צילום: שאטרסטוק
שותפים שווי זכויות
בן/בת זוג שיוכיחו כוונת שיתוף בנכס שנרכש על ידי הצד השני לפני הנישואין יקבל זכויות באותו נכס
בני זוג התגוררו במשך כל שנות נישואיהם בדירה שנרכשה על ידי אחד מבני הזוג טרם הנישואין ונרשמה על שמו בלבד - האם קמו לבן הזוג השני זכויות בדירה זו במרוצת השנים?
קראו עוד במשפטיפ
על אף שהחוק מוציא ממסת הנכסים המשותפת נכסים שהיו בבעלות אחד מבני הזוג טרם הנישואין, ייתכן שניתן ללמוד מהתנהגות הצדדים על הכנסתם של נכסים אלה למסגרת המסה של הנכסים המשותפים של בני הזוג בעת הנישואין.
על בני זוג אשר נישאו לאחר ה-1.1.1974 חל חוק יחסי ממון, התשל"ג-1973 (להלן: חוק יחסי ממון או החוק): כאשר הצדדים לא עורכים מראש הסכם ממון, או כאשר נכרת הסכם ממון אך הוא שותק בנוגע לסוגיות המוסדרות בחוק, יחול המנגנון הקבוע בחוק: בנקודת הסיום של הנישואין כלל נכסי בני הזוג יחולקו בצורה שוויונית, למעט חריגים. המטרה העומדת מאחורי החוק היא להביא לאיזון כלכלי בין בני הזוג ולצמצם את חוסר השוויון הגלום ביחסי הממון ביניהם. בחוק נקבע גם חריג לכלל החלוקה השוויונית הקבוע בסעיף 5(א) לחוק, ובית המשפט מוסמך להורות על חלוקה בלתי שוויונית כאשר ישנן נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת (סעיף 8 לחוק).
על פי סעיף 5(א)(1) לחוק נכס שהיה בבעלות אחד מבני הזוג ערב הנישואין אינו נכלל במסת הנכסים המשותפים ולכן לא ייכלל בהסדר איזון המשאבים, כלומר הנחת המוצא הינה כי נכס שמצוי בבעלותו של אחד מבני הזוג ערב הנישואין נותר בבעלותו המלאה גם עם סיום הנישואין ואינו נכלל במסת הנכסים במסגרת הסדר איזון המשאבים.
יחד עם זאת, הנחת מוצא זו אינה סוף פסוק. על פי הפסיקה סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון אינו מונע יצירת שיתוף בנכס ספציפי מכוח הדין הכללי החל על העניין - כגון דיני הקניין, דיני החוזים, דיני הנאמנות, עיקרון תום הלב וכיו"ב - והדברים אמורים גם בנכס "חיצוני" שנרכש על ידי אחד מבני הזוג טרם הנישואין, כאשר נטל ההוכחה מוטל על הטוען לכוונת השיתוף ב"נכס החיצוני" וכאשר כל מקרה נבחן על פי נסיבותיו, כלומר בסופו של יום מדובר בהכרעה תלוית נסיבות קונקרטיות. עוד קובעת הפסיקה, כי דירת המגורים היא נכס משפחתי מובהק ומשמעותי ביותר של בני זוג ולעיתים אף הנכס היחיד, כך שיש להקל עם בן הזוג הטוען לשיתוף בה. יחד עם זאת לא די בקיומם של חיי נישואין - אף אם הם ממושכים - כדי לקבוע שהייתה כוונה לשיתוף בדירת מגורים שהינה "נכס חיצוני".
מהפסיקה בשנים האחרונות עולה כי המגמה נוטה לכיוון הכרה בשיתוף בנכסים, אף כאשר מדובר בנכסים שהובאו לנישואין על ידי צד אחד, וזאת כאשר בני הזוג חיים תחת קורת גג אחת במשך שנים רבות באווירה של שיתוף ובדינאמיקה של מאמץ משותף ובהיעדר התבטאות מפורשת של מי מהם ביחס לכוונותיו לשמור לעצמו את הרכוש שהביא עמו ערב הנישואין.
מהו אותו "דבר ומה נוסף"?
על בן הזוג שמבקש שיוקנו לו מחצית הזכויות בדירת המגורים הרשומה על שמו של בן הזוג האחר, מוטל להוכיח - מעבר לקיומם של חיי נישואין משותפים, אף אם ממושכים - קיומו של "דבר מה נוסף" שיעיד על כוונת שיתוף בנכס הספציפי.
מה יכול להוות אותו "דבר מה נוסף" כנדרש לביסוס הכרה בשיתוף ספציפי?
● השקעות כספיות רציניות בנכס; שיפוץ מסיבי או תוספת בניה מהותית שמומנה על ידי שני בני הזוג.
● הבטחות ומצגים אקטיביים העשויים להביא להסתמכות מצד בן הזוג הלא רשום כמו מצגים נמשכים בדבר כוונה למכור את דירת המגורים ולרכוש דירה חדשה משותפת.
● נטילת הלוואה בגינה נרשם משכון/משכנתא על הדירה, ואשר שולמה לאורך השנים על ידי בני הזוג במשותף.
● התנהגות הצדדים - אווירה כללית של שיתוף ושל מאמץ משותף.
פרמטרים נוספים אשר בית המשפט ייקח בחשבון (כמובן, אין מדובר ברשימה סגורה, וכל מקרה יידון לגופו):
● האם הדירה הובאה על ידי אחד מבני הזוג לנישואין או נרכשה על ידי אחד מבני הזוג לאחר הנישואין.
● האם הדירה נתקבלה בתקופת הנישואין מכוח ירושה או מתנה, שאז נדרשת מידה גדולה יותר של הוכחה. הדבר נכון במיוחד לגבי דירה שנתקבלה במתנה במהלך תקופת הנישואין, מן הטעם שיש ליתן משקל לכך שנותן המתנה בחר להעניקה רק לאחד מבני הזוג ולכך שבן הזוג השני הסכים, גם אם בשתיקה, כי הדירה שנתקבלה במתנה תירשם רק על שם בן הזוג מקבל המתנה.
● האם גם לבן הזוג השני יש דירת מגורים או נכס חיצוני אחר שהביא עמו לנישואיו ואשר נותר רשום על שמו.
● אורך התקופה בה הדירה הייתה רשומה על שם אחד מבני הזוג ומספר השנים בהם התגוררו בני הזוג בדירה (ככל שהתקופה קצרה יותר נדרשת מידה רבה יותר של הוכחה לשיתוף בדירה).
● אורך חיי הנישואין עד לקרע או עד לגירושין (ככל שתקופת הנישואין קצרה יותר נדרשת מידה רבה יותר של הוכחה לשיתוף בדירה).
עו״ד דפנה לביא עוסקת בדיני משפחה ומכהנת כסגנית יו"ר ועדת משפחה במחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין בישראל
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה