הסכנות של השנה החדשה

אז מה יהיה עם הכלכלה הגלובלית השנה? התשובה הסבירה ביותר - היא תמשיך לצמוח. למעשה, העובדה המדהימה ביותר לגביה היא שהצמיחה שלה כמעט לא פסקה מאז תחילת שנות החמישים. כמעט בטוח שב־2017 המגמה תימשך, והצמיחה צפויה להיות אף גבוהה יותר מאשר בשנה שעברה.

הנחת היסוד שטבעה של כלכלה הוא כמעט תמיד לצמוח היא אחת מהמאפיינים החשובים של העולם המודרני. אבל מדובר בתופעה חדשה יחסית. התוצר העולמי הצטמצם ב־20% בשנים 1900–1947. אחד ההישגים הגדולים מאז תום מלחמת העולם השנייה הוא הפיכת הצמיחה ליציבה. אפשר לזקוף את ההישג הזה לכך שהעולם לא נגרר לקטסטרופות בסדר הגודל של מלחמות עולם והשפל הגדול. סיבה אחרת היא, כפי שטען הכלכלן האמריקאי היימן מינסקי, ניהול אקטיבי יותר של המנגנונים המוניטריים, נכונות רבה יותר להיכנס לגירעון תקציבי בזמני מיתון והגדלת חלקן של הממשלות בתמ"ג. המגמה של צמיחה רציפה מונעת בידי שני כוחות גדולים: חדשנות במדינות שמובילות את הכלכלה העולמית, במיוחד בארה"ב, וסגירת הפער על ידי המדינות המתפתחות. שני הכוחות קשורים זה בזה: ככל שהכלכלות המפותחות מחדשות יותר, כך לכלכלות המתפתחות יש פער גדול יותר לסגור. הדוגמה הטובה ביותר ב־40 השנים האחרונות היא סין. לפי הנתונים הרשמיים, התמ"ג שלה גדל פי 23 בין 1978 ל־2015. אבל, סין היתה כל כך ענייה בתקופה שלפני הצמיחה העצומה, עד שגם ב־2015 התמ"ג לנפש שלה היה רק רבע מהתמ"ג לנפש בארה"ב, ורק חצי מזה של פורטוגל. 

צילום: רויטרס

הטראמפונומיקס תחכה

לכן, קיימת סבירות גבוהה שהכלכלה תמשיך לצמוח. ואף יותר מכך — היא צפויה לצמוח ביותר מ־3%. מספר השנים שבהן היא צמחה בפחות מכך היה מועט מאז שנות החמישים, ורק ב־1975, 1981, 1982 ו־2009 היא צמחה בפחות מ־2%. הצמיחה הנמוכה בשלוש השנים הראשונות שהזכרתי היא תוצאה של זעזועים במחיר הנפט בעקבות מלחמות במזרח התיכון והורדת שיעור האינפלציה בזכות מדיניות של הפדרל רזרב. השנה האחרונה שהזכרתי היא השנה שאחרי פרוץ המשבר הפיננסי ב־2008. גם היוצאים מן הכלל הללו עולים בקנה אחד עם המגמה שראינו מאז 1900. ישנם שלושה סוגים של זעזועים שבדרך כלל מערערים את יציבות הכלכלה העולמית: מלחמות גדולות, זעזועים אינפלציוניים ומשברים פיננסיים. כשמנסים להעריך מה הסיכונים המשמעותיים לכלכלה העולמית השנה, צריך לבדוק בכיוונים האלה. רבים מהם נופלים לקטגוריה של ידועים לא ידועים, כלומר דברים שאנחנו יודעים שאנחנו לא יודעים.

במשך שנים ארוכות אנליסטים שכנעו את עצמם שהקלה כמותית היא מתכון בטוח להיפר־אינפלציה. הם טועים. אבל, תמריצים תקציביים עצומים בארה"ב בשילוב עם לחץ על הפד נגד הידוק המדיניות המוניטרית עשויים לייצר אינפלציה בטווח הבינוני וזעזועים נוגדי אינפלציה בטווח הארוך. השלכות אלו של הטראמפונומיקס — המדיניות הכלכלית של דונלד טראמפ — לא יתרחשו במהלך 2017.

באשר למשברים פיננסיים גדולים, קיימים שני איומים: התפרקות גוש היורו ומשבר בסין. לכל אחד מהם סיכוי להתממש, גם אם לא סביר במיוחד. הרצון לשמר את גוש היורו בחיים עדיין גדול וחוצה גבולות, ולממשלה הסינית יש הכלים למנוע קריסה פיננסית אמיתית. סיכון אחר הוא גיאו־פוליטי. בשנה שעברה התייחסתי לאפשרות של הצבעה בעד ברקזיט ובחירתו של "אידיוט מחרחר מלחמה" לנשיא ארה"ב. שתי האפשרויות התממשו.

ניחושים מושכלים

קל מאוד להצביע על הסכנות הגיאו־פוליטיות הצפויות השנה: לחצים פוליטיים פנימיים באיחוד האירופי, כולל אולי בחירתה של מרין לה פן הימנית קיצונית לנשיאות צרפת והתחדשות גל הפליטים, תוקפנות מצד נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, עימות בין ארה"ב הנחלשת בהנהגת הנשיא טראמפ לבין סין המתחזקת והולכת של הנשיא שי ג'ינפינג, עימות בין איראן לבין סעודיה, הפיכה בארמון המלוכה הסעודי והמשך התקפות הטרור הג'יהאדיסטי. אסור לשכוח את האפשרות למלחמה גרעינית, מספיק להביט על ההתגרויות של צפון קוריאה, הסכסוך בין הודו לפקיסטן והאיומים המרומזים מצד פוטין.

בשנה שעברה לסיכונים הגיאו־פוליטיים לא היתה השפעה גדולה על הביצועים הכלכליים. השנה צפוי מצב שונה. הסכנה המיידית ביותר היא מלחמת סחר בין ארה"ב לבין סין, אם כי התוצאות המיידיות עשויות להיות פחות חמורות ממה שניתן להניח: הסיכון הוא לטווח הארוך. עוד לא ניתן להעריך את ההשלכות לכך שלדמות הפוליטית החשובה בעולם לא אכפת ממידת האמת שבדבריה. כל מה שאנחנו יודעים הוא שכולנו נחיה על הקצה.

בעיה שעלולה להתעורר בטווח הארוך היא שהקטרים הכלכליים — החדשנות והנכונות להדביק פערים — יישארו בלי קיטור. הדינמיות של הכלכלה נמצאת בדעיכה. אחד הסימנים לכך הוא ההאטה בצמיחת הפריון. סימן אחר הוא שיעורי ריבית ריאלית אפסיים. טראמפ הבטיח להזניק את צמיחת המשק האמריקאי. לא סביר שהוא יצליח, במיוחד אם הוא ידבוק בפרוטקציוניזם. אבל, מקור הדאגה האמיתי הוא לא מה יקרה השנה, אלא שהחדשנות הפכה אטית בצורה משמעותית, כפי שטוען הכלכלן רוברט גורדון.

אם אעריך שהצמיחה של הכלכלה העולמית השנה תהיה בשיעור של 3%–4%, נראה שאתן ניחוש מוצלח. ניחוש מוצלח עוד יותר יהיה שהכלכלות המתפתחות, במיוחד באסיה, ימשיכו לצמוח בקצב מהיר יותר מאשר הכלכלות המפותחות וינסו לסגור את הפער. ישנו סיכוי שהניחושים האלה יתבררו כאופטימיים מדי, כפי שיש סכנה גדולה שהחדשנות של הכלכלות המפותחות תאט בצורה משמעותית. שנה טובה.