לא רואים מאיפה יבוא שינוי, אז אומרים: ‘בואו נתמקד בפוליטיקה של זהויות’. אבל פוליטיקה של זהויות היא דבר אקטיביסטי מאוד - כל משמעותה היא שקבוצות שהושתקו משמיעות את קולן, וכתוצאה מכך מתעוררות קבוצות נוספות: להט”בים, פמיניסטיות ואפילו גברים לבנים".

6. כך טראמפ ניצח - פתאום הלבנים גילו את הזהות האתנית שלהם ורוצים לשמור אותה.

"כן, זו פוליטיקה של זהויות שנולדה מעלבון עמוק של לבנים שאין להם עוד עמדת כוח שהיתה להם בעבר".