אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
תרוויח לנו כסף ילד, כי אנחנו לא יכולים צילום: רויטרס

תרוויח לנו כסף ילד, כי אנחנו לא יכולים

פחות מ־12% מהילדים שנרשמים לאקדמיות הכדורגל באירופה נהפכים לשחקנים מקצוענים. למרות זאת, הם נאלצים לעמוד בלחצים משפחתיים וכלכליים מגיל צעיר. לכך נוספות סכנות אחרות כגון דיכאונות, חרדות, סוכני כדורגל, פציעות ואפילו פדופיליה. מערכת טיפוח הכדורגלנים בעולם צריכה להשתנות מהבסיס לקצה

15.12.2016, 08:06 | אוריאל דסקל

באביב 1996, אנדרס אינייסטה בן ה-12 כיכב במדי אלבסטה, נגד קבוצות הילדים של המועדונים המובילים במדינה. הוא נבחר לשחקן הטורניר ביחד עם יונתן ואייה בן גילו. בסוף הטורניר, השניים התבקשו להתראיין לרדיו קאדנה SER. "מה אביך עושה?" המראיין שאל את ואייה. "הוא עובד במשרד ממשלתי", ענה. "ואתה אנדרס, מה אביך עושה?" המשיך המראיין. "אבי הוא פועל בניין", ענה אינייסטה בן ה-12. "אבל הוא יפסיק לעשות את זה כשאני אהפוך לשחק כדורגל מקצועי. אולי הוא יהיה קבלן. אני לא יודע, אבל אני רוצה להוריד אותו מהפיגומים".

קראו עוד בכלכליסט

אנדרס אינייסטה. הרגיש שננטש בלה מאסיה, צילום: אי פי איי אנדרס אינייסטה. הרגיש שננטש בלה מאסיה | צילום: אי פי איי אנדרס אינייסטה. הרגיש שננטש בלה מאסיה, צילום: אי פי איי

התשובה של הילד אינייסטה מפואנטלבייה עשויה להסביר משהו על הנחישות שלו להצליח בעולם הכדורגל למרות קשיים אדירים. במחקר מ־2009 שערכבו באוניברסיטת ניקפוינג בשבדיה, שאלו מאות כדורגלנים ברזילאים בין הגילאים 13 עד 19 מה המוטיבציה שלהם. השאלה היתה פשוטה. "למה אתם משחקים כדורגל?". התשובה השכיחה ביותר היתה "אני רוצה להרוויח כסף כדי לעזור למשפחה שלי". לאחר מכן, החוקרים חזרו לשבדיה ושאלו כדורגלנים שבדים צעירים מדוע הם רוצים לשחק כדורגל וכמעט אף אחד לא הזכיר את המשפחה שלו. התשובה הנפוצה ביותר היתה "בשביל להיות סלבריטאי". אי אפשר לטעות לגבי מה מוטיבציה גבוהה יותר להצליח. בשביל הברזילאים זה הרבה יותר מכדורגל. זה החיים. ולא רק שלהם. גם של המשפחה שלהם. לכן ברזילאים ממלאים את סגלי קבוצות כל העולם. מאיסלנד לסין. תשובה כגון "אני רוצה להוריד את אבי מהפיגומים" עשויה להסביר הרבה על המוטיבציה של אינייסטה להצליח, בטח ביחס לקשיים האדירים שחווה.

ילד משחק כדורגל בקראקס, ונצואלה. זה מספר הקטינים (מתחת לגיל 18) שעזבו את מדינותיהם והצטרפו לקבוצה באחת מחמשת הליגותהגדולות ב־2016. פי 3.8 יותר מאשר ב־1995, צילום: רויטרס ילד משחק כדורגל בקראקס, ונצואלה. זה מספר הקטינים (מתחת לגיל 18) שעזבו את מדינותיהם והצטרפו לקבוצה באחת מחמשת הליגותהגדולות ב־2016. פי 3.8 יותר מאשר ב־1995 | צילום: רויטרס ילד משחק כדורגל בקראקס, ונצואלה. זה מספר הקטינים (מתחת לגיל 18) שעזבו את מדינותיהם והצטרפו לקבוצה באחת מחמשת הליגותהגדולות ב־2016. פי 3.8 יותר מאשר ב־1995, צילום: רויטרס

"זנחו אותי"

אחרי אותו טורניר, ברצלונה הציעה לאינייסטה ואביו ללהצטרף לאקדמיה המפורסמת שלה - לה מאסיה. אביו של אינייסטה, שחקן לשעבר בליגות הנמוכות, הבין שההזדמנות שאינייסטה קיבל היא אדירה ואולי חד פעמית. הוא לחץ עליו להצטרף אבל הילד לא היה בטוח. בסוף התרצה. כשהוא הגיע ללה מאסיה ב־16.9.1996 (ליאו מסי, אגב, הצטרף ב־17.9.2001), ההורים שלו חוסה אנטוניו ומריה עשו איתו סיור באקדמיה ואז הותירו אותו בידי הקבוצה כשהם הולכים לישון לישון במלון סמוך, אולי 300 מטר הפרידו בין אינייסטה להוריו אבל זה היה לילה קשה לשני הצדדים. בספר של אינייסטה אביו, חוסה אנטוניו נזכר: "השארנו אותו בלה מאסיה וחזרנו למלון לישון. הוא היה כל כך קרוב אבל כל כך רחוק, אני חשבתי שאני הולך למות. זה היה נורא. הרגשתי שאין חמצן בחדר". האב אמר לאישתו, מרי. "אני לא יכול לחזור בלי הילד הקטן שלי. אם הוא יהיה מוצלח כאן, אני אהיה בלעדיו 6-7 שנים. אני חוזר עכשיו ללה מאסיה ולוקח את הילד הקטן שלי חזרה. אני סובל". חותנו ואישתו ניסו להרגיע אותו ומרי הראתה את העוצמות המרשימות ביותר. היא אמרה שאין ברירה. אם רוצים להצליח בכדורגל, במקדש הזה שנקרא קאמפ נואו, אז אין אופציה אחרת. בזמן שהוריו התווכחו אם לקחת אותו חזרה לפואנטלבייה, אנדרס בכה כל הלילה במיטתו החדשה.

ביום למחרת אנדרס נפגש עם הוריו שלקחו אותו לבית הספר. כשהוא נכנס בשער, הם עלו על הרכב ונסעו הביתה. "חשבתי שכשאני אצא מהבית ספר בצהריים הם יהיו שם. אבל אף אחד לא היה שם", סיפר אינייסטה. "בדיעבד זו היתה החלטה טובה כי חסכנו לעצמנו פרידה נוספת כואבת, אבל זה הרגיש נורא. אני בסדר עם זה עכשיו אבל אז הרגשתי שזנחו אותי".

ילדים משחקים כדורגל. 597זה מספר הקטינים (מתחת לגיל 18) שעזבו את מדינותיהם והצטרפו לקבוצה באחת מ־31 הליגות הבכירות באירופה ב־2016.עלייה מ־444 ב־2009, צילום: רויטרס ילדים משחקים כדורגל. 597זה מספר הקטינים (מתחת לגיל 18) שעזבו את מדינותיהם והצטרפו לקבוצה באחת מ־31 הליגות הבכירות באירופה ב־2016.עלייה מ־444 ב־2009 | צילום: רויטרס ילדים משחקים כדורגל. 597זה מספר הקטינים (מתחת לגיל 18) שעזבו את מדינותיהם והצטרפו לקבוצה באחת מ־31 הליגות הבכירות באירופה ב־2016.עלייה מ־444 ב־2009, צילום: רויטרס

לחץ והטרדה

 

הסיפור הזה עם סוף טוב. אינייסטה, נחוש לסדר לאביו ומשפחתו חיים טובים יותר, נשאר בלה מאסיה, התקדם, השתפר ונהפך לשחקן העל שאנחנו מכירים היום. הוא סבל מגעגועים אדירים ודיכאונות, אבל הנחישות שלו עזרה לו להגיע לאן שהוא.

כמו אינייסטה יש עוד שחקנים רבים אחרים. חלק עומדים בקשיים, חלק מתקשים מאוד. לא מעט מוותרים בדרך. יש כאלו שסוכנים חלקלקים מצליחים לנצל כדי להרוויח על חשבונם ולתוך עניין הקשיים נכנסו לאחרונה כמה דברים אפלים ביותר כגון פרשיית פדופיליה נרחבת באקדמיות בכדורגל האנגלי. יותר מ־350 שחקני מחלקות נוער לשעבר התלוננו על הטרדות מיניות, מעשים מגונים ואונס שעברו. התוקפים היו אנשים בעלי השפעה בתוך המועדונים והכדורגל שניצלו את מעמדם כדי לאיים על הקורבנות שיחסלו להם את הקריירה אם יחשפו את מה שעשו להם.

ארסן ונגר הציע להעלות לדיון את נושא הלחץ שמופעל על שחקני כדורגל צעירים, שכן הוא לא משוכנע שאופן טיפוח הכישרונות בימינו הוא הדרך הטובה ביותר להכין אותם להיות השחקנים של מחר. "שיטת החינוך בקבוצות הנוער היום מעוררת הרבה שאלות", הוא אמר. "האם אנחנו הופכים אותם למתמחים בתפקידים מסוימים כבר מגיל צעיר מדי? האם אנחנו נותנים להם יותר מדי הדרכות בשלב מוקדם מדי ולא מספיק חופש? האם אנחנו מבודדים אותם בגיל מוקדם מדי מענפי ספורט אחרים? האם לא כדאי שיתאמנו בספורט אחר בגיל צעיר ויעבירו את הכישורים שלהם לספורט שלנו? האם אנחנו מבודדים אותם בשלב מוקדם מדי מחיי חברה נורמליים? בהתחשב בשיעורי ההצלחה, האם לא יהיה עדיף עבורם ללכת לבית ספר רגיל ולהתאמן אחרי בית הספר, מאשר שבגיל 16 חייהם המקצועיים יהיו רק כדורגל? אנחנו יודעים שבצרפת 12% מהם מתפרנסים מכדורגל, בליגות הראשונה, השנייה, השלישית והרביעית. פירוש הדבר ש-88% הם שם כל יום וחיים כמו שחקני כדורגל מקצועיים מבלי שיהיה להם עתיד בספורט. ונגר המשיך: "שאלה נוספת שעולה היא כיצד אנחנו מנהלים את ההורים, שמגיעים עם המון ציפיות ומפעילים לחץ רב על הילד. מגיל צעיר מופעל עליהם לחץ להצליח, והם מתחילים כל בוקר עם הפחד להיכשל. היום הלחץ הוא על המשחק ובתוך המשחק. כבר מגיל צעיר - הם מתחילים להתאמן בגילאי 9,10,11 ו-12 - זה מעלה שאלות, אך איני אומר שלי יש את התשובות. אני רק חושב שעדיף לחיות חיים נורמלים כמה שיותר זמן".

בליברפול הכריזו לאחרונה על תקרת שכר לשחקנים הצעירים של 40 אלף ליש"ט לבני ה-17. המהלך נועד ליצור תחושת "נורמליות" אך לפי ונגר "המערכת כולה צריכה להיבדק". 

כריסטיאן פוליסיק האמריקאי של דורטמונד. 10% מהכדורגלנים ב-31 הליגות הבכירות באירופה עשו את המעבר הראשון  שלהם מחוץ למדינתם כשהיו קטינים, צילום: אי פי איי כריסטיאן פוליסיק האמריקאי של דורטמונד. 10% מהכדורגלנים ב-31 הליגות הבכירות באירופה עשו את המעבר הראשון שלהם מחוץ למדינתם כשהיו קטינים | צילום: אי פי איי כריסטיאן פוליסיק האמריקאי של דורטמונד. 10% מהכדורגלנים ב-31 הליגות הבכירות באירופה עשו את המעבר הראשון  שלהם מחוץ למדינתם כשהיו קטינים, צילום: אי פי איי

מחקר ודיון?

ואולי השאלה צריכה להיות אחרת. האם צריך לתת לכדורגלנים צעירים שכר של מקצוענים כבר בגיל צעיר יותר, כדי להבטיח להורים שלהם הכנסה בריאה ואז, בעצם, להוריד מהם הרבה לחץ? שחקן כדורגל בן 17 תובע את פיפ"א, בטענה שהארגון מונע ממנו להתקדם בקריירה שלו. הצעד המשפטי מגיע לאחר שבפיפ"א הטילו עונשים על ברצלונה, אתלטיקו וריאל מדריד והתאחדות הכדורגל בספרד עונשים לאחר שהחתימו קטינים בניגוד לחוקים.

לפי החוקים, העברות בין מדינות של שחקנים מתחת לגיל 18 אינן מותרות, אלא אם הורי אותו השחקן עוברים איתו למדינה שבה משחקת הקבוצה מסיבות "שאינן קשורות לכדורגל". שחקן אירופאי בין 16 עד 18 יכול לעבור בתוך האיחוד אם גר במרחק של עד 50 ק"מ מהגבול הבינלאומי והמועדון אליו הוא עובר שוכן במרחק של 50 ק"מ מאותו הגבול.

ואולם לפי התובע, "משפחות מפספסות הזדמנות ייחודית להתקדמות מקצועית וחברתית". לפי התובעים: "פיפ"א אישרו את החוקים על בסיס ההנחה שחייבים להגן על שחקנים צעירים, אולם בפועל, החוקים האלה גורמים לאפליה של שחקנים ממדינות עולם שלישי. האבסורדיות של הגבלת ההעברות הופכת ברורה יותר אם מביאים בחשבון שהוריו הצרפתיים של שחקן צעיר שגר בקדיס יכולים לעבור לברצלונה, המרוחקת 1,200 ק"מ מקדיס. לעומת זאת, הורים צרפתיים שגרים בפרפיניאן לא מורשים לעשות זאת, אף שהמרחק בין הערים הוא 200 ק"מ. אז האם מניעת מעבר של קטין היא לטובת השחקן או מונעת ממנו להתקדם בקריירה? על השאלה הזו לא יצליחו לענות ללא מחקר ודיון מעמיק בנושא.

אגב, מה קרה עם אותו ואייה, שהתראיין עם אינייסטה בגיל 12? למרות שהיה כישרון גדול בגיל ההוא, נחשב לשחקן מבוזבז שלא עזב בזמן את ראסינג סנטאנדר ובילה בעיקר בליגות הנמוכות של ספרד. לוואייה היתה הזדמנות להצטרף לאקדמיה של ריאל מדריד אך הוא וויתר. הוא פשוט לא הראה את הנחישות מברזל שצריך כדי להצליח בעולם הכדורגל.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות