אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
“המיליונים מההייטק לא עוברים הלאה" צילום: עמית שעל

כנס הקרן לידידות

“המיליונים מההייטק לא עוברים הלאה"

הרב ד"ר יחיאל אקשטיין, העומד בראש הקרן לידידות, מהגופים הפילנתרופיים הגדולים בישראל, כועס ומתבייש: “יש המון עשירים שלא מכירים את המושג צדקה. המדינה בורחת מאחריותה”. התוצאה: קשישים וניצולי שואה שקצבאותיהם מספקות רק 40% מהצרכים הבסיסיים שלהם

12.12.2016, 12:13 | גיל קליאן

הרב יחיאל אקשטיין, נשיא ומייסד הקרן לידידות - כועס על מדינת ישראל. "מצב העוני בישראל הוא בושה", הוא אומר בראיון ל"כלכליסט". "אנחנו גאים וצריכים להיות גאים בזה שאנחנו אומת סטארטאפ, אבל בעוני ופערים חברתיים אנחנו בקו האחרון ב־OECD. זו בושה", אומר אקשטיין.

כנס הקרן לידידות יתקיים ביום ד' השבוע.  לפרטים והרשמה לחצו כאן

אקשטיין מנהל את אחד הגופים הפילנתרופיים הגדולים הפועלים בישראל, ועושה זאת בעיקר באמצעות כספים של נוצרים אוונגליסטים מארה"ב, שבאמצעות תרומות קטנות רבות מאפשרים לאקשטיין לתמוך בפרויקטים רבים ביניהם סיוע לניצולי שואה וקשישים בישראל. "אפילו במוסד לביטוח לאומי אומרים שהקצבאות שקיימות לקשישים ונכים שלא מסוגלים לעבוד, יכולות לספק רק 40% מהצרכים הבסיסיים שלהם. כל יום הם צריכים להחליט איך לחלק את הכסף, ואין להם מספיק כסף". אקשטיין ישתתף ביום רביעי הקרוב בכנס הקרן לידידות לצמצום העוני והפערים החברתיים בישראל. 

יחיאל אקשטיין , צילום: עמית שעל יחיאל אקשטיין | צילום: עמית שעל יחיאל אקשטיין , צילום: עמית שעל

מה אתה מצפה שהמדינה תעשה?

"היתה ועדת אלאלוף למלחמה בעוני שהוקמה ב־2013, שגיבשה תוכנית ל־10 שנים כיצד להתמודד עם המצב. אבל לא קיימו כמעט שום דבר מזה. הבעיה היא שלא מכריזים מלחמה בעוני. לא מכריזים שאנחנו בחברה הישראלית ובמדינה נדאג לחלשים בתוכנו - לקשישים, לנכים, לנזקקים".

אתה מתכוון לחזרה למודל מדינת הרווחה?

"אני לא אומר שהמדינה חייבת להשתנות למדינת רווחה. זו לא הדעה שלי. אני מתכוון שצריך לבנות רשת ביטחון לחלשים - לאלו שאין להם את היכולת. מי שיכול לעבוד לא צריך תמיכה. אבל מי שיש לו מוגבלות, מי שקשיש, מי שניצול שואה, תגיד להם ללכת לעבוד? אז צריכים לבנות רשת ביטחון. לא יתכן שבמדינת ישראל יש 60 אלף קשישים נזקקים ניצולי שואה, מתחת לקו העוני, שכל יום צריכים להחליט איך לחיות עם הקצבה הנמוכה שלהם. המדינה בורחת מאחריותה. אנחנו בתור המגזר השלישי, ואנחנו לא לבד - רוצים לעשות טוב אבל אין לנו את הכלים. כמו שיש עובדים סוציאליים נפלאים, אבל הם מטפלים ב־200-300 תיקים - ולא יכולים להתמודד עם זה. כמו מורים שצריכים ללמד 40 תלמידים בכיתה, ואין להם את הכלים להתמודד עם זה. הדברים קשים במיוחד בפריפריה".

המגזר השלישי פועל כבר עשרות שנים בכל העולם עם אג'נדה של מלחמה בעוני ובפערים חברתיים, אבל הפערים מתרחבים בכל מקום. האם זה אומר שהמגזר השלישי נכשל?

"בישראל אין למגזר השלישי כסף. כבר לא מקבלים מימון מארה"ב ומיהודים בעולם. גם לא מקבלים מהממשלה. הפערים גדלים בכל העולם - אבל אנחנו בתחתית הרשימה של ה־OECD. אז לפחות שנהיה באמצע. אין טפטוף של ההון מהעשירים בישראל. יש המון עשירים בארץ שלא למדו את המושג שאנחנו בגולה מכירים - צדקה. או אחריות תאגידית. יש אנשים טובים בישראל, יש אנשים שתורמים, אבל יש המון ישראלים שמקבלים מאות מיליונים של דולרים, אפילו מיליארדים, מהסטארטאפ שלהם - וזה לא עובר הלאה".

איך המדינה יכולה לשנות את המצב?

"בארה"ב, שהיא לא מדינת רווחה, יש Food stamps, שמאפשרים להשיג אוכל למי שאין. הסכמנו לבנות עם המדינה פרויקט לאומי לביטחון תזונתי, הצענו לתרום 30 מיליון דולר, אבל אחרי שנתיים ש שהפרויקט לא יצא לאור החלטנו לפרוש, ובנינו את זה בעצמנו. אז היום אנחנו תורמים 29 מיליון דולר לביטחון תזונתי לקשישים. קראתי שנפתלי בנט, שהוא גם השר לתפוצות יחד עם משרד החינוך, תורמים 37 מיליון דולר לחינוך יהודי. לבריאות, אבל צריך לעשות את זה רק אחרי שדואגים שלנזקקים יהיה אוכל. רק אחרי שדואגים לקשישים וניצולי שואה. בסוף זה תמיד עניין של סדר עדיפויות".

איך מייצרים פרויקטים שלא יתמודדו רק עם מצוקה של אנשים שלא יכולים לעזור לעצמם, אלא גם ינסו לשבור את מעגל העוני?

"התחלנו כמה פרויקטים שעיקרם לא רק להביא דג לנזקק - אלא גם להביא חכה. אבל הפרויקטים האלה של הכשרה מקצועית טובים בשביל צעירים. בשביל אלה שרוצים ויכולים לעבוד, שיש להם את הנכונות אבל אין להם את הידע. אבל זה לטווח ארוך ומדינת ישראל כמעט לא חושבת לטווח ארוך. צריך הרבה פרויקטים כאלה כדי להוציא את האנשים ממעגל העוני. הבעיה איתם שהם מאוד יקרים. ובינתיים אנחנו צריכים לדאוג שיהיו לקשיש בגיל 85 תנאי מחיה בסיסיים. הקצבאות לא השתנו כבר 10 שנים - ועלות המחיה זינקה. כך זה לא יכול להמשיך".

אחד המגזרים שמטה את נתוני העוני בישראל כלפי מטה הוא המגזר החרדי, שניתן לומר עליו שבמידה רבה בחר להיות עני. איך ניתן לטפל באוכלוסיה שלא מעוניינת להיחלץ מעוני?

"יש המון ארגונים שמנסים לשנות את המצב אצל החרדים וגם אצל המיעוטים ואנחנו משתתפים בפרויקטים האלה. בשנים אחרונות יש שינוי. מסייעת גם הדעה של הרבנים ואחרים בעולם החרדי שאומרים עכשיו למי שלא לומד שיילך לצבא או לעבודה. וזה כבר שינוי. בארה"ב, יש המון חרדים עשירים מאוד. כשהם באים לארץ הם לובשים כובע שחור אבל לנים במלון מפואר. זה מקובל בארצות הברית שחרדים יכולים להיות עשירים. ומי שלומד - שילמד".

תגיות

20 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

17.
מה שאתה לא אומר , מר אקשטיין
"אני לא אומר שהמדינה חייבת להשתנות למדינת רווחה" , זה בדיוק העניין מר אקשטיין , מדינתנו רוויה בעוני ושחיתות . הגיע הזמן שנסתכל לעצמנו בלבן שבעיניים ונודה שמי שחרת על דגלו את חיסולה של מדינת הרווחה לטובת ביסוס שלטונו ,שלא תרם לעמנו בכלום צריך לתת את הדין. זה נכון לפנות לעזרת המגזר העסקי שיש לו ולא תורם מספיק , אך ראש הנחש הינו השלטון.
רוני  |  12.12.16
16.
הגיון עקום
המיליונרים של ההיי טק אינם תחליף לניהול המדינה. על ממשלה נבחרת מוטלת החובה הבסיסית למיגור העוני, לדאגה שכל ילד יקבל אותה הזדמנות לבנות חיים עתידים טובים. מדינה של שנור, שלרוב אין שקיפות מבוקרת ליעדי הכספים שנאספים. המדינה צריכה לגבות מהמיליארדרים מיסים שיספיקו לכל צרכי האוכלוסיה [לא רק לשוחד], ולא לתת הטבות מפליגות. הכספים צריכים להאסף ע''י קופה ציבורית מבוקרת, קרי האוצר, על פי חוק שוויוני.
דה לה טורדה  |  12.12.16
לכל התגובות