שמיעה סלקטיבית: כבר אין סיבה לקנות מוזיקה

1. לא שומעים. מבקרי המוזיקה כמעט תמימי דעים — אלבום השנה של 2016 הוא Lemonade של ביונסה. אבל כמה אנשים באמת הקשיבו לאלבום של מלכת הפופ? לא יותר מדי. לא משום שהיא שינתה כיוון וסיפקה יצירה אינסטרומנטלית־אקספרימנטלית, אלא פשוט כי האלבום, ששוחרר בבלעדיות בשירות הסטרימינג טיידל (Tidal) של ג'יי.זי, לא זמין להאזנה בשירותי הסטרימינג הפופולרים בעולם ספוטיפיי ואפל מיוזיק.

 

2. לא קונים. בסוף שנת 2016 תעשיית המוזיקה יושבת על הגדר: מכירות הדיסקים הובסו בידי הורדות המוזיקה הדיגיטלית, ואלה בתורן צנחו השנה בעקבות נהירת הקהל למודל של האזנה למוזיקה בסטרימינג. הנתונים העדכניים מדווחים על 100 מיליון איש שמשלמים עבור מינוי לשירות מוזיקה בסטרימינג ועל מאות מיליוני משתמשים נוספים שמאזינים לסטרימינג בחינם תמורת חשיפה לפרסומות.

3. לא מוכרים. "Love Yourself" של ג'סטין ביבר היה לשיר הנרכש ביותר בחנויות המוזיקה הדיגיטליות ב־2016 עם מספר מעליב מעט של 3 מיליון הורדות. לעומתו, השיר הפופולרי ביותר בספוטיפיי גרף 970 מיליון האזנות. טיידל אמנם לא משחררת נתוני האזנות, אך בהתחשב במספרם הזעום של משתמשיה (3 מיליון) ובכך שהשיר הפופולרי ביותר מ־Lemonade הגיע למקום ה־39 ברכישות המוזיקה הדיגיטלית, סביר שהאלבום לא היווה הצלחה כלכלית עצומה.

 

4. לא תלויים. פלטפורמות המוזיקה מאפשרות פילוח מדויק של נתוני ההאזנה. להבדיל מקניית אלבום, פיזי או דיגיטלי, נתונים שנאספים מאפל מיוזיק או מיוטיוב חושפים לאילו שירים משתמשים הקשיבו ואפילו אם קטעו את ההאזנה באמצע. התוצאה היא שחרור המאזינים מחסדי עורכי המוזיקה בתחנות הרדיו ומטעמם של מבקרי המוזיקה ומעניקי הפרסים בכל הקשור לגילויים חדשים.

5. לא צריך. הערך המוסף העיקרי שמעניקים שירותי הסטרימינג למשתמשים הוא רשימות ההאזנה המשוכללות שהם מפתחים. שלא במפתיע, הרשימה הפופולארית ביותר בספוטיפיי היא של "מיטב להיטי היום". אך שירותי הסטרימינג מפתחים כלים מתקדמים נוספים שחושפים את המשתמשים למוזיקה חדשה, בעוד שחברות תקליטים ממשיכות להיאבק על הכנסת שירים לרשימות ההאזנה.