צילום: יח"צ
הראשון לזהות: מפיק המוסיקה סטיב גרינברג בראיון על היפ הופ ציוני
גרינברג, שאחראי להצלחה של האחים הנסון בניינטיז, מספר לרגל הגעתו לארץ על היכולת שלו לזהות להיטים, על ההשקעה בסטארט־אפים כחול־לבן ועל הפרויקט שהפיק ל־A-WA ופיטבול: "אני אוהב את הסאונד המזרחי"
"אני אוהב את הכיוון שהמוזיקה הישראלית הולכת אליו. אני אוהב את הסאונד המזרחי שחדר לפופ הישראלי ואת השילוב של הביטים בתוכו, ואני אוהב היפ הופ ישראלי", מספר סטיב גרינברג, מפיק מוזיקלי וביג־שוט ראשון במעלה בתעשיית המוזיקה האמריקאית.
לגרינברג רזומה מפואר: הוא כבר כיהן כנשיא חברת קולומביה, ראש מחלקת פיתוח האמנים של וורנר, ראש לייבל הדאנס של אטלנטיק וסגן הנשיא של תקליטי מרקורי. הוא האיש שגילה את כוכבת הסול הבריטית ג'וס סטון ואת להקת האחים הנסון, וב־2001 אף זכה בגראמי על הפקת "Who Let the Dogs Out" של Baha Men. בשנים האחרונות גרינברג מחזיק בלייבל העצמאי S-Curve Records, שבו הקליטו אמנים כדוראן דוראן וטום ג'ונס, ושפועל כיום תחת קורת הגג של חברת BMG.
ב־15 בדצמבר הוא יגיע לישראל לכנס טכנוארט שיתקיים במוזיאון תל אביב - והוא אחד האורחים המעניינים ביותר שם.
כפי שאפשר לנחש, גרינברג הוא יהודי חם. אבל לא רק זה - יש לו עבר ישראלי מפואר! לפני שהפך לשם מוביל בתעשיית המוזיקה האמריקאית, הוא גר כמה שנים בארץ. הוא הגיע לפה כדי להיות שדרן־פיראט בקול השלום, וב־1981 עשה עלייה. לאחר מכן החל לעבוד ככתב החדשות באנגלית של רשת א', והשלים הכנסה כדי.ג'יי במועדוני תל אביב המובילים של התקופה, כמו הפינגווין וקולנוע דן.
המשבר הכלכלי ב־1983 סימן את סוף הקריירה של גרינברג בישראל. בתוך כמה חודשים הוא חזר לאמריקה ונרשם לתואר שני בתקשורת המונים בסטנפורד.
בהמשך נכנס לתעשיית המוזיקה בארה"ב והיתר הוא היסטוריה מלאת להיטים. אבל הוא לא שוכח את ישראל ואת המוזיקה הישראלית. אחת ההחתמות החמות שלו בתקופה האחרונה היא A-WA - שלוש אחיות מהיישוב הקהילתי שחרות שבערבה, שמשלבות מוזיקה תימנית מסורתית עם ביטים אלקטרוניים.
"לפני כמה ימים יצא הרמיקס שעשינו ל'חביב גלבי' של A-WA עם הראפר האמריקאי פיטבול", מספר לי גרינברג לקראת בואו לארץ. "הרמיקס נעשה בארה"ב על ידי אנשיו של פיטבול, והוא עושה עליו ראפ. הם גם יעשו קליפ יחד, וזה יהיה להיט גדול".
איך גילית את A-WA?
"טוני פיין שולח לי בכל שבוע את מצעד הפזמונים של רשת ג', ושבוע אחד 'חביב גלבי' הגיע למקום ה־19 והתאהבתי בזה. אהבתי את ההרמוניות שלהן, והמפיק שלהן תומר יוסף מוכשר מאוד. הוא סומפל רבות בארה"ב בשנים האחרונות ומבין מוזיקה אמריקאית עכשווית. השילוב בין השירים, הקול של הבנות וההפקה שלו פשוט עובד. אז החתמתי אותן, ובקיץ שעבר הוצאנו את התקליט שלהן וקיבלנו תגובות מעולות בעיתונות המוזיקה הרצינית".
"אני אוהב לעבוד עם אמנים ישראלים שאני מזהה בהם פוטנציאל", הוא מספר. "עבדתי קצת עם דוד ד'אור ועם שירי מימון. אני מעריץ גדול של דיוויד ברוזה, והוא הציע לי רעיון לפרויקט שינגנו בו מוזיקאים ישראלים ופלסטינים יחד. ישבנו במשך שמונה ימים באולפן בשכונת שייח ג'ראח במזרח ירושלים. סטיב ארל הפיק את זה כאן. התוצאה היא 'East Jerusalem / West Jerusalem' שיצא לפני שנתיים, וזו היתה חוויה יפה ומרגשת".
איך אתה מזהה ששיר יהיה להיט?
"שילוב של תחושת בטן והבנה לאן נושבת הרוח. אם אני שומע שיר שהוא גם ייחודי, גם עדכני וגם אני חושב שכולם יאהבו אותו, הוא יהיה להיט".
אתה גם טועה לפעמים?
"ברור, אבל אני טועה פחות מהחברות הגדולות. הן מוציאות המון שירים; הרוב נכשלים, אך אלה שמצליחים מכסים את ההפסדים. המודל שלנו שונה. אנחנו מוציאים מעט שירים ומתמקדים מאוד בכל אחד. כשאמן של חברה גדולה לא מצליח היא נוטשת אותו וממשיכה הלאה. אני משקיע באמן המון זמן ונשאר איתו עד שהוא מצליח".
אחד הדברים ש־S-Curve Records עושה הוא לטפח סטארט־אפים ישראליים שקשורים למוזיקה, כך שחיבורו לחממה הטכנולוגית טכנוארט, העוסקת בפיתוח טכנולוגיות לעולם האמנות, ברור וטבעי. "אנחנו מוצאים סטארט־אפ שאנחנו אוהבים ונותנים לו להשתמש באמנים שלנו כניסוי", מסביר גרינברג. "אם הניסוי עובד, אנחנו אומרים לכל מי שאנחנו מכירים בתעשייה שיש כאן מוצר טוב. אנחנו עוזרים לסטארט־אפ ליצור קשרים ונכנסים כשותפים. כרגע החברה מעורבת בשישה סטארט־אפים של ישראלים או ישראלים לשעבר.
"החיבור לחברות הישראליות התחיל עם אינטרלוד של יוני בלוך, שמפתחת טכנולוגיות וידיאו אינטראקטיבי. פגשתי את בלוך ב־2010 והוא הראה לי את הווידיאו שהוא המציא. אמרתי לו: אני מת על הרעיון, בוא נעבוד יחד. עשינו עם אינטרלוד קליפ לאנדי גראמר, והוא זכה בתואר הקליפ החדשני ביותר בפרסי MTV. עזרנו לאינטרלוד לצמוח".
מה השינוי הטכנולוגי הגדול ביותר בתעשיית המוזיקה לאחרונה?
"הסטרימינג. לאורך ההיסטוריה מוזיקה הפכה רווחית ברגע הקניה: קנית תקליט ואז שילמת. זה בכלל לא משנה כמה פעמים שמעת אותו. בסטרימינג זה לא עובד ככה. בסטרימינג חשוב שאנשים ירצו לשמוע שיר שוב ושוב. וזה השינוי הגדול. בשיטה החדשה מוזיקה נישתית מקבלת הצדקה פיננסית כי אם מעט אנשים שומעים שיר המון פעמים, זה יכול להיות רווחי יותר מאשר אם המון אנשים שומעים שיר פעם אחת. עומק ההערצה חשוב יותר מלהיט גדול".
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה