הכובענית תמי בר לב מספרת איך התגלגלה למקצוע

"ברור שזה מקצוע מעורר שדים סקפטיים", אומרת תמי בר לב על מקצועה ככובענית, כלומר מעצבת כובעים. אפשר להבין את הסקפטיים, הרי כשחושבים על כובעים מעוצבים, מיד עולה בראש תמונה של איזו דוקסית מיורק עם כובע מגוחך ועטור נוצות של פיליפ טרייסי. אבל ביקור בסטודיו של בר לב (34) משנה את התפיסה ולאחריו ירגיש לכם מעט מוזר לצאת לרחוב בלי איזה פרודוקט על הראש.

"למדתי אופנה בשנקר ומצאתי את עצמי חושבת על התלבושות מלמעלה. קודם היה לי חזון לפריט לראש ורק אחר כך נבנה האאוטפיט השלם", היא מספרת. "זה היה כל כך טבעי שהייתי בטוחה שככה כולם מעצבים בגדים". לקראת סיום הלימודים הבינה ההתמקדות שלה צריכה להיות בראש. "אחרי הלימודים אלתרתי המון, ובדיעבד הבנתי שהמצאתי טכניקות שיפצו על החוסר באמצעים". היא התגלגלה לעבודות סטיילינג שונות ותמיד הוסיפה אליהן את הטאץ' שלה, הכובע. "רצו שאעשה סטיילינג לסדרה בהשתתפות נלי תגר, וההתניה שלי היתה שימוש בכובעים. לאט לאט התחילו לדבר עליי והגיעו פרוייטים. השיא היה ב־2012 כשמצאתי את עצמי ברשימת 100 המשפיעים בעולם האופנה של 'את'".

מיד אחר כך נסעה ללמוד בלונדון, הַמֶּכָּה של הכובעים המעוצבים. אחר כך חזרה לפה והקימה את המותג שנושא את שמה. זה המקום לעצור ולהסביר שבכובעים הכוונה היא לא בהכרח למובן מאליו, אלא גם לקשתות דקיקות שמוצמדים אליהן פרחי ענק או כמה אבנים נוצצות. Head Piece, קוראים לזה מעבר לים.

מהקולקציה החדשה. אלמנטים מעולם הרפואה | צילום: מיכאל טופיול

איך מקבל אותך הקהל הישראלי?

"ישנה קולקציית הכלות שהמון מתחברות אליה, כי הן רוצות משהו מיוחד ליום החתונה . אבל הרעיון של כובע יומיומי פחות מקובל. פעם, כשהייתי הולכת ברחוב עם כובע שלי, הרגשתי שמסתכלים עליי המון. היו כאלה שצעקו 'מזל טוב' כאילו שכשהולכים עם משהו על הראש, זה חייב להיות לאירוע מיוחד. בשנה האחרונה יש יותר פתיחות".

הקולקציה האחרונה שלה נקראת First Aid ועוסקת באלמנטים מעולם הרפואה. היא כוללת פריטים המעוטרים בפלסטרים, שימוש בחרוזים אדומים וכחולים שנראים כמו גלולות, וטורבן מקושקש בכתב יד שמזכיר גבס שהחבר'ה מהכיתה קשקשו עליו (260–1,790 שקל לפריט). כרגע היא מוכרת רק בסטודיו ובחנות בראונס ברייד בלונדון . דרך האתר מגיעות אליה לקוחות מכל העולם.

בר לב בסטודיו שלה. כובע יכול להיות גם קשת מקושטת | צילום: עמית שעל

איך זה לעבוד במדינה שבה אין תשתית ליצירת כובעים?

"זה באמת לא פשוט. אני מייבאת את כל החומרים והכל נעשה בסטודיו בעבודת יד. אני גם ממציאה שיטות עבודה כדי שלא אהיה תלויה בשום גורם. בעיקר אני מקווה שאנשים פה ישתחררו קצת יותר וירשו לעצמם. אני רואה על לקוחות שמגיעות לפה שהן רוצות אבל פוחדות ממה תחשוב עליהן בסביבה".