אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
לאמנית דניאל ונטורה נמאס שעולם העיצוב שואב השראה מעולמות נואשים צילום: נמרוד גליקמן

לאמנית דניאל ונטורה נמאס שעולם העיצוב שואב השראה מעולמות נואשים

ונטורה הפכה יצירות מפורסמות לאיורים שטוחים עם ציפורים שמנמנות כביקורת על ה"רי־מייק" בתערוכת היחיד הראשונה שלה

12.12.2016, 09:45 | רעות ברנע

למעצבת והאמנית דניאל ונטורה נמאס שעולם העיצוב והאילוסטרציה שואב את השראותיו מאותם עולמות נדושים ("כבר יצא לי לבקר בכמה תערוכות אמנות שנראו כמו הדפסה של דף מפינטרסט"). בתערוכת היחיד הראשונה שלה "Mocking Bird" שתיפתח בסוף השבוע היא מבקרת את התופעה, דווקא דרך שימוש ביצירות האיקוניות ביותר בתולדות האמנות — מקורות ההשראה הכי נפוצים.

ההפך הגמור מאמנות

 

ונטורה (31) יצרה סדרה של עבודות איור, שבבסיסן דימויים של ציפורים שמנמנות. "זה התחיל בפרויקט הגמר שלי בלימודי העיצוב שבו יצרתי סרט אנימציה שנקרא 'מה זאת אהבה' והשתמשתי בדימויי הציפורים לצד הקלטות של סבא וסבתא שלי", היא מספרת. "בתערוכה אני עושה בדיוק את הפעולה שאותה אני רואה שחוזרת על עצמה שוב ושוב: אני לוקחת יצירה קלאסית ומציירת אותה שוב בצורה שטוחה ופוסטרית, ההפך הגמור מיצירת אמנות. יש בכל יצירה כמה צבעים והדימוי האנושי בה הופך לדימוי של הציפורים השמנמנות. אם יש מקום, אני מוסיפה חתול".

בין השאר משמשות הציפורים השמנמנות של ונטורה כרקדניות ב"הריקוד" של מאטיס, כאישה שמחזיקה את דגל צרפת ב"חירות מובילה את העם" של דלה־קרואה וכ"חווה" של אלברכט דירר. הציפור עבורה היא מין דמות איקונית, אשה שמנמנה ללא פנים שלא ניתן לזהות באמת מי היא. "הרבה מאיתנו מרגישים מיאוס מה'רי־מייקים''" היא אומרת, "לכן אני מנסה לעשות בדיוק את זה".

ונטורה מחזיקה את האיור ל"זמרת עם כפפה" של דגה. מאחור: "הריקוד" של מאטיס, צילום: נמרוד גליקמן ונטורה מחזיקה את האיור ל"זמרת עם כפפה" של דגה. מאחור: "הריקוד" של מאטיס | צילום: נמרוד גליקמן ונטורה מחזיקה את האיור ל"זמרת עם כפפה" של דגה. מאחור: "הריקוד" של מאטיס, צילום: נמרוד גליקמן

את לועגת לתופעה?

 

"אני לא יודעת להגיד אם זה לועג, כי בעצם נוצר סוג של חגיגה בעבודות. נכון שזו חגיגה רדודה אבל היא צבעונית ושמחה. אבל כן, זה מתסכל אותי הרבה פעמים שיש קושי לייצר משהו חדש. אני רואה הרבה תערוכות שאין להם קונספט וחוסר התוכן הזה מבאס אותי. אני חושבת שחסרה היום אג'נדה. פעם אמנים היו מתלכדים כדי להגיד משהו בקטע פוליטי או חברתי, היום זה קורה הרבה פחות. אמנות חזותית היא כלי מתקשר, כלי שצריך להגיד באמצעותו משהו. וכשהוא לא אומר – הוא מפספס".

מציירת הטרדה מינית

 

ונטורה סיימה את לימודי העיצוב במכון הטכנולוגי בחולון ומאז היא עובדת כארט־דיירקטורית בסטודיו The Hive שיוצר תוכני קידום במדיות שונות ומתמקד בעיקר באנימציה. בשבוע האיור בספטמבר האחרון התאגדו כמה מעצבים מהסטודיו ובנו יחד את התערוכה "לא למאכל" שבה חברו לאמני קרמיקה ויחד הציגו עבודות סביב אוכל. את תערוכת היחיד הראשונה שלה תציג ונטורה במסגרת אירוע ההשקה של לייבל המוזיקה החדש, "אודרוב מיוזיק", של התקליטניות חן ינוביץ ונועה ברודצקי (שישי החל מ־13:00, הפסאז', אלנבי 94 תל אביב). "מתאים לי מאוד להציג את העבודות האלה במסגרת הפסטיבל, במסגרת של אירוע אורבני, לא ממסדי", אומרת ונטורה.

מלבד הסדרה שתציג ונטורה בתערוכה היא עובדת גם על סדרת איורים שעוסקת באחד הנושאים שנמצאים כל הזמן בכותרות — הטרדות מיניות. "זה התחיל במקרה אחד שזעזע אותי, ציירתי אותו והעליתי לפייסבוק כסוג של התקוממות אישית", היא מספרת. "ואז החלטתי שאני הולכת לצייר סיפורי הטרדות מיניות שונים שאני קוראת עליהם. הבעיה היא שיש המון. זו תופעה לא הגיונית במספרים שלה".

תגיות