סרבנות גט: המפתח לשחרור הנשים העגונות נמצא עדיין בידי הרבנות

בימים אלו התפרסמו הנחיות פרקליט המדינה בעניין מדיניות העמדה לדין וענישה לסרבני גט. הנחיות אלו מבססות מתווה חוקי של העמדת סרבן הגט לדין פלילי, להבדיל מסנקציות אזרחיות שננקטו עד היום כלפי סרבנים.

על פי ההלכה היהודית, גט צריך להינתן בהסכמת שני בני הזוג. במקרה בו אין הסכמה לגירושין, יכול כל אחד מהצדדים להגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני וככל שקיימת עילת גירושין, יורה בית הדין לצדדים להתגרש. גם לאחר החיוב בגירושים, נדרשת עדיין הסכמת הצדדים. בהיעדר הסכמה כזו מצד הצד שמסרב, לא ניתן לבצע גט.

בעיית סרבנות הגט הינה חמורה עבור שני הצדדים, אולם באופן מובהק הפכה לבעיה של נשים, כיוון שעבור גבר מסורב גט קיים פתרון הלכתי – קבלת היתר מיוחד ממאה רבנים המאפשר לו לשאת אשה שנייה. לעומת זאת, אין פיתרון מקביל לאישה. אם בעלה יסרב לתת לה גט, היא לא תוכל בשום דרך אחרת להשתחרר מנישואיה אליו. כמו כן, בעל אשר קושר את חייו עם אישה אחרת בעודו נשוי "על הנייר" ואף מביא ילדים עם אותה בת זוג חדשה, אינו כפוף לסנקציה שילדיו ייחשבו ממזרים. לעומת זאת, אישה מסורבת גט אשר תקשור את חייה עם בן זוג חדש ותביא עמו ילדים, הם ייחשבו ממזרים (סנקציה הלכתית קשה ביותר, שלא מאבדת תקפות גם בחברה החילונית).

הניסיון מלמד שבתי הדין הרבניים לא נוטים להחמיר מדי עם סרבני גט, למרות שיש להם את הכלים לכך. למשל, בית הדין מוסמך להטיל על סרבן הגט סנקציות כגון: עיכוב יציאה מהארץ, איסור אחזקת רישיון נהיגה, איסור אחזקת חשבון בנק פעיל ואפילו מאסר בפועל. על בסיס מצב עובדתי זה, פורסמו הנחיות פרקליט המדינה, כאשר החידוש הוא שבמקביל לסנקציות מכוח הדין העברי ומכוח הדין האזרחי, ניתן יהיה להעמיד לדין פלילי סרבני גט. הסנקציה הפלילית הינה מאסר בפועל (שנתיים או ארבע שנים, בהתאם לנסיבות כל מקרה).

אין ספק כי יש לברך על קריאת המלחמה היוצאת מפרקליט המדינה כאמצעי נוסף לשחרור הנשים העגונות מסבלן. אולם האם יש בכל אלה כדי לזרז את מתן המזור למסורבות הגט? לא בהכרח. הנחיות פרקליט המדינה נכנסות לפעולה רק לאחר שבית הדין הרבני כבר חייב את הבעל במתן גט. אולם כברת הדרך שעל מסורבת גט לעבור עד שבית הדין הרבני יחייב את בעלה במתן גט היא רבת שנים. ונזכיר, שמלבד להקשות על חייו של סרבן הגט, בית הדין, פרקליט המדינה, וכל גוף אחר אינם יכולים לכפות על הבעל לתת גט לאשתו. לפיכך סנקציות אלה, אזרחיות או פליליות, מטפלות בסימפטום, אבל בבעיה עצמה.

היכן בכל זאת מורגש השינוי? נוכח הבעייתיות הקשה הטמונה בסרבנות הגט, החלו בתי המשפט לענייני משפחה להכיר בזכותן של נשים עגונות לתבוע את בעליהן לפיצוי כספי, אף בטרם חייב בית הדין את הבעל למסור את הגט. תביעות אלה מבוססות בעיקר על הנזקים הרגשיים הנגרמים למסורבות הגט דוגמת: עוגמת נפש, בושה, סבל, בדידות וצער בשנות ההמתנה לגט, אובדן הנאות החיים - ובכללם הנאה מינית, פגיעה באוטונומיה ואובדן הסיכוי להינשא ולהביא ילדים לעולם. ניתן לראות פסיקות של בית המשפט המחייבים סרבני גט בפיצוי של מאות אלפי שקלים לאישה.

נראה, כי דווקא פתיחתו של צוהר זה בבתי המשפט לענייני משפחה, אשר אינו תלוי בדרך הייסורים הארוכה שתעבור האישה עד אשר יוגדר הבעל כסרבן רשמי, עשוי להביא לשינוי המיוחל.

לסיכום, יש לברך על ההתפתחויות האחרונות מכיוון פרקליט המדינה, אולם עושה רושם כי בכך אין די וכי נדרשות גם התפתחויות הלכתיות מעודדות ומקדמות יותר, שיביאו מזור הלכתי אפקטיבי לתופעת סרבנות הגט.

הכותבת היא בעלת משרד המתמחה בדיני משפחה.