צילום: איי פי
האלבום החדש של ניל יאנג: סימן שאתה זקן
ממרום ניסיונו מרשה לעצמו ניל יאנג להוציא אלבום חפוז וחצי אפוי. יחד עם זאת, יש בספונטניות הזאת משהו מרגש
"Peace Trail" (לב גרופ מדיה) הוא אסופה של שירים חדשים שנכתבו בחמש דקות והוקלטו בחמש דקות. בגדול, יש שתי סיבות שליאנג דחוף להוציא אלבום כל יומיים. קודם כל, זאת אתיקת העבודה המשוגעת שלו, שעליה הוא מתוודה ב־"Can't Stop Workin'", שהוא אחד השירים המרגשים באלבום, בעיקר כי מרענן לשמוע את יאנג מדבר על עצמו בינות לשירי המחאה. חוץ מזה, יש לו המון מה להגיד. אם אנשים אחרים מביעים את דעתם על על החדשות בבית קפה או בפוסט זועם, יאנג כותב עליהן שיר.
בספטמבר הוא הוציא קליפ לשיר הבלוזי "Indian Givers" מהאלבום החדש, כתמיכה במחאת האינדיאנים נגד צינור נפט החוצה את מרכז ארה"ב ופוגע באתרים הקדושים לאינדיאנים, כמו גם במים ובאדמה של תושבים רבים. ניכר שהשיר נכתב לא מזמן שכן הוא מאזכר מעצר של פעילים שאירע בסוף אוגוסט. ההשוואה ל"אוהיו" של קרוסבי סטילס נאש ויאנג — התגובה של ניל יאנג לטבח באוניברסיטת קנט סטייט ב־1970 — מתבקשת, אך לא הוגנת.
 | |||
| יאנג ועטיפת האלבום. החלטות לא ברורות וסאונדים משונים | צילום: איי פי | ||
יאנג כבר מבוגר, אין לו סבלנות ואין לו זמן לבזבז. זהו אלבום למעריצי ניל יאנג אדוקים ולא אלבום להתחיל ממנו את ההיכרות עם גיבור האמריקנה הענק. ליאנג כבר אין מה להוכיח. הוא מרשה לעצמו להוציא אלבום שחלק גדול משיריו נשמעים כמו סקיצות ורעיונות חצי אפויים ולכתוב שיר על רובוט שהוא הזמין באמזון — כולל קולות רובוטיים שלא נשמעו בעולמו מאז אלבומו "טראנס" מתחילת האייטיז. מצד אחד, אפשר להתעצבן ולומר שעם כל הכבוד יאנג היה צריך לעבוד על האלבום קצת יותר. מצד שני, אפשר למצוא בספונטניות וברוח האלתורית הזאת לא מעט קסם ורגעים מרגשים. שיר הנושא הפותח את האלבום, השיר הכי שלם שיש כאן, מרגש עד דמעות.
שורה תחתונה >> למעריצים אדוקים בלבד.
תגובה אחת לכתיבת תגובה