היחידנים

המונח "משפחה חדשה" נכנס לשיח הציבורי בישראל בתנופה גדולה בשנים האחרונות, ומסמל את שבירת התא המסורתי של אבא, אמא, שני ילדים וכלב, לטובת תאי משפחה אחרים - ובהם אמא יחידנית (או אבא יחידני, דבר שנפוץ פחות) וילדים.

אם בשנות השמונים ילדים להורים יחידנים היו דבר נדיר, כיום התופעה הופכת נפוצה יותר ויותר. לפי נתוני הלמ"ס במחצית הראשונה של שנות השמונים נולדו בישראל 3,924 תינוקות לנשים יהודיות רווקות. במחצית הראשונה של העשור הנוכחי מספרם זינק ל־26,506 תינוקות. ב־2015 לבדה נולדו 6,455 תינוקות לאמהות יחידניות ולנשים רווקות שילדו ילד עם שותף.

ילד שנולד כיום לאם יחידנית וייכנס למערכת החינוך בתחילת העשור הבא, כבר יפגוש עוד ילדים ממשפחות חדשות, במבנה כזה או אחר - דבר שוודאי יסייע בהפחתת תחושות החריגות והשונות שלו. למרות זאת, משיחה עם נשות מקצוע עולה כי ישנם אתגרים והתמודדויות ייחודיים לילדים האלה, וחשוב להכיר בהם - לטובת הילד, ולא פחות מכך גם לטובת האם.

"למה אין לך אבא?"

“ההתמודדות המרכזית של הילד היא עם השאלה מי אבא שלו, או למה אין לו אבא. זו סוגיה שכל הילדים ללא אב צריכים להתמודד איתה", אומרת רחל לוי־שיף, פסיכולוגית קלינית והתפתחותית ופרופ' במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר אילן ובמכללת "מל"א". "בעבר, כשהתופעה היתה נדירה יותר, הבעיה היתה בולטת הרבה יותר ובעלת השלכה חברתית. כיום יש יותר ילדים שנולדים להורה אחד, אבל עדיין בהרבה מאוד מובנים הילדים מתמודדים עם השאלות 'מי אבא שלי?' ו'למה אני אחר מילדים אחרים?'".

ד"ר ניצה ירום: זה תא קטן שיכול להיות קלסטרופובי. הוא יכול להיות תומך ואוהב, אבל הוא בכל זאת קטן והוא בלעדי. כלומר, הורה אחד צריך לספק צרכים רבים - פיזיים, כלכליים ורגשיים - וזה קשה. יש לכך השלכות קריטיות על הילד"

במקרה אחד, מספרת לוי־שיף, ילדה לאם יחידנית, ששמעה מאמה שתרומות הזרע ניתנות על ידי סטודנטים לרפואה, נהגה לשאול גברים שראתה באוטובוס אם הם רופאים, בניסיון לאתר את אביה הלא־ידוע. "כשהילד או הילדה מאוד צעירים, הם עדיין לא תופסים את העניין של היעדר האב, אבל הרבה פעמים כשהם מתחילים ללכת לגן ורואים אבות שבאים לקחת את הילדים, הם מתחילים לראות את ההבדלים ומתחילים לשאול שאלות, כבר בגיל 5-4".

איך זה ישפיע על הילד בפועל?

"זה יטריד את הילד, הוא יפנה שאלות לאם. לפעמים הילדים עסוקים בזה מאוד והם יהיו פנויים פחות ללמוד, לפעמים זה משפיע על המצב החברתי שלהם כי הם מרגישים נוח פחות, לפעמים הם לא רוצים ללכת לחבר כדי לא לראות את אבא שלו מגיע הביתה".

ד"ר ניצה ירום, פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית, שמדריכה שנים רבות פסיכולוגים המטפלים בילדים ובמתבגרים, מסבירה כי "דמות בעלת זהות לרוב עדיפה על חור שחור. יש משהו בידיעה של ‘מי האיש הזה’ שעוקפת קושי שילדים ממשפחות חד־הוריות צריכים להתמודד איתו. העניין של חיפוש השורשים הוא משהו עמוק בנפש האנושית". עם זאת, מוסיפה ירום, "יכול להיות שהילדים יחפשו תחליף לאותה דמות אב נעדרת בסביבה הקרובה, למשל אחת הילדות אמרה לחברים בגן 'סבא שלי הוא כמו אבא בשבילי’".

באותם מקרים שבהם הילד נשאל על ידי חבריו לגן "למה אין לך אבא?", הנטייה היא לגונן על הילדים באמצעות שינון של תשובות מוכנות מראש כמו "יש משפחות עם אבא, יש משפחות בלי אבא, וכשתגדל תבין". אולם ירום סבורה שעדיפה גישה אחרת: "המשימה היא לא להכין עבור הילד הזה תשובות מוכנות מראש, אלא להיות מוכן דווקא לשאלות ולחרדות שלו ולהיות מסוגל להקשיב להן ולהכיל אותן. היסוד בתוך המשפחה האחרת הוא אמון לגבי הנושאים הרגישים הללו".

לא להפוך את הילד לפרטנר

בספרה "מצפן להורות ראויה - מדריך לשיח הבין־דורי", שיצא לאחרונה, הקדישה ירום פרק למבנים החדשים במשפחה. היא כותבת שם כי "יחידה משפחתית יחידנית היא יחידה חלשה בבסיסה. קשה למבוגר אחד לספק את הצרכים הפיזיים, הכלכליים והרגשיים לבדו, והוא הדין בתפקודו כהורה. מתוך הקושי צץ הפיתוי להפוך את ילד לפרטנר או להדוף אותו לתעצומותיו".

לכך, לדברי ירום, יש דוגמאות לא מעטות בשטח: "נער בן 14 שאמו רוצה, סוף כל סוף, להתפנות לענייניה ולהתפתחות הקריירה שלה, הרגיש זנוח ועדיין זקוק לליווי ולעזרה.

"או בחור בתחילת שנות העשרים שלו, שגר עדיין עם אמו, חש שהיא חונקת אותו ברצון הסמוי שלה שידאג לה ויטפל בענייניים משפחתיים, כגבר של המשפחה, במקום להתנהל כבן גילו. אותו בחור הרגיש מצד אחד שהוא לא יכול לעמוד בכל הציפיות האלה, ומצד אחר הרגיש אשם שהוא עוזב את אמא. הוא היה צריך ללמוד לפלס את דרכו ולקחת מרחק ממנה כדי לאפשר לעצמו עצמאות, ולהתמודד עם רגשות האשם המתעוררים בו. הבחור הצעיר אמר בטיפול: 'אני הילד שלה, לא בן הזוג שלה'.

גן ילדים בבית שמש. "כשהילדים צעירים הם לא תופסים את היעדר האב, אבל כשמתחילים ללכת לגן, ורואים אבות שבאים לקחת את הילדים, הם מתחילים לראות הבדלים" | צילום: אלכס קולומויסקי

"מבחינת הילד, להיות 'כל עולמו' של ההורה שהוא תלוי בו זו מציאות מחניקה וזה אומר שהוא צריך לכווץ עצמו לפי צורכי המבוגר או 'להתמרד' כדי להתקיים. כשהילד צריך לספק להורה נחמות וביטחונות שלא מגיעים אליו ממקורות נוספים - זוהי מטלה קשה מדי".

עד כמה התופעות האלה רווחות?

"במציאות יש אומללות שלא מדברים עליה ואני רואה אותה יום־יום. יש מקורות רציניים לאומללות הן להורים והן לילדים בתא המשפחתי החד־הורי".

לדברי ירום, נקודת המוצא היא שהתא המשפחתי החד־הורי הוא תא קטן. "זה כמו עסק קטן, יש לו תכונות משל עצמו והקוטן שלו גורם לסוג של קושי. זה גם תא שהוא רב־דורי: יש פה ישות שתלויה בבוגר, והתלות של הילד מינקות עד שלב הבגרות יש לה כוח אדיר בעיצוב שלו בכל שלביו. זה תא קטן שיכול להיות אפילו קלסטרופובי. הוא יכול להיות תומך ואוהב, אבל הוא בכל זאת בלעדי. כלומר, הורה אחד צריך לספק צרכים רבים - פיזיים, כלכליים ורגשיים - וזה קשה. יש לכך השלכות קריטיות על הילד".

במה למשל?

"היעדרו של ההורה השני ניכר קודם כל בהיעדרה של דמות משמעותית נוספת בגידול. מישהו נוסף להישען עליו. במשק בית שבו הכל נופל על אדם בוגר אחד, היכולת של ילד לפנות לעוד דמות להישען עליה, להיתמך בה, לקבל פידבק שונה מהפידבק של הדמות היחידה - היא חשובה".

לדברי לוי־שיף, הרבה פעמים במשפחות חד־הוריות יש שכיחות גבוהה יותר של מצבים סימביוטיים בין האם לילד או לילדה. "האם לבד והילד הוא מקור חום ואהבה", היא אומרת, "אם הוא למשל בא לישון איתה בלילה, בדרך כלל היא תרשה לו - גם בגילאים מאוחרים. לפעמים הפרידה של האם מהילד או הילדה תהיה קשה יותר: ילד שאמו מתקשה להיפרד ממנו ולתמוך בעצמאות שלו יחווה קושי. הוא ירגיש אחריות כלפי האם. יש ילדים שלא יֵצאו לבלות עד מאוחר או לא ייסעו לטייל, כדי לא להשאיר את האם לבד. בצבא הם יעדיפו לשרת קרוב לבית".

קושי בתפיסה המגדרית

חלק מהקשיים של הילדים עלולים להתעורר סביב גיל ההתבגרות. "אב הוא דגם מגדרי - בלעדיו קשה לבנים למצוא את עצמם כמתבגרים. הבן צריך להמציא את עצמו, הוא יתבייש לחשוף את גופו עם בנים. זה קורה בכל מקרה שבו אין מודל המשקף לבן מההתחלה איך להתפתח, איך להתנהג עם גופו. לכן חשובה סובלנות והבנה לחיפוש הדרך שלו", אומרת ירום. "היעדר האב עלול להשפיע גם על הבת, שגם היא זקוקה לדמות גברית בהתפתחותה". לכן, אומרת ירום, "מידת הפתיחות מצד האם להתמודד עם הדמויות הגבריות בעברה ובהווה שלה (אביה הנוכח או הנעדר, הגברים שליוו או אכזבו אותה וכדומה) תאפשר לבת - או מנגד תגביל אותה - להרגיש נוחות לגבי הנשיות שלה".

פרופ' רחל לוי־שיף: "האם לבד, והילד הוא מקור חום ואהבה. ילד שאמו מתקשה להיפרד ממנו ולתמוך בעצמאות שלו ירגיש אחריות כלפי האם. יש ילדים שלא יֵצאו לבלות עד מאוחר או לא ייסעו לטייל, כדי לא להשאיר את האם לבד" | צילום: צביקה טישלר

לדברי לוי־שיף, אולי בגלל הצורך המובהק יותר של הבן באותו דגם מגדרי, "לבן שנולד לאם יחידנית יהיה בדרך כלל קשה יותר מאשר לבת.

"נוסף על כך, מול בנים יש יותר קושי לאם לשמור על סמכות ולמלא את כל התפקידים השונים של ההורה. זה עלול לבוא לידי ביטוי בבעיות משמעת של הילד, בבעיות התנהגות, במאבקי שליטה בבית, בסגנון מי חזק יותר: 'את לא תגידי לי מה לעשות, אני אעשה מה שאני רוצה'". עם זאת, אומרת לוי־שיף, כאשר יש לבן תחליף אב בסביבה הקרובה, כמו סבא או דוד שמוכנים לקחת על עצמם את התפקיד, זה בהחלט עשוי להקל על הילד.

מבנה כלכלי שברירי

ומה לגבי פרנסת התא המשפחתי? לפי נתוני הביטוח הלאומי, בישראל חיות כיום כ־136 אלף משפחות חד־הוריות, או בשמן המקצועי: משפחה שבראשה "הורה עצמאי". בראש 95% מהן עומדת אשה. עם זאת, בהגדרה זו כלולות לא רק אמהות יחידניות, אלא גם נשים אלמנות, גרושות או פרודות שעל פי הצהרתן הן מפרנסות יחידות.

מנהל מחקר וכלכלה שבמשרד הכלכלה אסף לבקשת "מגזין כלכליסט" נתונים כלכליים ספציפיים לגבי אמהות יחידניות, שהוגדרו לצורך הבדיקה רווקות שהן אמהות לילדים עד גיל 17. מהנתונים עולה כי 76.3% מהאמהות היחידניות הנן מועסקות, 7% מובטלות ו־%16.7 אינן משתתפות בכוח העבודה, כלומר הן אינן עובדות וגם אינן מחפשות עבודה. 70% מהאמהות היחידניות המועסקות עובדות במשרה מלאה, ו־30% עובדות במשרה חלקית (11% מתוכן עובדות במשרה חלקית שלא מרצון).

השכר החודשי הממוצע של האמהות היחידניות המועסקות גבוה יחסית לשכר החד־הוריות הממוצע. את הנתון הזה מסבירים בנעמ"ת בכך ש"הן עשו בחירה מודעת להביא ילד לעולם ללא בן זוג, לרוב לאחר שחשבו על היכולות הכלכליות שלהן לפרנס ילד לבד, בשונה מנשים שנקלעו למצב של חד־הוריות שלא מבחירה”.

אך כאשר צוללים אל תוך הממוצע מגלים כי 31.9% מאותן אמהות יחידניות מועסקות משתכרות שכר הנמוך משכר המינימום. "מדובר בנתון חמור", אומר פרופ' דניאל גוטליב, סמנכ"ל מחקר ותכנון בביטוח לאומי. "ההסתברות להיות מתחת לקו העוני גדולה יותר ככל שהשכר הוא מתחת לשכר המינימום. לכן, אם יחידנית שיש לה הכנסה ממשכורת שהיא מתחת לשכר מינימום, אפילו אם יש לה קצבת ילדים, על בסיס הנתונים שלנו היא תגיע לחיות מתחת לקו העוני אם יש לה ילד אחד, ואם יש לה שני ילדים מצבה יהיה קשה אף יותר. זאת בהנחה שאין לה הכנסות אחרות".

שיעור האמהות היחידניות המשתכרות מתחת לשכר המינימום דומה לשיעורן בקרב כלל האמהות החד־הוריות, כפי שמתפרסם בדו"ח העוני של המוסד לביטוח לאומי. גוטליב מדגיש כי זהו נתון שחוזר על עצמו שנה אחרי שנה.

מכל מקום, כפי שמציינת גם ד"ר ירום, הקושי הכלכלי שעמו מתמודדת המשפחה הקטנה נעוץ בעצם שבריריותה. בשונה ממשפחה ממוצעת, שבה ההוצאות הכבדות של גידול הילדים מתחלקות על פני שתי משכורות, בתא היחידני ההוצאות נופלות על כתפיה של האם.