אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
דנקנר נשלח לכלא עם מילה טובה צילום: אוראל כהן

פרשנות

דנקנר נשלח לכלא עם מילה טובה

השופט חאלד כבוב אמנם היה יכול להטיל על נוחי דנקנר עונש מאסר כבד יותר, בדומה לדרישת הפרקליטות, אך מכיוון שלא עשה זאת סביר להניח כי ערעורו הצפוי של דנקנר על חומרת העונש יידחה על ידי בית המשפט העליון

05.12.2016, 21:21 | משה גורלי

כרגיל, המאבק הוא על הנרטיב. גם התביעה וגם ההגנה היטיבו לדלות מגזר הדין של השופט חאלד כבוב את הסימנים לניצחונן. אבל, הפעם נראה שהסיפור הלך יותר לקראת ההגנה. 24 חודשי מאסר בפועל לנוחי דנקנר ו־12 חודשי מאסר בפועל לאיתי שטרום - הרבה פחות ממה שביקשה התביעה (3-5 שנים מאסר לדנקנר ו־2.5—4.5 שנים לשטרום). דנקנר ושטרום אמנם השתעשעו באשליה שהשופט יסתפק בעבודות שירות ולכן העונש אולי אכזב אותם, אבל סביר להניח שלא הפתיע. ניסוח הדברים בגזר הדין אפילו הפתיע לטובה. אם הכרעת הדין המרשיעה והמשחירה שניתנה ביולי השנה נטתה בבירור לכיוון התביעה, גזר הדין סיפק להגנה כמה נקודות אור, שמי יודע, אולי גם יסייעו לה בערעורים שתגיש.

קראו עוד בכלכליסט

השופט כבוב הפריד היום (ב') את התיק הפלילי מהשיח התקשורתי־ציבורי סביב דנקנר. השיח עטף את התיק בכתב אישום חברתי־כלכלי רחב ומחמיר הרבה יותר, שבו נוחי דנקנר אינו רק מריץ מניות, אלא גם האחראי הבולט לזיהום כל הסביבה העסקית בישראל. לכתב האישום הזה נתחבו מינופי העתק, עסקאות בעלי עניין, הפעלת דירקטורים ונושאי משרה כמריונטות תמורת משכורות מופרזות, שאיבת דיבידנדים מופקרת, הסתופפות בחצרות מקובלים שלא נותנים קבלות והוכנסו אליו סיפורי מעריב, ישראייר, קרדיט סוויס, הנדל”ן בווגאס ועוד ועוד. השופט כבוב הבהיר: אני מעניש את דנקנר רק על ההרצה, לא על קורות החיים.

נוחי דנקנר בהגיעו לבית המשפט, אתמול, צילום: אוראל כהן נוחי דנקנר בהגיעו לבית המשפט, אתמול | צילום: אוראל כהן נוחי דנקנר בהגיעו לבית המשפט, אתמול, צילום: אוראל כהן

1. בצד הנמוך של מתחם הענישה

 

לכן בגזר הדין של השופט כבוב הופיע גם דנקנר האחר. דנקנר של שמעון פרס, האלוף במיל’ דורון אלמוג, הרב גרוסמן ושאר עדי האופי ומליצי היושר. דנקנר התורם החברתי רב־החמלה והחסד, האיש שהיחלצותו החברתית לסיוע לפריפריה ולנזקקים אינה רק מופע ראווה ציני של יחסי ציבור, אלא התגייסות נדיבה ואמיתית שראויה לא רק להוקרה אלא גם להקלה. גם איתי שטרום הרשים את השופט כבוב עד כדי כך שהשווה את תרומתו לזו של דנקנר אף שמשאביו ויכולותיו צנועים בהרבה. לדנקנר היו חברות וקופות ציבוריות לתרום, אצל שטרום הכל יצא מכיסו הפרטי. ואכן, גם דנקנר וגם שטרום קיבלו בסופו של יום את עונשם על הצד הנמוך יותר במתחם הענישה שקבע השופט. התביעה נכשלה במשימתה לשבור את שיא הענישה בעבירות של תרמית בניירות ערך - 26 חודשי המאסר שנגזרו על ג’קי בן זקן בתיק מנופים. ובהזדמנות זו צריך להעיר על העונש שדרשה התביעה - המטרה איננה שבירת שיאים על ידי זריקת מספר גבוה, שחורג הן מדרישת ההחמרה ההדרגתית שקבע בית המשפט העליון והן מנסיבות המקרה הנקודתי. השופט כבוב הוכיח שאצלו, להבדיל מהשופט דוד רוזן, זה לא עובד והוא קיצר משמעותית את מתחם העונש שדרשה המדינה.

2. על הרתעה ונסיבות מקלות

 

תורת הענישה, למרות הניסיון לעצבה כהומוגנית ועקבית, היא מתעתעת במהותה. השופט כבוב מבטא את הדואליות המתנגשת כפי שנוסחה בפסיקת בית המשפט העליון: “נקבע כי יש מקום להחמיר בענישה גם מתוך שיקולים הרתעתיים וזאת כמובן מבלי לבטל את הערכים האחרים של תורת הענישה שמחייבים לשקול ענישה אינדיבידואלית התואמת את נסיבותיו האישיות של הנאשם”. השופט כבוב מאזן בפסק דינו את חומרת הפגיעה הכלכלית שבהרצת המניות לבין הנסיבות האישיות. הוא מדגיש את חשיבותה של ענישה משמעותית בעבירות צווארון לבן, ”שחרף אופייה הנקי של העבירה הרי היא מלוכלכת לא פחות מעבירות אחרות ולעתים קרובות נזקיה של זו עולים על נזקי עבירות רכוש מסורתיות”. עבירות צווארון לבן חמורות במיוחד בגלל הפגיעה הכפולה - הן בשוק בכללותו והן בכל אחד ואחד מהמשקיעים. אבל, מהצד השני, בדרכו לעונש, מציין השופט את סל המעשים הטובים של שני המורשעים, וגם את נסיבות האירוע שחלקן סביר להניח ישתחל ויועצם בנימוקי הערעור.

בצד החומרה, נשקלו מעמדם המרכזי של דנקנר וקונצרן אי. די. בי בכלכלה הישראלית וההיקפים הכספיים שהתגלמו בהרצה - "הצעה ומכירה לציבור של ניירות ערך בהיקף של 321 מיליון שקל שנגועים במרמה". ומהצד המקל, העובדה שלא נטוותה כאן תוכנית מרמתית מסודרת, שמדובר בהרצה קצרת טווח, ובנזק שעיקרו פגיעה באמון ציבור המשקיעים בשוק ההון. השופט לא רק חתך את המתחם שדרשה המדינה אלא בחר בצד הנמוך של המתחם אותו קבע. בחירה בצד הגבוה, מבטאת את גישת ההרתעה הכללית, בחירה בצד הנמוך היא לטובת הנאשמים. השופט כבוב בחר בצד הנמוך.

3. לקלוע לטעמו של העליון

האם עומדת בפנינו גרסה חדשה ומרוככת של השופט כבוב? ככלל נהנה כבוב ממוניטין של שופט מחמיר. שמו נישא ביראה בכל ישיבת דירקטוריון המתבקש לאשר החלטה גורלית ותוהה האם ההחלטה תעבור את "מבחן כבוב"? הוא זכור כשופט שרשם כמה מהתקדימים המחמירים ביותר בעבירות הכלכליות. בספטמבר 2012 הטיל לראשונה בתולדות המדינה עונש מאסר בפועל על עבירות מידע פנים כששלח את אפרים קדץ, לשעבר סמנכ"ל בחברת אלספק, ל־10 חודשי מאסר. בהמשך שלח את צבי רבין ל־30 חודשי מאסר על אותה העבירה. אבל מצד שני, השופט כבוב איננו למחמיר כשופט דוד רוזן ועד כה דייק יותר ממנו בטעמו של בית המשפט העליון. דוגמה לכך סיפקו שני תיקי ההרצה שקדמו לתיק של דנקנר.

בתיק מליסרון שלח השופט כבוב את גולן מדר לשנת מאסר שאושרה בעליון. השופט רוזן לעומת זאת שלח את ג’קי בן זקן, בתיק מנופים ל־36 חודשי מאסר. העליון הפחית את העונש ל־26 חודשים והדגיש את חשיבותה של ההדרגתיות המתחייבת בענישה. לשופט רוזן, כמו לתביעה, נטייה להשליך את החכה רחוק מדי. השופט כבוב מתון יותר. יתרה מזו, הוא לא ניצל את תיק דנקנר כדי להרים, ולו הדרגתית, את הרף שנקבע אצל בן זקן. קולות האכזבה נשמעו היום, מצד התביעה, וגם בתקשורת. גזר הדין לשיטת המבקרים אינו הולם את הכרעת הדין. מהשופט כבוב ציפו להוריד גיליוטינה חדה הרבה יותר.

4. הופרדו בעונשם

 

ניתן למנות שני הישגים נוספים להגנה. הראשון של סניגורו של דנקנר, עו"ד גיורא אדרת, ששכנע את השופט כבוב כי למרות ההרשעה בשלושה סעיפים (הרצה, אי דיווח והלבנת הון) מדובר במסכת אחת הראויה לפיכך למתחם ענישה אחד ולא למספר מתחמים שעלולים היו להניב ענישה מצטברת.

ההישג השני שייך לפרקליטותיו של שטרום, עוה"ד איריס ניב־סבאג ונווית נגב. הלקוח שלהן קיבל בדיוק מחצית מעונשו של דנקנר. וזאת, אף שהפער ביניהם בהכרעת הדין לא נראה כה גדול. הרחקה זו של שטרום מדנקנר מלמדת שבכל זאת מדובר בשתי ישויות עסקיות נפרדות שאמנם הצטלבו להרצה הפלילית, אבל הגיעו אליה ממקומות שונים, שהמשותף העיקרי הוא ששניהם נשאו בסיכון כבד, והשיתו על עצמם הפסדים כספיים ניכרים. לא מדובר כאן במתווה הקלאסי של הרצה שבה המריץ מפעיל זרוע מבצעת ארוכה שסרה למרותו. נדמה שגם הפרדה זו עומדת ביסוד הנראטיב המקל, שעשוי לקבל תרגום חיובי בעליון. אבל, בעניין זה צריך לזכור שהקשרים בין השניים - ההלוואה האישית של דנקנר לשטרום, הסטת המשקיעים־המחלצים לרכישת המניות משטרום וההמלצה הטלפונית של דנקנר לבנק הבינלאומי לאשר אשראי נוסף לשטרום יוצרים עננה נסיבתית מכבידה שעליה מושתת עיקר ההרשעה.

5. הבשורות לנאשמים

למרות שבמקרה הנוכחי, קשה לדבר על גזר דין מקל ההערכות הקודמות היו שלאחר הבנצ’מרק החדש (26 חודשים לבן זקן), הכרעת הדין הנוקבת וגם לנוכח המוניטין המחמיר של השופט כבוב, נקבל עונש שיבטא מסר הרתעתי חדש וגבוה יותר. לכן, הבשורה הטובה לנאשמים היא שהשופט כבוב לא הלך עד הסוף. מצד שני, הבשורה הרעה לנאשמים היא שאם הערעור על ההרשעה יידחה, קשה לראות את בית המשפט העליון מתערב בעונש.

השלב הבא: הערעור בעליון

דנקנר מחזק את צוות ההגנה

לקראת הערעור הצפוי בעליון מחזק דנקנר את צוות ההגנה שלו ויוסיף עליו שתי בכירות לשעבר בשירות המדינה: עו"ד אפרת ברזילי ממשרד גרוס, לשעבר ראש המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, ועו"ד מיכל רוזן־עוזר ממשרד חן־יערי־עוזר, לשעבר בכירה במחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה שהיתה התובעת בתיקי רשות המסים וישראל פרי.

מאז ניתנה הכרעת הדין, נושאים נוחי דנקנר ואיתי שטרום את פניהם לערעור בבית המשפט העליון. גזר הדין מספק פה ושם סיבות לאופטימיות, וכבר עכשיו ניתן לציין שתי נקודות היכולות לעמוד לזכותם בערעור - הנסיבתיות והמניע. השופט כבוב כותב בגזר הדין: "הכרעת הדין הושתתה ברובה על ראיות נסיבתיות... משקלן המצטבר של הראיות הנסיבתיות והממצאים על בסיסן מובילים למסקנה הגיונית אחת ויחידה של פליליות מעשי הנאשמים". טענת ההגנה המרכזית היא שהראיות הנסיבתיות מובילות ליותר ממסקנה הגיונית אחת, ולפיכך יש להעדיף את המסקנה המזכה על פני המרשיעה.

ניתוח המניעים של דנקנר ושטרום גם יכול לעמוד לזכותם בערעור. בעבירות ההרצה הקודמות המניע המרכזי הוא בצע כסף. כאן המניעים רכים יותר, ולפיכך עשויים להשפיע על היסוד הנפשי (פחות אצל דנקנר, יותר אצל שטרום). המניע של דנקנר הוא "רצונו, שאיפתו ומאווייו של הנאשם 1 להציל את שליטתו בחברת אי.די.בי". לגבי המניע של שטרום כותב השופט כבוב: “מצאתי קושי לאתר את התמריץ שהניע את נאשם 2 לפעול בנידון". מסתבר שהשופט כבוב לא סגור על המניע - תרמיתי או לגיטימי.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות