כל ההבדל בין פייסבוק וטוויטר בהצהרה קצרה אחת

דו יו פיל לאקי, טראמפ? 

האם רשתות חברתיות יכולות לחסום את דונלד טראמפ? השאלה הזו הוצגה לטוויטר ולפייסבוק, והן נתנו שתי תשובות סותרות שמבהירות את ההבדל העמוק ביניהן.

הנשיא הנבחר של ארה"ב חובב תיאוריות קונספירציה, מפלרטט עם אנטישמיות ואנטישמים ומפיץ גזענות באופן כללי. ועכשיו הוא הולך לשחק בכמה צעצועים מסוכנים מאד, כמו נשק גרעיני וארסנל מדינת המעקב.

בטוויטר, שלאחרונה מחקה את החשבונות של כמה מהנאו-נאצים ("אלט רייט") היותר בולטים בקרב תומכיו של טראמפ, מסרו תשובה חד משמעית: אם הנשיא יפר את הכללים של החברה, הוא ייחסם או יימחק כמו כל אדם אחר. אף אחד לא יופתע אם בטוויטר, שקהילת הבית שלה היא הקהילה הליברלית, ישמחו מאד על ההזדמנות.

בפייסבוק אמרו את ההיפך. הם לא ימחקו את טראמפ ולא משנה מה הוא יכתוב. הוא יכול להסית לרצח עם תוך שהוא ממליץ לקוראיו לתפוס נשים באיבר המין שלהם – חלק מהדברים האלה קרו – והוא לא ייחסם. לפייסבוק יש ניסיון בנושא: חלק מהעובדים שלה פרצו בחצי מרד לאחרונה, אחרי שבדיונים פנימיים החברה סירבה לחסום את טראמפ, למרות שחלק מההצהרות שלו סותרות את "כללי הקהילה" שלה – וזו היתה החלטה של מארק צוקרברג עצמו.

רשמית, פייסבוק אומרת שהיא עשויה שלא למחוק פוסטים אסורים בשל "הבאה בחשבון של הקונטקסט" שלהם. במילים אחרות, אם אתה בריון צעקן מספיק, לא יקרה לך כלום. אם אתה אדם רגוע כמו ראש ממשלת נורווגיה שמחתה על מחיקת תמונה היסטורית, יחסמו לך את החשבון בלי לחשוב פעמיים.

עוד סיבה להרוג את פייסבוק, לפני שהיא תהרוג את מה שנשאר מהמשטרים הדמוקרטיים.

רוצים מלחמה? קיבלתם

דיווחנו לפני מספר ימים על כך שמנכ"ל רדיט, סטיב הופמן, הפר את כללי הקהילה שם כשערך כמה סטטוסים נגדו כך שייראו כאילו הם סטטוסים נגד הפורום של תומכי טראמפ. הופמן נאלץ להתנצל – אבל מיד לאחר מכן עבר למתקפה.

הטרולים של רדיט הצליחו להשניא את התפקיד על קודמתו של הופמן, אלן פאו, אבל הוא החליט לעשות להם סדרת חינוך. אתמול (ד') הוא הכריז שהאתר יתחיל לנקוט בפעולות נגד מאות "משתמשים רעילים".

האווירה ברדיט, אליבא דהופמן, איננה בריאה והוא מתכוון לבצע כמה טיפולי הקרנה. ההגבלות יחולו לא רק על משתמשים בודדים, אלא גם על קבוצות. הקבוצה שעלתה מיידית על הכוונה היא The_donald, האסופה של תומכי דונלד טראמפ שפעם אחר פעם סיבכה את האתר בצרות. בין השאר, הקבוצה ניהלה קמפיין שתיאר את מנהלי רדיט כנאציים, מה שהיה יכול להיות אירוני אלמלא היא היתה מלאה בנאצים בעצמה.

הבעיה של הופמן, כרגיל ברדיט, היא שלרדיט אין בעצם נכסים פרט למשתמשים שלה. הם מה שמביא את הצפיות והם מה שבו זמנית מרחיק את המפרסמים. הופמן צריך למצוא את שביל הזהב שבו הוא מרחיק מספיק משתמשים רעילים אבל עדיין שומר מספיק משתמשים מרוצים. רק ששביל זהב קיים בעיקר באגדות, וגם אם יש כזה, ספק אם פיל בחנות חרסינה כמו הופמן מסוגל בכלל לזהות אותו. נעדכן.

קינה לנוער אבוד

סוכנות הפשיעה הלאומית של בריטניה מדווחת שמספר הסחיטות באמצעות מצלמת רשת הוכפל בשנת 2016: עד כה, לדבריה, דווח על 864 מקרים כאלה לעומת 385 בכל שנת 2015 – אבל מספר המקרים המדווחים כנראה נמוך משמעותית ממספר המקרים שאכן מתרחשים. ארבעה בני אדם נטלו את נפשם כתוצאה מסחיטה כזו במהלך שנת 2016.

השיטה הולכת כך: צ'ט וידאו שבו הטורף משכנע את הקורבן, בדרך כלל נער או ילד, לבצע אקט מיני מול המצלמה. אחר כך הוא מודיע לקורבן שהוא תיעד את האקט, ושאם לא ישלם לו הסרטון המביך יופץ ברשת.

ואז מתחילות הבעיות. הראשונה, כמו בכל סחיטה, היא שאין שום אפשרות לדעת שהסוחט יעמוד במילתו גם אם תשלם. השנייה היא שמאחר והקורבנות הם לעתים קרובות קטינים, לא תמיד הם יכולים לשלם. ושלישית, כמובן, הלחץ הנפשי והחשש מוביל קורבנות מסוימים להרוג את עצמם כדי להפסיק את המתח והחשש.

יש לקוות שהרשויות ימצאו את העבריינים, יזרקו אותם לכלא רע במיוחד ויוודאו ששאר האסירים יודעים על מה הם יושבים. עד אז, השגיחו על הילדים שלכם.

קצרצרים

1. ב-20 בינואר יושבע דונלד טראמפ לתפקיד נשיא ארה"ב, אלא אם התפקיד יימאס עליו קודם. אחת הסיבות שהוא ככל הנראה ייסחב עד אז היא היכולת החריגה שמקבל הנשיא לשלוח מסרונים במצב חירום לכל האמריקאים. ספק אם איש עסקי השעשועים הזה יוותר על היכולת להפוך את כל האמריקאים לקהל שבוי ולהטריל את האומה כולה בזמן אמת. מה היכולת הזו של טראמפ תעשה לעיתונות, זה כבר עניין אחר.

2. הסנאט האמריקני סירב לדון בתיקון לסעיף 41 להליכי המשפט הפדרלי, וכתוצאה מכך סמכויות החיפוש של הרשויות הפדרליות הורחבו פראית. החל מהבוקר, שופט פדרלי יכול להוציא צו שמאפשר לסוכנות פדרלית להתקין דופקה על כל מחשב בעולם – לא משנה איפה יושב השופט ולא משנה אם הבולשת לא יודעת של מי המחשב. פעם נהוג היה לקרוא לזה אימפריאליזם משפטי, ואם משרד המשפטים האמריקאי חושב שהוא היחיד שיכול לשחק במשחק הזה, בקרוב יתברר לו שהוא טועה.

 

3. מבוכה ליורופול, סוכנות הבילוש הכלל אירופית: אחד מעובדיה חיבר דיסק חיצוני לרשת, אבל לא טרח לאבטח אותו. התוצאה היא שבחיפוש רשת לא מסובך במיוחד, רשת טלוויזיה הולנדית הצליחה לשים יד על 700 מסמכים חשאיים של יורופול, ביניהם מסמכים הקשורים למעקב אחרי טרוריסטים. ביורופול מיהרו להודות במה שקרה, אבל טענו שמדובר במידע מיושן, בן עשור, ושהחשיפה שלו לא שיבשה שום חקירה; אף על פי כן, אמרו שם, הם מיהרו לעדכן את המדינות הרלוונטיות.

אבל אל תדאגו, המאגר הביומטרי לא ידלוף. כמו שמאגר המידע של משרד הפנים לא דלף.

4. בלוטו הלאומי של בריטניה מודאגים למדי: האקרים פשטו על המחשבים שלהם. בלוטו מיהרו להסביר שהמחשבים שלהם דווקא בסדר ולא נפרצו, אבל 26 אלף משתמשים שלהם דווקא צריכים לדאוג, כי הפרטים שלהם דווקא כן נגנבו. בלוטו מיהרו להבהיר שעד כמה שידוע להם שום סכום כסף לא נגנב מהחשבונות הללו, אבל הוסיפו בייאוש מסוים שנרשמו תנועות חשודות בכ-50 מהחשבונות. אבל אל תדאגו, המאגר הביומטרי הלאומי לא ייפרץ. ואם ייפרץ, נוכל להתנחם בכך שלא נדע על כך במשך שנים, כמו בגניבה של מאגר המידע של משרד הפנים וכמו בפריצת הענק ליאהו.