"המתמחה": גרסת עמק הסיליקון

בלי לומר מילה 

מחר (ד') צפויים שורה של בכירים מעמק הסיליקון – לארי פייג', טים קוק, שריל סנדברג, ג'ף בזוס ואחרים – להתייצב בהכנעה לפגישה עם דונלד טראמפ במגדל טראמפ בניו יורק. הפגישה אורגנה על ידי מקורבו של טראמפ, פיטר ת'יל, ועל פי דברים שנאמרו שלא לציטוט או לייחוס, רוב המוזמנים היו מעדיפים שלא להגיע. אבל הם יגיעו.

הם יגיעו למרות שהם מאמינים שטראמפ מהווה אסון לארצם. הם יגיעו, רשמית, כי לא אומרים לא להזמנה של הנשיא הנבחר. בפועל, הם יגיעו כי הם יודעים שממשל טראמפ יכול להתנקם בחברות שלהם.

והם מפחדים. טראמפ תקף אישית במהלך הקמפיין את מנכ"ל אמזון, ג'ף בזוס; בשלב מסוים הוא האשים את גוגל בקנוניה נגדו; הוא הבטיח לאלץ את אפל לייצר את מוצריה בארה"ב; את שריל סנדברג הוא תקף עוד ב-2013.

ההנחה היא שהמפגש יהיה אמבוש ושטראמפ ישפיל את אורחיו. זה מה שעשה לפני כמה שבועות, במפגש עם בכירי התקשורת. הקמפיין, ואפילו יותר מכך השבועות האחרונים, הוכיחו שטראמפ סוגר חשבונות עם כמה ממתנגדיו ועכשיו יש לו את היכולת לזמן אנשים שהיו חזקים משמעותית ממנו לפני מספר חודשים – ולנסות לגרום להם לסור למרותו.

מקור מקורב לטראמפ אמר לפורבס שהמטרה של הפגישה היא "הפגנת דומיננטיות" של טראמפ מול עמק הסיליקון. והמנכ"לים עדיין שותקים. יש לקוות שאחרי הפגישה הם יפתחו את הפה, במיוחד אלה מהם שלא יודעים לסתום אותו גם כך. בינתיים, הם לא בדיוק מוסיפים לעצמם כבוד.

המידע שלכם חשוף לעובדי אובר

לפני שנתיים פרצה שערוריה, כאשר התברר שלאובר יש מה שמכונה god mode, שבמסגרתה עובדים יכולים לעקוב אחרי נוסעים. ההמולה היתה רבה ואובר הבטיחה שהיא תשים לכך קץ.

שנתיים לאחר מכן, עובדים לשעבר תובעים את אובר ולטענתם, ה"גוד מוד" עדיין שם – והוא זמין לאלפי עובדים של אובר. הם עוקבים אחרי פוליטיקאים וסלבריטאים להנאתם. עכשיו כשאובר יכולה לעקוב אחרי הנוסעים שלה גם אחרי הנסיעה, זה בכלל כיף.

שורה של עובדי אבטחת מידע שפוטרו על ידי אובר תובעים את החברה. לפחות אחד מהם טוען שהוא פוטר משום שהתנגד לשורה של פעולות לא אתיות ולא חוקיות מצד אובר – לא רק הקיום של ה"גוד מוד" והיכולת של עובדים רבים להשתמש בה, אלא גם המנהג הנלוז של אובר להשמיד מידע שהיא חייבת לשמור מבחינה חוקית, כמו גם המנהג שלה להצפין מרחוק דיסקים קשיחים בזמן פשיטות של המשטרה על משרדיה. פשיטות כאלה הפכו לחוויה נפוצה באובר, על כל פנים במשרדיה מחוץ לארה"ב, בשל העובדה שהיא מפרה עקבית את החוק.

השנה שמארק צוקרברג היה מעדיף לשכוח

2016, על כך יש הסכמה כללית, היא שנה מחורבנת אפילו בסטנדרטים של ראשית המאה ה-21. אמנים ויוצרים רבים מתו במהלכה, חאלב נושמת את נשמותיה האחרונות כמה שעות מכאן, והצד החיובי הוא שבמהלכה הבינו הרבה מאד בני אדם שפייסבוק היא אויב הציבור.

יש לציין שפייסבוק תמיד היתה אויב הציבור. היא מתקיימת מלכתחילה על חיסול הפרטיות של המשתמש ועל מכירת המידע שלו. לאורך השנים, היא היוותה כלי לסתימת פיות פוליטית לא פחות משהיתה כלי להפצת מידע. הסיבה לכך פשוטה: כדי להגן על זכות הדיבור שלך מול אספסוף זועם, לפייסבוק צריך להיות אכפת ממך ומחופש הדיבור שלך. כל מה שמעניין אותה הוא שתכניס לה כסף. בהתאם, היא מקדמת בידור על חשבון מידע.

רק שב-2016 הכל הגיע לנקודת רתיחה. שורה של מקרי צנזורה בולטים – המקרה של ראש ממשלת נורבגיה בלט מכולם – הבהירו לאנשים שפייסבוק היא לא "חברת הייטק", היא חברת התוכן הגדולה בעולם, ושהיא מתעקשת לא להכיל על עצמה כללים אתיים מקובלים. ואחר כך באה כל הסופה של פרשת החדשות המפוברקות, עם ההכחשה של החברה שיש דבר כזה, והבהירו לכולם שפייסבוק לא בדיוק תורמת לשימור המשטר הדמוקרטי.

יש לקוות שאחרי שנת ההתעוררות, תבוא שנת המסקנות – ושבסוף 2017 כתבי טכנולוגיה יכתבו, בהגזמה המקובלת, ש"פייסבוק מתה".

קצרצרים

1. לגוגל יש כאב ראש חדש: בדיקה מעלה שתוצאות החיפוש על המחרוזת "האם השואה התרחשה" מובילות קודם כל לאתר הניאו-נאצי סטורמפרונט, ששולה תירוצים מהיקב והגורן כדי להסביר מדוע היא לא. גוגל הודיעה בתגובה שהיא מצטערת על קיומם של אתרי שנאה, אבל היא לא נוהגת לשנות את האלגוריתם שלה אלא במקרים חריגים. מה שמעלה את השאלה הפילוסופית המעיקה: האם יש "דעה מזויפת" יותר מהטענה שאחד ממקרי הרצח ההמוניים היותר מתועדים בהיסטוריה לא התרחש – והאם אנחנו עדיין בטוחים, כפי שנהוג היה לומר עד לא מזמן, שאם לאנשים תהיה גישה לעובדות, האמת תנצח? הבעיה לא חדשה. סרגיי ברין – אירונית, תוכלו לראות אותו מתעמת עם פוליטיקאי שהעובדות אף פעם לא הפריעו לו – התייחס אליה כבר ב-2004. הוא הכריע אז שמחיקת תוצאות היא "התנהגות טכנולוגית רעה." אבל מה קורה כשאדם בור, במקרה הטוב, נתקל קודם כל במאמר של סטורמפרונט?

 

2. אלון מאסק נאלץ לסגור תביעה מחוץ לבית המשפט בנורבגיה. התביעה התייחסה לרכבי טסלה, וטענה שהפרסומות של מאסק ייחסו לכלי הרכב יותר כוח סוס משהיה להם בפועל. על פי פרסומים שטרם אושרו, טסלה תשלם לכל רוכש כ-7,000 דולרים, כמחצית ממה שדרשו, כדי להימנע מהאפשרות שבית משפט יצטרך להכריע בשאלה האם מאסק הונה את הלקוחות שלו. ממשלת נורבגיה מעניקה הטבות מס לרוכשי מכוניות חשמליות, וכנראה לא לקחה בחשבון מקרים כאלה.

3. טוויטר החזירה לפעולה את החשבון של המנהיג הניאו נאצי – הוא מעדיף את הכינוי שטבע, "אלט רייט" – רוברט ספנסר. אתם עשויים לזכור את ספנסר מהסרטון שבו הוא הוביל את תומכיו בקריאות "הייל טראמפ" במועל יד אחרי הבחירות. לדברי טוויטר, היא אמנם מחקה את החשבון של ספנסר לפני כחודשיים – ספנסר קרא לכך "ליל הסכינים הארוכות" – אבל זה היה בגלל שהוא השתמש במספר חשבונות. כעת הוא בחר בחשבון אחד וזה הופעל מחדש. תשמור האלה ותציל.

4. בקדילק החליטו לערוך פרסומת חדשה, ומישהו בחברה החליט שזה הזמן הנכון להתחנף לציבור העולה החדש, ופרסם קול קורא להופעה של מישהו מאנשי ה"אלט רייט (ניאו נאצי)" – כך במקור. הפרסום עורר זעם ומחאה ברשת, ותוך זמן קצר קדילק התנצלה והודיעה שהיא פיטרה את העובד הרלבנטי.

5. צ'לסי מאנינג, לשעבר ברדלי מאנינג, עדיין יושבת בכלא של הצבא האמריקאי בגלל הדלפה של מיליוני מסמכים לוויקיליקס, חלקם מביכים למדי. עצומה מקוונת באתר העצומות הממשלתי דורשת להעניק למאנינג חנינה, והיא צברה את מספר החתימות הנדרש כדי לאלץ את הבית הלבן להגיב רשמית לדרישה. מאנינג נידונה ל-35 שנות מאסר והיא מוחזקת בתנאים קשים. לשם השוואה, סקוטר ליבי – יועץ לסגן הנשיא צ'ייני – שהדליף את זהותה של סוכנת ה-CIA ואלרי פליים לא ישב יום אחד בכלא, כי קיבל חנינה נשיאותית.