חקר ביצועים: השבוע של בני שטיינמץ ושל ועדת הכספים

כספים קואליציוניים

ביזיון

חוק יסוד: הכנסת קובע שאם הכנסת לא מאשרת את תקציב המדינה בזמן, עליה להתפזר. הסעיף הזה בעצם כובל את חברי הקואליציה, אין להם ברירה אלא לתמוך בתקציב. ולמרות זאת התפתח נוהג הזוי, ובעיקר בזוי, שלפיו בדרך לאישור התקציב חברי הקואליציה מערימים על האוצר קשיים, והוא, כדי להסיר את ה"חסמים", מעביר לכמה ח"כים עשרות מיליוני שקלים כדי שיסכימו להרים את היד. הם לא לוקחים את הכסף לכיסם, אבל יכולים לעשות בו ככל העולה על רוחם: דוד ביטן העביר למקוואות, יואב קיש לרשויות בשטחים, משה גפני למוסדות תורניים, ומיקי זוהר קיבל 40 מיליון שקל לסעיפים כגון "תרבות יהודית". תקציב המדינה הוא תמיד סאגה סבוכה, מביכה ואף מרגיזה, אבל מאות מיליוני השקלים האלה, שמכונים "כספים קואליציוניים", הם תופעת הלוואי הגרועה ביותר שלו. והאוצר יכול, וצריך, לשים לה סוף ולהפסיק להסכים.

נעמה סיקולר

מס דירה שלישית

החאפלאפ כבומרנג

אז מה יש בדירה השלישית, או העשירית, שמספק לבעליהן תשואה כה גבוהה? האם מפתחים בהן אפליקציות מהפכניות? תרופה לסרטן? חומרים ידידותיים לסביבה? ובכן, לא. ההשקעה הזאת מוצלחת משום שעל ישראל התרגש אסון כלכלי-לאומי בחסות החאפלאפ השלטוני: פוליטיקאים ופקידים מעלו בתפקידם לדאוג לאינטרס הציבורי, בידיעה שבישראל לא נענשים על כך, ויצרו שוק מעוות. בשוק כזה תמיד יש מי שמזהה הזדמנות ושם יד על המוצר החסר, גם אם הוא דירה. ומה שנולד בחאפלאפ, סופו שיחזור אליו כמו בומרנג: כשסוף סוף מטפלים בשוק, המשקיעים סופגים מס שאין כמוהו בעולם, שמוצג לח"כים שעה לפני ההצבעה, שמפספס בענק את שווי הנכסים ושאין יעד כמותי להצלחתו. נהניתם מהכאוס שנים? עכשיו תשלמו בכאוס.

אורי תובל

שר האוצר משה כחלון | צילום: אוהד צויגנברג

שטיינמץ

רואה ואינו נראה

בני שטיינמץ אינו רשום כבעלים של בני שטיינמץ גרופ. זה מין טריק כזה של טייקונים, שמתחמקים מהחיבור בינם לבין החברות שנבנו בצלמם, נושאות את שמם ומניבות להם מיליארדים. לרוב זה נעשה מטעמי מיסוי, לעתים מטעמים אחרים שקצרה היריעה מלפרטם. אלא שכעת הפארסה הזאת, לפחות במקרה של שטיינמץ, מתקרבת לסיום, בזכות חקירת המשטרה בחשד לשוחד ששולם לנשיא גינאה תמורת זכויות כרייה: מי שקיבלה את זכויות הכרייה היא אותה חברה ששטיינמץ טוען כי הוא אינו הבעלים שלה אלא רק היועץ. אבל מי שנתן את השוחד על פי החשד הוא שטיינמץ עצמו, באמצעות אנשים מטעמו. תעלומת בני דין הרואה ואינו נראה בדרך לפתרון.

אמיר זיו

ויגודמן

לא מחובר

ארז ויגודמן היה הדובר הראשון בכנס התאגידים שקיימה השבוע רשות ניירות ערך. הוא עלה לבמה בעיצומה של אחת התקופות הקשות של טבע ושלו כמנכ"ל. הקהל, אנשים שהפכו את טבע למניה של המדינה, היה קשוב במיוחד. ויגודמן אכזב על ההתחלה: "הפעם לא נדבר על טבע", אמר, ונשא הרצאה שלמה שהתמקדה ב"מה צריך לעשות כדי לנצח בעולם שמשתנה בקצב מסחרר", או משהו כזה. לחשוב מהעתיד אחורה, להמציא עתיד חדש, לנהל עם רגליים על הקרקע והראש בעננים. כאלה קלישאות, מפיו של האיש שכרגע הקצב המסחרר מנצח אותו, לא להפך. אחרי שהמניה נחתכה ב־50%, האיש שאחראי למיזוג עם אלרגן פרש ובעסקת ענק במקסיקו התגלה חור מטריד, לויגודמן אין פריבילגיה לבוא כמנטור ניהולי. מילא שזה לא אמין, זה בעיקר לא רלבנטי. גם אם הוא מתעקש להתחמק מלדבר אל המשקיעים ומתמקד בהרצאה אסטרטגית, כדאי שזו תהיה מחוברת למציאות. למשל, שיסביר איך לנהל חברות שהקרקע בוערת להן מתחת לרגליים.

גולן פרידנפלד

מנכ"ל טבע ארז ויגודמן | צילום: אוראל כהן

הקואליציה

שבג"ץ יתמודד

ביום שישי לפנות בוקר אישרה ועדת הכספים את הצעת החוק להטלת מס על דירה שלישית. חברי האופוזיציה החרימו את הדיון הארוך משום שלא היתה להם אפשרות ללמוד כראוי את ההצעה שעליה נדרשו להצביע. ביום ראשון בבוקר הפיץ היועץ המשפטי לכנסת חוות דעת חריגה בחריפותה, שלפיה ההליך בוועדת הכספים היה "אי־תקינות חמורה". כך, בתחילת השבוע עמדו בפני הקואליציה בראשות דוד ביטן שתי אפשרויות: לקיים דיון מחודש בהצעת החוק ולהסתכן בפיליבסטר של האופוזיציה שיעכב את אישור התקציב - או להסתכן בפסילת החוק בבג"ץ. האפשרות השנייה נבחרה. זו לא הפעם הראשונה ולא האחרונה שהמערכת הפוליטית פותרת בעיות שלה באמצעות השלכתן לפתחו של בית המשפט. בסופו של דבר נראה שרוב חברי הקואליציה ישמחו אם החוק יבוטל. כשזה יקרה הם כמובן יתקפו בחריפות את בג"ץ על כך שהוא מעז להתערב בענייני הבית. שתי ציפורים בהתנערות אחת.

שחר אילן

עידן הפוסט-אמת

שימו לב למחקרים

שני ממצאים שפורסמו השבוע סותרים תחושות מקובלות בשיח הציבורי: מדד הדמוקרטיה של המכון הישראלי לדמוקרטיה העלה שישראל מושחתת פחות מכפי שנדמה לנו, ולפי נתוני רשות ניירות ערך העלייה בשכר הבכירים נבלמה ואפילו מפגרת ביחס לעלייה בביצועי החברות הציבוריות. אלה ממצאים מעודדים, אבל קשה לראות אותם מבעד למסך הריקבון והשחיתות שפורסים הסיפורים של אולמרט, הצוללות, דנקנר, שטיינמץ ושאר הפרשות שצצות השכם והערב. ככה זה, מחקרים לחוד והחיים לחוד, וגם אם הסיפורים הקשים אינם רבים, המשקל הסגולי שלהם גדול ומזהם. זה נכון, ומחמיר, במיוחד בעולם של פוסט־אמת, שבו המסלף והמשחיר הם שבונים את הסיפור, ולכן בונים את המציאות, עד הבית הלבן או הבית בבלפור. בתוך המציאות הזאת לכל מחקר שמציג תמונה מורכבת יותר, ומעודדת יותר, יש תפקיד חשוב.

משה גורלי

מרקל

רואה את הסוף?

חמישה חודשים אחרי שמשאית תופת דרסה למוות 80 בני אדם בניס, צרפת, אירע השבוע פיגוע דומה בברלין, שבו נהרגו ונפצעו עשרות בני אדם באחד משוקי חג המולד ההומים בעיר. מעבר לתוצאותיו הטרגיות של האסון, מדובר גם בתזמון קשה לקנצלרית אנגלה מרקל, לגרמניה ולאירופה בכלל. בסתיו תלך גרמניה לבחירות, מרקל שוב מועמדת, ובדרך לקלפי היא מציגה מדיניות מורכבת כלפי המהגרים, מקבלת המוני פליטים אבל מתכננת לאסור על מוסלמיות לעטות רעלות, למשל. ככל שיתבררו עוד פרטים על הפיגוע ועל מי שעומד מאחוריו, כך יתגלה אם המדיניות הזאת תעלה לה בהפסד, ואם דממת הקולות השפויים בקרב מנהיגי היבשת קרובה מתמיד.

תמר טוניק

קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל | צילום: אי פי איי

חנוכה

פתוחים או בטוחים

גבורתם של החשמונאים, שנחגגת בחנוכה, התבטאה בפן לאומי, בכינון ממלכה עצמאית בארץ ישראל, אך גם בפן דתי, בביעור הסממנים האליליים של הכובש היווני ומלחמת התרבות מול ההתייוונות. ובינתיים בישראל של 2016 (או בעצם תשע"ז) אנחנו שומעים על פסטיבלי כריסמס המתקיימים תחת כל עץ רענן ורואים מודעות בכיכובו של חצי־אל מקועקע מסרט מצויר. אולי זו שחיקה במעמדה הכללי של האלוהות שמביא אותנו לפתיחות חסרת תקדים לתרבויות אחרות, ואולי העם היהודי בארצו כבר לא פוחד מנוכחותם של אלים זרים. חוץ מאלה המפחידים באמת שנמצאים איתנו בכל מקום, יודעים עלינו הכל ומתחבאים במכשירים האלקטרוניים שלנו. חנוכה שמח!

אורי רוזביץ