אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מהמחלוקת עם רשות המסים ועד החקירה ברומניה: בני שטיינמץ - האיש שפספס את מאגר תמר צילום: אוראל כהן

מהמחלוקת עם רשות המסים ועד החקירה ברומניה: בני שטיינמץ - האיש שפספס את מאגר תמר

שטיינמץ, מאנשי העסקים הדיסקרטיים בישראל, חולש על עסקי יהלומים, כרייה ונדל"ן. הונו מוערך ב־6 מיליארד דולר ועד כה הצליח להשאיר מאחוריו כישלונות עסקיים והסתבכויות עם רשויות בטענה שהחברה שנושאת את ראשי התיבות של שמו לא בבעלותו

20.12.2016, 07:27 | נעמי צורף, ליאור גוטמן, רן אברמסון, אסנת ניר וניר טל

"הוא קר כקוביית קרח. כמעט שלא מחייך או מדבר. כאילו שעבר סבל רב שהקשיח אותו, עשה אותו קשה כמו יהלום", כך תיאר אחד ממכריו של בני שטיינמץ את האיש בפני היומון השוויצרי Les Temps. "יש לו אישיות יוצאת דופן, וזה מתבטא בדרך שבה הוא עושה עסקים", אמר עליו באותה כתבה שר הכרייה לשעבר של גינאה מחמוד תיאם, שנעצר גם הוא לאחרונה בחשד לקבלת שוחד מחברות סיניות. ייתכן שהתיאורים הללו הם תולדה של מעטה החשאיות שתחתיו פועל, הן בחייו הפרטים והן בעסקיו, המיליארדר הסודי של ישראל, וייתכן שהם מעוגנים היטב במציאות.

בני שטיינמץ (60), שנעצר אתמול בחשד למתן שוחד בגינאה, מתגורר בארסוף, באחד הבתים היקרים בישראל ששוויו הוערך בכ־12 מיליון דולר. הוא רשום כתושב שוויץ, משרדי החברה שלו BSGR נמצאים בלונדון והוא עצמו, כפי שהעיד עליו פעם ידידו ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, "יכול לקפוץ מצד אחד של הגלובוס לצד השני אם מזהה עסקה טובה". בתחקיר שפרסם עליו המגזין "ניו יורקר" צוטט אולמרט מתאר אותו כ"הצגה של איש אחד".

הקונסול לשעבר בניו יורק אלון פנקס אמר באותה כתבה שלשטיינמץ "אכפת אך ורק ממשפחתו ומעסקיו", וציין שהוא "איש פרטי מאוד".

בראיון נדיר שהעניק שטיינמץ ל"ידיעות אחרונות" לפני עשר שנים הוא אמר: "אבי היה יהלומן ואני גדלתי בתוך היהלומים". בכתבה שפורסמה עליו ב־Les Temps תוארו היהלומים כאובססיה שלו. "הוא לא הלך לאוניברסיטה ולא התעניין בשום דבר אחר, הוא למד הכול מעסק ליטוש היהלומים המשפחתי", נכתב שם.

הפרטיות של שטיינמץ מופרת לעתים ביוזמות פרסום יצירתיות של החברה שלו. כך למשל, BSGR נותנת חסות למרוצי פורמולה 1 ומדי פעם משובצים היהלומים שהיא משווקת בקסדות הנהגים ובהגאי המכוניות. במירוץ שנערך ב־2004 שובץ יהלום שטיינמץ גדול בחוטם של מכונית מירוץ מתוצרת יגואר. הנהג איבד שליטה והתנגש בקיר המסלול, וניצל. היהלום, ששוויו נאמד ב־200 אלף דולר, נהרס לחלוטין.

בכמה הזדמנויות שבהן נקשרו שמותיהן של החברות בקבוצת BSGR לפרשות מביכות הכחיש שטיינמץ את העובדה שהוא בעל השליטה בחברה, ואף שהיא קרויה על שמו בראשי תיבות טען שהוא רק יועץ לה ואיים בתביעה במקרה שייכתב אחרת.

שטיינמץ. פועל תחת מעטה חשאיות, גם בעסקיו וגם בחייו הפרטיים, צילום: אוראל כהן שטיינמץ. פועל תחת מעטה חשאיות, גם בעסקיו וגם בחייו הפרטיים | צילום: אוראל כהן שטיינמץ. פועל תחת מעטה חשאיות, גם בעסקיו וגם בחייו הפרטיים, צילום: אוראל כהן

 

החברים בעלי הכוח וחלום הגז שלא התגשם

שטיינמץ נולד בנתניה למשפחת יהלומנים. אביו ראובן שטיינמץ הגיע לארץ מפולין ב־1936 והקים את חברת רובין שטיינמץ ובניו, שהפכה לשחקנית מובילה בענף. הוא נשוי לאניאס ולשניים ארבעה ילדים. בין חבריו הקרובים, בנוסף לאולמרט, ניתן למצוא את שר השיכון והבינוי יואב גלנט, שכיהן כמנכ"ל חברת חיפושי הגז והנפט Nammax שבבעלותו של שטיינמץ. חבר קרוב נוסף שלו הוא מנהל מכבי נתניה בכדורגל קובי בלדב, שאף אמר אתמול כי הוא מאמין ש"גם הפעם החשדות יתבררו כעורבא פרח".

שטיינמץ נמצא בקשרים טובים גם עם יצחק תשובה, עידן עופר ואליעזר פישמן. לאחר שירותו הצבאי עבר שטיינמץ לאנטוורפן שבבלגיה, ושם החל לבסס את מעמדו בעסקי היהלומים ופיתח רשת קשרים ענפה במדינות אפריקה. אחד מאנשי הקשר שלו היה אברהם לאוב, אחד מסוחרי היהלומים הגדולים בעולם, שהפך לשותפו העסקי.

בשנות התשעים חבר לאחיו לפיתוח העסק המשפחתי, שנקרא אז SDG (שטיינמץ דיאמונד גרופ). ב־1995 הקים בשיתוף ריפבליק בנק אוף ניו יורק את קרן הנאמנות הרמיטאז', שמשקיעה במניות חברות שרשומות ברוסיה. אחרי כעשרים שנה בחו"ל, חזר שטיינמץ לארץ ב־1997 והמשיך להרחיב את עסקיו דרך חברות־בנות של הקבוצה בעולם, בין היתר בנמיביה, בדרום אפריקה, בבוצואנה, בגינאה ובהודו. בין החברות שהחזיק היתה חברות מכרות הנחושת ניקנור, שבבעלותה מכרות ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו. עסקי הקבוצה כוללים ענפים נוספים כמו כריית ברזל ומתכות, נדל"ן, שמנים, גז ומינרלים. שטיינמץ גם היה אחד הבעלים המקוריים של מאגר הגז הטבעי תמר.

בסוף שנות התשעים יצר הגיאולוג יוסי לנגוצקי קשר עם שטיינמץ במטרה להשקיע באזור שדה תמר, שגילה בעקבות סקר חיפושי נפט וגז שערך. במו"מ בין השניים נקבע כי יוקם תאגיד אחזקות שבו יחזיק שטיינמץ 80% ולנגוצקי 20%. אלא שכשהגיעה השעה להשקיע ויתר שטיינמץ על זכויותיו והשאיר את לנגוצקי ללא מימון. אותן זכויות התגלגלו לבסוף לידיו של יצחק תשובה. ב־2009 התגלה רשמית מאגר תמר, ובתוך שלוש שנים הפך לספק הגז הטבעי היחיד של מדינת ישראל, בשווי של כ־12 מיליארד דולר. לנגוצקי תבע את שטיינמץ וזכה בפיצוי של 51 מיליון שקל. בשנים 2013-2012 חבר שטיינמץ לטדי שגיא ולהזדמנות ישראלית בניסיון להוציא גז משדה ישי, שנפחו נאמד בכשליש מזה של תמר. הוא התגלה כריק, והסב לשותפות הפסד של כ־400 מיליון שקל. הניסיון השלישי שלו בתחום היה ברכישת מאגרי כריש ותנין מידי נובל אנרג'י ודלק, אך אלה נמכרו לבסוף לחברת אנרג'יאן היוונית תמורת 150 מיליון דולר.

 

שוחד הקרקעות ברומניה והמאבק עם רשות המסים

 

שמו של שטיינמץ אינו זר לפרשיות שחיתות והסתבכויות למיניהן. לדוגמה, ב־2009 הוציאה לו רשות המסים בישראל שומה בהיקף של מאות מיליוני שקלים. לטענת הרשות, שטיינמץ חייב במס על כספים שנצברו בנאמנויות זרות שהוא הנהנה מהן בשנים 2003–2007. שטיינמץ מצדו טוען שלא מדובר בכספים החייבים במס, וזה מספר שנים שהוא מנהל הליכים משפטיים בנושא מול רשות המסים.

פרשת שחיתות נוספת ששמו נקשר בה היא מול הרשויות ברומניה. בדצמבר 2015 הודיעו הרשויות במדינה שהן חוקרת חשד שלפיו היה שטיינמץ מעורב עם אנשי העסקים שמעון שבס וטל זילברשטיין בניסיון להשתלט על קרקעות מדינה. נגד השלושה הוצא תחילה צו מעצר, אולם בית המשפט העליון ברומניה ביטל אותו בהמשך.

במסגרת הפרשה נעצרו כמה בכירים רומנים, ולפי הפרסומים במדינה הם פעלו על פי החשד להשתלט על קרקעות של המדינה תמורת מתנות ושוחד. הקבוצה ניסתה להשתלט על קרקעות מדינה, ובהן חווה בשטח של 28 דונם, באמצעות העברתן לבעלות יורש העצר הרומני. לצורך כך הועבר שוחד לפקידים, אולם אף שהנסיך טען כי האדמות הללו שייכות לבית המלוכה, לא היה בסמכותם של הפקידים להעביר אליו את האדמות.

בהשתלטות הבלתי חוקית על החווה המלכותית חשודים בין היתר פול למברינו, אחיינו של מלך רומניה, איש העסקים המקומי רמוס טרויקה ובעלי העיתון "אוונימנטול זיליי" דן אנדרנויך. הרשות הרומנית למלחמה בשחיתות הגישה כתב אישום נגד למברינו, טרויקה ואנדרוניך בחשד להשתלטות בלתי חוקית על החווה, שהיתה שייכת בעבר למשפחת המלוכה הרומנית, לפני שהולאמה על ידי המשטר הקומוניסטי.

לפי "רומניה-אינסיידר", למברינו השתלט באופן בלתי חוקי על החווה המלכותית ויצר קשר עם טרויקה כדי שיסייע לו — כך לפי התביעה. טרויקה, ביחד עם הנאשמים האחרים, שיחד את הנהלת מכון המחקר המחזיק בחווה ופועל בשטחה, כדי שיסכימו להשתלטות. טרויקה הואשם בהקמת רשת פלילית, הלבנת כספים, ניצול סמכות ושוחד. למברינו, המכונה הנסיך פול, הואשם בהלבנת כספים, ניצול סמכות ושוחד, ואילו אנדרוניך הואשם בניצול סמכותו כדי להשיג טובות הנאה.

לפי דיווחים, כ-20 גורמים נוספים, ובהם שטיינמץ, יזומנו להעיד במשפט. לפי הרשות למלחמה בשחיתות, הנזקים שנגרמו למדינה כתוצאה מפעילותם נאמדים ב־145 מיליון יורו.

עו"ד יובל ששון, המייצג את שטיינמץ, זילברשטיין ושבס, מסר עם פרסום החשדות ברומניה כי: "לא נפל רבב בהתנהלותם וכל הפעילויות העסקיות של החברה בנוגע להשבת נכסים לבעליהם החוקיים בוצעו כחוק תחת פיקוח וליווי משפטי צמוד של פירמת עוה"ד המובילה ברומניה".

שני הסדרי חוב לסקורפיו בתוך חמש שנים

 

הסתבכות נוספת עבר שטיינמץ במסגרת עסקי נדל"ן. את עיקר עסקי הנדל"ן שלו מרכז איש העסקים בקרן אינבל (Invel) ובחברת סקורפיו הציבורית לשעבר. סקורפיו מוכרת בשוק ההון המקומי, וזאת לאחר שבחודש יולי האחרון נמחקה מהמסחר והפכה לחברה פרטית בתום הסדר חוב, שבמסגרתו פרסה החברה את חובותיה לנושים עד לשנת 2025 וביצעה תספורת בהיקף של 72 מיליון שקל. זהו הסדר החוב השני במספר של סקורפיו, לאחר שבשנת 2011 בוצע הסדר החוב הראשון בחברה. בדומה לחברות נדל"ן ישראליות נוספות, סיפורה הטראגי של סקורפיו נדל"ן מתחיל בהתמוטטות שוק הנדל"ן במזרח אירופה בשנת 2009. שנתיים לאחר מכן נאלצה החברה לבצע הסדר חוב עם בעלי האג"ח שלה בישראל בהיקף של למעלה מ־500 מיליון שקל, שבמסגרתו נרכש חלק מהחוב והשאר נפרס.

סקורפיו היא חברת אחזקות ועיקר פעילותה מתמקד בפיתוח וייזום נדל"ן למגורים וכן בהשקעות ארוכות טווח בנדל"ן להשקעה המיועד להשכרה ולמכירה. בשנים האחרונות סבלה החברה מאי־וודאות כתוצאה מהמשבר הכלכלי של 2008 ומשברי החובות באירופה, מה שהוביל לפגיעה במדינות מזרח אירופה, שם רוב חברותיו פועלות.

זה כמה שנים שהחברה סובלת מפעילותה באזור, בין היתר משום שאירועי השנים האחרונות בין רוסיה לאוקראינה סביב הפלישה לחצי האי קרים העיבו על תוצאותיה. נכון למחצית הראשונה של שנת 2016, רשמה סקורפיו הפסד בהיקף של 55 מיליון שקל, מה שהוביל את רואי החשבון שלה לחתום את הדו"חות הכספיים, ולא בפעם הראשונה, בהערת עסק חי.

קרן אינבל, שפועלת תחת זרוע הנדל"ן של קבוצת שטיינמץ (BSGR), היא קרן להשקעות בנדל"ן במזרח אירופה ,שקמה בקול תרועה בשנת 2013. כבר אז הזרים שטיינמץ לקרן כ־400 מיליון דולר. המטרה מאחורי הקרן היתה להיכנס ולהשקיע בנדל"ן באזור, ובין היתר בשוק היווני, מתוך תפיסה שמחירי הנדל"ן שם אטרקטיביים ונמוכים לאחר המשבר. על פי הערכות, היקף ההשקעות של הקרן עומד על כמיליארד דולר בשוק הנדל"ן היווני נכון להיום.

במהלך השנה עלה שמו של שטיינמץ כאחד המועמדים לרכישת השליטה בחברה כלכלית ירושלים מידי בנק לאומי, אלא שבסופו של דבר הוא נסוג מהעסקה.

סנגורו של שטיינמץ יובל ששון, צילום: אוראל כהן סנגורו של שטיינמץ יובל ששון | צילום: אוראל כהן סנגורו של שטיינמץ יובל ששון, צילום: אוראל כהן

 

כך חמק שטיינמץ מצילום על ספסל העצורים

לעיתונאים ולסקרנים שהגיעו אתמול (ב') לבית משפט השלום בראשל"צ לדיון בענייניו של בני שטיינמץ ציפתה הפתעה.

על אף שהוא נעצר אתמול בבוקר והובא בשעות הצהריים לבית המשפט, הוא לא הוכנס לבסוף לאולם הדיונים.

הסיבה לכך הייתה שבניגוד לדיון הארכת מעצר, שבו העצור מובא בפני שופט, המשטרה וסנגורו של שטיינמץ, יובל ששון, הגיעו להסכמה בטרם הדיון על שיחררו בערבות בתנאים מגבילים.

בבקשה לשחרור בערבות נכתב כי "ביאח"ה מתנהלת חקירה רחבת היקף בחשד של מתן שוחד לעובד ציבור זר והלבנת הון. על פי חומר החקירה, השוחד בשווי עשרות מיליוני דולרים ניתן לנשיא גינאה ולאישתו על ידי חברת BSGR שבשליטת שטיינמץ, וזאת בתמורה לקבלת זיכיונות כריית ברזל בגינאה שהניבו רווח של מאות נילוני דולרים".

בדיון בבקשת השחרור בערבות, החוק לא מחייב שהעצור יובא בפני שופט וסנגורו בלבד יכול להיות נוכח באולם.

ואכן, בדיון נכחו רק סנגורו של שטיינמץ ונציג המשטרה. שטיינמץ, כך מסתבר, הצליח לחמוק מצילום לא מחמיא על ספסל העצורים שמרבית המעורבים בפרשות כאלה חווים.

תומר גנון ונעמי צורף

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות