מגה סימפטום למחלה כרונית: להפוך את שיטת שכר מפרקים

הבקשה הטרייה והמדהימה למדי של נאמני מגה לשכר טרחה של 153 מיליון שקל היא רגע נכון לעשות חושבים מחדש, ולשקול באופן עמוק האם לא הגיעה העת להפוך את כל השיטה על פניה. כי הסיפור של מגה הוא רק סימפטום קיצוני לכשל עמוק וארוך שנים בשיטת התגמול הנהוגה לנאמנים/מפרקים במערכת המשפט הקיימת בישראל – וב"כשל" הכוונה לכשלים רבים.  

הנאמנים הנכבדים של מגה יטענו להגנתם, שהם ראויים לשכר זה על פי הכללים הקיימים. בגדול, ובאופן מצער, יכול מאד להיות שהם צודקים. בית המשפט ידון בעניין על סמך ההבחנה המקובלת בשיטה שלנו בין "שכר ניהול" או "שכר מימוש", או אולי "שכר חלוקה", ויקבע מה שיקבע.

בפועל, ההליכים מסוג זה כוללים דיון משפטי מפולפל ומסתבך, שלמשקיף מהצד שאינו בעל הכשרה משפטית נראה אבסורדי, שלא לומר מגוחך למדי. בית המשפט מתדיין על מבחני המימוש והניהול והחלוקה בפסיקה, ובוחן האם חלו אלה או דווקא אלה במקרה דנן. הפרשייה לא תמיד מתסכמת בכך. בשם היעד הנעלה של הדיוק, בית המשפט בוחן גם את האפשרות לפיה בפרק הזמן המסוים הזה והזה והזה יש להחיל את כללי המימוש ובפרק הזמן המסוים הזה והזה והזה נכון להחיל את כללי הניהול. שהרי ייתכן בהחלט שלפעמים הנאמן/מפרק עשה ככה ולפעמים עשה אחרת.

איילת שקד שרת המשפטים. יש דרך אחת וכמעט היינו שם | צילום: אלכס קולומויסקי

סיימנו? ממש לא. בית המשפט בוחן לעתים - בכפוף לבקשת הנאמנים - האם ייתכן שבחלק מהתאריכים, נניח מה-21 לחודש בשעה 08:00 בבוקר עד ל-24 בחודש ב-16:00 אחר הצהריים, הנאמן לא מימש ולא ניהל, וייתכן מאד שאז יש הצדקה, על פי מבחני הפסיקה כמובן, לחרוג מן התקנות המקובלות ולקבוע שכר טרחה לפי שעות דווקא.

ואחרי כל הזה והזה והזה והזה והככה וככה, יגיע החשבון הסופי. כמו במוסך של הגשש פחות או יותר. בית המשפט קובע מה מגיע לכונס הנכסים-נאמן-מפרק. ובמקרה שלנו, לשלושת הנאמנים המכובדים של מגה. בשורה התחתונה הזו, גם אם הסכום לא יהיה בסופו של דבר 153 מיליון שקל, קשה להאמין שהוא יהיה צנוע במיוחד.

ואז יגיע הערעור. או שלא. בלא מעט מקרים אחרים, הוא בהחלט הגיע.

השיטה הזו היא גרועה בכל כך הרבה מובנים. ראשית, אין שום ודאות מלכתחילה למחיר בסוף התהליך. כך, כל רוכש פוטנציאלי של חברה בקשיים לא יכול לדעת מהו החשבון שיוגש לו בסופו של דבר מצד הנאמנים שמולם התנהל.

קחו למשל את מקרה הפועל ת"א, ובואו לצורך העניין נתנתק משאלת גורלה של הקבוצה. הרוכשים הפוטנציאלים שבחנו את האפשרות לרכוש את המועדון יכולים לבדוק דוחות ומסמכים ככל שיעלה על רוחם, בהתאם לזמן שהוקצב לכך בבית המשפט. הם לעולם לא יוכלו לדעת מה החשבון שיוגש על ידי הנאמנים בסוף ההליך.

בעיה שנייה היא יעילות משפטית. השיטה הקיימת מזמינה התדיינות משפטית מפולפלת בחלק גדול מתיקי הכינוס והנאמנות על ענייני שכר טרחה, לא אחת גם בערכאה ראשונה וגם בערכאת הערעור. ההליכים הללו רק מוסיפים תיקים מיותרים על מערכת המשפט הכורעת תחת העומס.

בעיה שלישית היא כלכלית וערכית גם יחד. בית המשפט צריך לשאוף למקסום קופת הפירוק, זהו אחד מתפקידיו העיקריים. במקרה של הקפאת הליכים והבראת חברה, מטרתו של בית המשפט היא להוביל לתוצאה הטובה ביותר עבור החברה היוצאת לדרכה החדשה, והצעת הרכישה הטובה ביותר שתתקבל נתלית כמובן גם היא בקופת המזומנים/נכסים של החברה. כך או כך, לגודלה קופת החברה יש חשיבות מכרעת. בשיטה הקיימת, על מבחניה השונים, הנאמנים/מפרקים שולחים את ידם בסופו של התהליך, ומוצאים מן הקופה תשלום גבוה הרבה יותר מדי.

הנפגעים הראשונים במצב של הבראה הם כמובן בעלי החברה. בכל מקרה, גם בהבראה וגם בפירוק, את המחיר האמיתי משלמים העובדים. הקופה צריכה להיות גדולה ככל שניתן, על מנת שתוכל לשרת עד כמה שאפשר את האנשים האלה, שמשלמים את המחיר האישי הכבד ביותר, בטח בפירוק, אך לרוב גם בהבראה. כל שיטה קיימת פוגעת בהם בסופו של התהליך.

אז מהי החלופה הרצויה?

מאד פשוט. קביעת שכר מראש על ידי בית המשפט, והזמנת נאמנים/מפרקים בהתאם. המחיר יהיה הוגן מן הצד האחד כלפי הממונים - שכן חייבים לומר זאת, מדובר בתפקיד שדורש עשרות ולעתים קרובות מאות שעות עבודה. מצד שני, המחיר יהיה רחוק מאד מהטווחים המופקעים המוצגים בבתי המשפט כיום.

בשיטה המוצעת, בית המשפט ייקבע מראש על פי שיקול לדעתו מהו השכר הראוי, ויצהיר עליו מראש לנאמנים/מפרקים הרלבנטיים. כך, כל המעורבים בהליך ידעו מראש מהו הסכום המדובר ומה השלכותיו העתידיות/נוכחיות ועליהם. 

ייתכן בהחלט שראשי מחנה המפרקים/נאמנים הקיים כיום בשוק יחליט לוותר על התענוג, בטווח התעריפים החדש שתכלול השיטה החלופית. זו לא בעיה שצריכה להטריד את המערכת. יש מאות אנשים שישמחו להחליף אותם בתפקיד, חלק מהותי מאד מהם בהחלט ראוי למלאכה.

התפקיד ימשוך רבים וטובים, לאו דווקא בשל העובדה שהוא משתלם כשלעצמו, אלא משום שבאמצעותו כל עו"ד או רו"ח יכול לבנות לעצמו שם, שיקדם אותו בהמשך הדרך (זו אגב פרקטיקה שנהוגה, בשינויים המתאימים, בלא מעט מקצועות, שבהם העבודה כשלעצמה אינה משתלמת אך היא כן מספקת עבודה משתלמת מאד בהמשך הדרך). השיטה המוצעת תפתור לחלוטין את בעיית הוודאות, תפחית את העומס מבתי המשפט, ותתרום לכל קופת מזומנים של חברה בקשיים. היא תכבד גם את עורכי הדין ורואי החשבון המעורבים על פי רוב בתיקים האמורים - רווח משני אך בהחלט לא חסר חשיבות.

צילום: שאטרסטוק