אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
הכל אישי: "בזכות העבודה אני חושבת על העתיד" צילום: שאול גולן

הכל אישי: "בזכות העבודה אני חושבת על העתיד"

באנצ'יעלם טרפה, רכזת בטלפארמה מראשון לציון מספרת על מקום עבודה שמתחשב במוגבלות שלה

28.12.2016, 08:02 | גיל קליאן

מסלול המכשולים שהמדינה מציבה 22 המדרגות: סרט האימה של אנשים עם מוגבלויות אדם עם מוגבלות צריך לרדוף אחר לא פחות מ־22 גופים ממשלתיים כדי לממש את זכויותיו הכלכליות הבסיסיות ביותר - מקצבת נכות, דרך תו חניה מיוחד ועד הנגשת דירת מגורים. המדינה מתעלמת כבר 12 שנה מהמלצות להקמת מערך אחד שייתן לאוכלוסייה זו מענה כולל, ורק בשנה האחרונה נזכר משרד הרווחה להתניע הקמת מינהלת ייעודית ש"תסייע במיצוי הזכויות" גיל קליאן, 7 תגובותלכתבה המלאה

מי אני: באנצ'יעלם טרפה, בת 22 גרה בראשון לציון.

המגבלה: "בגיל 11, כשעוד היינו באתיופיה, התחילו לי כאבי ראש וכאבי בטן. אחרי שבוע לא יכולתי ללכת. כל הגוף שלי נהיה חלש. הייתי בבית חולים באתיופיה, הם לא מצאו מה המחלה. שמונה חודשים אחר כך עלינו לארץ. בבית לוינשטיין אבחנו אצלי פוליו, ואז התחילו לטפל בי ולעשות פיזיותרפיה. היינו שם קרוב לחמישה חודשים. היינו אני ואבא שלי, בלי עברית - אבל יצאנו משם עם עברית טובה. זה היה האולפן שלי. יצאתי משם עם כיסא גלגלים. היום בזכות הפיזיותרפיה אני בלי כיסא, אבל צריכה הליכון".

עבודה: "רכזת אדמיניסטרציה בחברת טלפארמה. עבודה לא פיזית, הכל מול המחשב. אני שם קרוב לשמונה חודשים. אני ממש אוהבת את העבודה. עצם זה שאני יוצאת זה נותן לי ביטחון עצמי, נותן לי להיות כמו כולם מבחינה כלכלית. זו הזדמנות לחלום לעתיד שלי. כשיש כסף לבן אדם יש לו אפשרות לחשוב על עתיד יותר רחוק".

מה טוב לך בעבודה: "האנשים שיש שם. אין מה להגיד, כולם הכי טובים שיש. מיום שהגעתי ועד עכשיו עוזרים לי וקשובים אליי. באמת מתמודדים איתי יותר ממה שציפיתי. מודעים לבעיות שיש לי ולמגבלה שיש לי, ועוזרים לי לעזור להם כמו שאני קוראת לזה".

עבודה קודמת: "עבדתי במוקד של כל יכול (מוקד שירות המיועד לאנשים עם מוגבלות - ג"ק), אבל לא התחברתי לעבודה של מכירות. זה היה להתקשר לאנשים ולהציע להם ביטוח. אתה יודע איך זה ישראלים, זה צעקות, וזה נורא הבהיל אותי. הייתי מתקשרת ולפעמים לא היו מבינים אותי. אמרתי אם זה כל העבודה שיש - אני מעדיפה לשבת בבית. ישבתי כמה חודשים בבית. זה סוג של דיכאון כזה. אני אוהבת לעשות - ללמוד ולעבוד. אני לא אוהבת להיות המסכנה. זה לא טוב לי".

איך הגעת לטלפארמה: "ביטוח לאומי הציעו לי מישהי שתלווה אותי, מישהי מדהימה בשם טליה. בפגישה הראשונה הסבירה לי את כל עולם העבודה, ואמרה לי תשלחי קורות חיים שלך 20 פעם למקומות שיכולים להתאים לך. ככה התחילו לחזור אליי, ואחת מהם היתה אורית, מנהלת משאבי אנוש בטלפארמה, שהזמינה אותי לראיון עבודה".

אוטו: "אין לי רכב, ועם אוטובוס אני לא מסתדרת, כי יש לי הליכון. בהתחלה נסעתי לטלפארמה במונית על חשבוני, וכל הכסף היה הולך על מוניות. בהנחיית אורית שלחתי טפסים למשרד הכלכלה, ואחרי חודש־חודשיים אישרו לי ונתנו לי הסעה. הם אוספים אותי בבוקר ומחזירים אותי אחרי הצהריים. זה ממש חלום".

טרפה. "מיום שהגעתי החברים לעבודה עוזרים לי וקשובים אליי. באמת מתמודדים איתי יותר ממה שציפיתי. הם עוזרים לי לעזור להם, כמו שאני קוראת לזה", צילום: שאול גולן טרפה. "מיום שהגעתי החברים לעבודה עוזרים לי וקשובים אליי. באמת מתמודדים איתי יותר ממה שציפיתי. הם עוזרים לי לעזור להם, כמו שאני קוראת לזה" | צילום: שאול גולן טרפה. "מיום שהגעתי החברים לעבודה עוזרים לי וקשובים אליי. באמת מתמודדים איתי יותר ממה שציפיתי. הם עוזרים לי לעזור להם, כמו שאני קוראת לזה", צילום: שאול גולן

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות