צילום: Guillaume Lutz
המנהל האמנותי של פסטיבל קאן מספר איך זה לצפות ב-1,500 סרטים בשנה
אדוארד וויינטרופ, המנהל האמנותי שמכריע אילו סרטים יוקרנו בפסטיבל קאן, מספר על האחריות, ההחמצות ואיך זה לצפות ב־1,500 סרטים בשנה. השבוע הוא מביא לישראל ממיטב סרטי קאן בשיתוף פעולה שנוצר מאהבתו לקולנוע פה: "זו מדינה עם בעיות גדולות והמון סיפורים"
אין בעולם יוצר קולנוע שלא רוצה שאדוארד וויינטרופ יצפה בסרט שלו. ככה זה כשאתה המנהל האמנותי של מסגרת "שבועיים של במאים" בפסטיבל קאן היוקרתי. "אני צופה בכ־1,500 סרטים בכל שנה, קצרים וארוכים, והצוות שלי ואני בוחרים 15–20 מהם למסגרת שלנו", מספר וויינטרופ ל"כלכליסט". "אנחנו מקדישים את כל הזמן שלנו לצפייה אינטנסיבית, שבעה ימים בשבוע".
מסגרת "שבועיים של במאים" נוסדה בשנת 1969 ומאז פועלת במקביל למסגרת הרשמית של פסטיבל קאן. וויינטרופ (63), שהתחיל כמבקר קולנוע, קיבל את תפקיד המנהל האמנותי שלה ב־2012 ומגדיר אותה כ"מסגרת לסרטים שונים ומפתיעים, אבל כאלה שגם הקהל הרחב יכול להעריך. שלא כמו בתחרות הרשמית של קאן, אצלנו הסרט נפגש עם הקהל ולא רק עם מבקרים ואנשי תעשייה. המפיקים והמפיצים אוהבים את ההקרנות האלה, כי הם יכולים להרגיש איך הקהל האמיתי מגיב".
השבוע תגיע "שבועיים של במאים" לישראל במסגרת שיתוף פעולה של מכללת ספיר ופסטיבל קולנוע דרום, שבו יוקרנו זו השנה השנייה סרטים שבלטו בקאן ב־2016, ובהם "חיי כקישוא" שמייצג את שוויץ בפרס האוסקר, "חייה של תרז" ומקבץ סרטים קצרים מדרום אפריקה.
המסגרת של וויינטרופ כבר גילתה לעולם כמה סרטים שהפכו ללהיטים גדולים, כמו "וויפלאש" של דימיין שזאל ("לה לה לנד") שזכה בשלושה פרסי אוסקר. היא גם נתנה הזדמנות לסרטים ישראליים. "'גט: המשפט של ויויאן אמסלם' היה אחת התגליות הגדולות שלנו, זו יצירת מופת", נזכר וויינטרופ. "באותה השנה הקרנו גם את 'את לי לילה' של אסף קורמן, שהיתה הפתעה גדולה. כשראיתי את הטריילר שלו הייתי סקפטי והנחתי שזה לא בשבילנו, אבל בצפייה התגלה שיש כאן סיפור מצוין ודמויות חזקות. הוא עורר בנו המון רגשות, ועוד בסרט ביכורים. זה מסוג הסרטים שבזכותם אנחנו אוהבים קולנוע - חושבים שלוקחים אותנו לכיוון מסוים, ואז מפתיעים אותנו במשהו אחר לחלוטין". מלבד "גט" ו"את לי לילה" וויינטרופ הביא לקאן בזמן כהונתו סרטים ישראליים כמו "הקונגרס" של ארי פולמן ו"מעל הגבעה" של רפאל נדג'ארי.
הוא מאמין בקולנוע הישראלי, ואף הגיע לפני כמה שנים לביקור כאן בחסות קרנות הקולנוע והמכון הצרפתי כדי להיחשף ליבול מקומי חדש שאולי יקבל מקום תחת השמש בריביירה הצרפתית. הוא גם שימש בעבר כשופט בפסטיבל ירושלים.
"ישראל היא מדינה מוזרה שמתמודדת עם בעיות גדולות, ולכן יש בה המון סיפורים. אמנם זו לא ערובה לקולנוע טוב, אבל בתי הספר וקרנות הקולנוע עזרו ליצור שינוי גדול בקולנוע הישראלי ב־20 השנים האחרונות. החוזק והייחוד שלו בוקעים מתוך המצב של המדינה. 'גט', לדוגמה, אין בו פלסטינים או צבא, אבל הוא סרט פוליטי חד־משמעית, שלא יכול היה להיעשות בשום מקום אחר".
"הסרט היחיד שאסרב לו הוא כזה שאני לא אוהב"
על פי וויינטרופ, המדד היחיד שעל פיו סרט מתקבל לתחרות הוא איכות. "אין ז'אנר שאנחנו לא אוהבים - מחזות זמר, סרטים דוקומנטריים, דרמות, קומדיות, הכל. הסרט היחיד שנסרב לו הוא כזה שאנחנו לא אוהבים. ישנם בוודאי שיקולים של גיוון, אנחנו מנסים לייצר תוכנייה שיש בה דברים שונים, של יוצרים ויוצרות מתחומים שונים, אבל זה לא מה שמכריע. מלבד זאת, ישנם סרטים שלוקח להם זמן להיפתח, שמתחילים מקרטע אבל אז מתגלים כיצירות נפלאות, ולפעמים זה מאוחר מדי, כי הזמן שלי מוגבל ואני לא מצליח לצפות בכל עד הסוף".
"החלק הכי קשה הוא להגיד 'לא' ליוצר"
"האחריות שאני נושא בה גדולה מאוד", הוא מספר, "אבל הלחץ הזה מתגמד לעומת ההנאה שלי מהצפייה. הלוואי שהיו לי עוד כמה שעות ביום לראות סרטים, ובטח יותר מקום בתוכנייה. אין ספק שהחלק הכי קשה בעבודה שלי הוא לבשר 'לא' ליוצרים".
שלוחת "שבועיים של במאים" בארץ נפתחת השנה במותחן ההודי "פסיכו ראמן 2.0". "קשה מאוד למצוא סרטים הודיים לפסטיבל", מסביר וויינטרופ, "לא משום שהם לא טובים. הודו פשוט מדינה ענקית שיש בה המון צופים, והתעשייה שם כל כך מצליחה בתוך הגבולות שלה שאין לה צורך לחזר אחרי פסטיבלים ומדינות אחרות בעולם".
אנחנו עומדים לראות שינוי בעולם הפסטיבלים בעידן הסטרימינג והצפייה הביתית?
"זו שאלה טובה. נטפליקס ושרתי האינטרנט הם איום גדול מאוד על הפסטיבלים. עדיין לא ברורות ההשלכות, כי המהפכה הזאת רק התחילה והיא בטח תהיה משמעותית יותר בשנים שיבואו. אבל אני מאמין גדול שפסטיבלי הקולנוע מספקים משהו ששום פורמט אחר לא יכול להציע: הם מפגישים אנשים ומחברים ביניהם. זה היתרון הגדול שלהם. זה לא רק מפגש בין הסרטים לקהל, אלא גם בין הקהל ליוצרים. התפקיד שלנו הוא לייצר קהילה.
"במהלך השנים בתי הקולנוע היו המקום שבו אנשים שונים נפגשו כדי לחוות יחד משהו גדול מהחיים, וזה משהו שאנחנו כמנהלי פסטיבלים חייבים לשמר. בסופו של דבר לא משנה כמה גדול או קטן המסך, הדבר החשוב ביותר הוא התגובות של האנשים מסביב. זה מה שהופך את הקולנוע לנפלא כל כך".
2 תגובות לכתיבת תגובה